אלפא ואומגה

אלפא ואומגה (האות הראשונה והאות האחרונה באלפבית היווני, בתרגום לעברית לעיתים "אלף ותיו") הוא סמל וביטוי נוצרי שמקורו במספר מקומות בספר חזון יוחנן בברית החדשה, המייצג את אלוהים, לדוגמה:

אני האלף ואני התו ראש וסוף נאם יהוה אלהים ההוה והיה ויבוא אלהי צבאות

— חזון יוחנן, פרק א', פסוק 8

ויאמר אלי היה נהייתה אני האלף והתו הראש והסוף

— שם, פרק כ"א, פסוק 6

סמל האלפא ואומגה משולב עם כי רו

סמל החברה הארץ ישראלית הרוסית הפרבוסלבית הקיסרית

חקיקת אלפא ואומגה בכנסיית סגרדה פמיליה (ברצלונה)

משמעות הביטוי היא 'הראשית והאחרית'. רוב הזרמים הנוצרים רואים באלפא ואומגה סמל לאל האב ולישו, בהיותם פנים שונות של האלוהות האחת. בהקשרו של ישו, נחשב הסמל כמבטא את רעיון הקדמוניות והאין-סוף שלו: "אשר נולד מן האב לפני כל הדורות... ושוב ישוב בהוד לשפוט את החיים ואת המתים ולא יהיה קץ למלכותו".

אפשר שלביטוי מקור תרבותי-צורני-לשוני עוד בנבואות ישעיהו:

כֹּה אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים

— ספר ישעיהו, פרק מ"ד, פסוק ו'

שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן

— ספר ישעיהו, פרק מ"ח, פסוק י"ב

הביטוי משולב בסמלים נוצריים רבים. התיעוד המוקדם ביותר לאות אומגה כסמל לסוף מצוי בכתובת הנצחה רומית משנת 295, אך לא ברור אם ניתן להתייחס לתיעוד זה כמייצג את המשמעות הנוכחית של הסמל. בשנת 364 הופיע הסמל במתכונתו ובמשמעותו הנוכחית, וצבר פופולריות רבה. הסמל הופיע בדרך כלל במשולב עם סמלים אחרים, פעמים רבות עם סמל הכי רו, והוא מקובל מאוד בסמלים דתיים וחילוניים נוצריים עד היום.

הביטוי מופיע גם בשירים דתיים נוצריים, למשל:

מה שמח אני, כי יקירי הוא האל"ף והתי"ו, הראשית והאחרית

Wie bin ich doch so herzlich froh Dass mein Schatz ist das A und O, Der Anfang und das Ende"

לקריאה נוספת

• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 362, מסת"ב 978-965-566-137-8

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלפא ואומגה בוויקישיתוף

• אנציקלופדיה קתוליקה
• האנציקלופדיה היהודית
• אלפא ואומגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)