אלפאוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפאוויל
אלפאוויל בהופעה, 2005
אלפאוויל בהופעה, 2005
מוקד פעילות מינסטר, גרמניה
תקופת הפעילות 1982–הווה (כ־40 שנה)
סוגה גל חדש
סינת'פופ
חברת תקליטים אטלנטיק רקורדס
www.alphaville.info
חברים
מריאן גולד (סולן), מרטין ליסטר, דייוויד גודס, ג'ייקוב קירש
חברים לשעבר
פרנק מרטנס, ברנרד לויד, ריקי אקולט

אלפאווילגרמנית: Alphaville) היא להקת סינת'פופ גרמנית אשר החלה את פעילותה בשנות השמונים.

מייסדיה הם מריאן גולד, ברנרד לויד (אנ') ופרנק מרטנס (אנ'). שמה הראשון של הלהקה היה Forever Young ולאחר מכן הוחלף לאלפאוויל. הלהקה ידועה בעיקר בזכות שלושת להיטי הענק שלה, "Big in Japan" ,"Sounds Like a Melody" ו-"Forever Young" ועד היום היא מכרה למעלה מ-6 מיליון עותקים מאלבומיה.[1] את שם הלהקה לקחו מתוך סרט מדע-בדיוני משנת 1965 בעל אותו השם, "אלפאוויל" מאת הבמאי ז'אן-לוק גודאר[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלה והצלחה (1982–1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפאוויל הוקמה בתחילת שנת 1982, כשמריאן גולד וברנרד לויד נפגשו במסגרת מיזם המוזיקה Nelson Community. מספר חודשים לאחר מכן, פרנק מרטנס הצטרף למיזם. ביחד כתבו השלושה את האלבום "Forever Young" והקליטו את גרסת הדמו בעלת אותו השם. ב-1984 שינתה הלהקה את שמה לאלפאוויל ,את השם לקחו מתוך סרט מדע-בדיוני של ז'אן-לוק גודאר משנת 1965 בעל אותו השם, והיא הוציאה את סינגל הבכורה שלה, "Big in Japan", אשר נכתב על ידי גולד בשנת 1979 בהשפעת להקה אחרת בעלת שם זה. הסינגל זכה להצלחה כלל עולמית. אלבום הבכורה יצא בסתיו 84'. למרות הצלחת הלהקה, עזב מרטנס את הלהקה באותה שנה. במקומו, נכנס ללהקה ריקי אקולט בינואר 85' אשר ניתן לו קרדיט גם על אלבום הבכורה. אלבום הבכורה של הלקה היה לרב מכר גם בישראל[3].

"Big in Japan" היה הסינגל המצליח ביותר של הלהקה, שהגיע לראשי טבלאות המצעדים בגרמניה, יוון, שווייץ, שוודיה, ונצואלה וטבלת Billboard Dance Chart בארצות הברית. בנוסף, הגיע הסינגל לחמשת הראשונים במצעדים באיטליה, הולנד, נורווגיה, אוסטריה, אירלנד ודרום אפריקה. גם בישראל הסינגל "גדול ביפן" זכה להצלחה, צעד בראש מצעדי ההשמעות[4], ונכלל באלבום אוסף של להיטי דיסקו 'מקסימום 3' שהוציא לאור חברת הד ארצי, בעריכת אילן בן שחר[5].

שני הסינגלים הבאים של הלהקה, "Sounds Like a Melody" ו-"Forever Young", נחלו הצלחה דומה במצעדים האירופאים אך הצליחו במידה פחותה במצעדים האמריקאים. בישראל נכללו הסינגלים באלבום אוסף של להיטי דיסקו 'מקסימום 5' של "הד ארצי"[6].

1986–1987: הצלחה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומה השני של הלהקה, "Afternoons in Utopia" יצא ב-1986[7], והסינגל הראשון מתוכו "Dance with Me" נחל הצלחה ונכנס למצעדי Top 20 בגרמניה, צרפת, נורווגיה, שוודיה, שווייץ ודרום אפריקה. הסינגל השני מתוך האלבום היה "Universal Daddy". הסינגל השלישי מהאלבום, "Jerusalem", יצא בגרמניה בלבד. במקומו, הוציאה הלהקה את הסינגל "Sensations" באוסטריה, צרפת, הולנד ושווייץ. הסינגל האחרון מהאלבום היה "Red Rose" שיצא ב-1987.

הכחול עוצר הנשימה (1989)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומם השלישי של הלהקה, The Breathtaking Blue, יצאה בשנת 1989, והוא כלל את הסינגלים "Romeos" ו-"Mysteries of Love". כחלופה ליצירת סרטוני וידאו קליפ בודדים, גייסה הלהקה תשעה במאים, ביניהם גודפרי רג'יו (Koyaanisqatsi), ליצירת סרט בשם Songlines המבוסס על רצועות האלבום.

בשנות ה-90 וה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הבא של הלהקה, Prostitute, יצא רק בשנת 1994. הסינגל הראשון שיצא היה "שוטים", ואחריו הסינגל השני והאחרון מתוך האלבום, "The Impossible Dream". במהלך הסיור לאלבום זה רובי צרפת הצטרף לזמן קצר ללהקה בתופים. בשנת 1997, לאחר שהלהקה עמדה להקליט את אלבומה הבא, עזבה אקולט את הלהקה מכיוון שהחליט שהוא רוצה לבלות יותר זמן עם משפחתו.

בשנת 1997 הוציא הלהקה את אלבום האולפן החמישי שלה "Salvation". בשנת 2000 יצא אלבום בהופע חיה "Stark Naked and Absolutely Live". בשנת 2001, יצא אלבום הרמיקס "Forever Pop" ו-DVD בשם Little America שצולם בשני הופעות בסולט לייק סיטי, יוטה. ברנהרד לויד לא תרם לאלבום המהדורה המוגבלת של האוסף "CrazyShow", וזמן קצר לאחר צאתו לאור, ב-18 במרץ 2003, הוא עזב את הלהקה באופן רשמי, אך הוא נשאר בקשר עם גולד. חברי אלפאוויל היו אז גולד והחברים החדשים, מרטין ליסטר (קלידים), דייוויד גודס (גיטרות) וג'רוב קירש (תופים).

ב-19 בנובמבר 2010 יצא האלבום "Catching Rays on Giant", אלבום האולפן הראשון מזה 13 שנים, שנכנס לרשימות האלבומים הנמכרים בגרמניה במקום התשיעי בשבוע הראשון לאחר שיצא לאור.

באפריל 2017, הלהקה הוציאה את אלבומה השביעי ,"Strange Attractor".

הופעות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הופיעה בישראל בנובמבר 1999 באולם |הסינרמה" בתל אביב, ושבה אליה לאחר מכן פעמיים להופעות בהיכל התרבות בתל אביב ב-5 וב-6 בפברואר 2016[8] ושוב באותה שנה ב-5 בספטמבר במרכז הקונגרסים בחיפה[9] וב-6 בספטמבר בהיכל התרבות בתל אביב.

ביולי 2021 חזרה הלהקה לישראל ל-2 הופעות מוצלחות בהיכל התרבות ת”א ומשכן לאומנויות הבמה בבאר שבע[10].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסולן מריאן גולד בשנות ה-80.

אלבומי אולפן

  • 1984 ‏- Forever Young
  • 1986 ‏- Afternoons in Utopia
  • 1989 ‏- The Breathtaking Blue
  • 1994 ‏- Prostitute
  • 1997 ‏- Salvation
  • 2010 ‏- Catching Rays on Giant

אוספים

  • 1988 ‏- Alphaville Amiga Compilation
  • 1988 ‏- Alphaville: The Singles Collection
  • 1992 ‏- First Harvest 1984–92
  • 1993 ‏- History
  • 1999 ‏- Dreamscapes
  • 2001 ‏- Forever Pop
  • 2003 ‏- CrazyShow

אלבומי וידאו

  • 1989 ‏- Songlines
  • 1993 ‏- MoonOffice Compilation
  • 2001 ‏- Little America

אלבומי הופעה

  • 2000 ‏- Stark Naked and Absolutely Live

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלפאוויל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך האתר הרשמי
  2. ^ ז'אן לוק גודאר - פרופיל, דבר, 17 בדצמבר 1965
  3. ^ תקליטים - רבי מכר, חדשות, 11 באפריל 1985
  4. ^ סיבוב ברחבת קולנוע דן, חדשות, 15 בנובמבר 1984
    עוד להיט 11:11 20:15, חדשות, 8 בנובמבר 1984
  5. ^ מישל אופטובסקי, תקליט - מקסימום דיסקו, חדשות, 4 בדצמבר 1984
  6. ^ מישל אופטובסקי, תקליט - מזיעים חופשי, חדשות, 15 באפריל 1985
  7. ^ שרון מולדבי, תקליט - אותה הגברת, חדשות, 31 באוגוסט 1986
  8. ^ לורי שטטמאור, אלפאוויל בישראל: כבר לא צעירים לנצח, באתר ynet, 6 בפברואר 2016
    איתמר זהר, להקת "אלפאוויל" נשארה צעירה לנצח, באתר הארץ, 7 בפברואר 2016
  9. ^ עמי פרידמן, צפו: הלהיטים הגדולים של אלפאוויל בחיפה, באתר ynet, 6 בספטמבר 2016
  10. ^ בן שלוההופעה של "אלפאוויל" היתה הפתעה עצומה, באתר הארץ, 29 ביולי 2021