אלפונס ג'יימס דה רוטשילד
.png) | |
| לידה |
1 בפברואר 1827 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
26 במאי 1905 (בגיל 78) הרובע הראשון של פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| פעילות בולטת | איש כספים צרפתי, בעל כרמים, אספן אמנות ופילנתרופ |
| תפקיד | |
| השקפה דתית |
יהדות |
| בן או בת זוג |
Leonora de Rothschild (4 במרץ 1857–ערך בלתי־ידוע) |
| פרסים והוקרה |
מפקד בלגיון הכבוד |
  | |
מאייר אלפונס ג'יימס רוטשילד (1 בפברואר 1827 – 26 במאי 1905), היה איש כספים צרפתי, בעל כרמים, אספן אמנות, פילנתרופ, מגדל סוסי מרוץ וחבר משפחת רוטשילד בצרפת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלפונס היה בנו הבכור של ג'יימס מאייר דה רוטשילד (1792–1868). אמו הייתה בטי דה רוטשילד (1805–1886), בתו של סלומון מאייר פון רוטשילד מהענף האוסטרי של המשפחה. אלפונס התחנך לתפוס את מקומו בראש בנק דה רוטשילד פרז, בהכשרה בבתי הבנקאות האחרים של רוטשילד באירופה. בצרפת הוא הפך במהרה לכוח מרכזי בעולם הפיננסי ובשנת 1855 מונה ליורש העצר של בנק דה פראנס, תפקיד בו כיהן עד סוף חייו.
בשנת 1857 נישא אלפונס דה רוטשילד לבת דודו, ליאונורה "לור" דה רוטשילד (1837–1911), בתו של ליונל דה רוטשילד (1808–1879) מהענף האנגלי של המשפחה. נולדו להם ארבעה ילדים. הבכורה שלהם, בטינה קרוליין (1858–1892), נישאה לאלברט סלומון פון רוטשילד.
כבעל כרם[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלפונס ואחיו גוסטב פיתחו היו יריבים של בן דודם האנגלי נתנאל דה רוטשילד שעבר לפריז לאחר שנישא לאחותם שרלוט. נתנאל עבד בבנק de Rothschild Frères ובשנת 1853 הוא רכש את כרם שאטו מוטון רוטשילד ב-Pauilac באזור גידול היין מדוק. כרם שאטו מוטון של נתנאל קיבל דירוג גידול שני בסיווג הרשמי של יין בורדו של 1855. שלושה חודשים בלבד לפני מותו של אביהם ב-1868, אלפונס וגוסטב שכנעו אותו לקנות את הכרם היוקרתי יותר שאטו לאפיט רוטשילד בפאיולק שהוצע למכירה.
עם מות אביהם ב-1868, ירשו אלפונס וגוסטב את כרם שאטו לאפיט רוטשילד. עם זאת, לאור מגוריהם בפריז הכרם לא היה משמעותי ביחס להשקעות המאסיביות שלהם בבנקאות ובמיזמים עסקיים אחרים. בגלל זה הם ביקרו רק מדי פעם בכרם תוך שהם שומרים על עניין דל בכרם. עם מותם הורישו האחים רוטשילד את הרכוש לילדיהם והוא נותר בידי המשפחה עד היום.
כמממן וכמשקיע[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
אלפונס דה רוטשילד ירש הון גדול עם מות אביו ב-1868, כולל מניות בבנק דה רוטשילד פרז ובחברת Chemin de Fer du Nord . את הכשרתו בפיננסים החל בגיל צעיר ואביו הפקיד אותו לאחראי על פעילות מטילי הזהב של הבנק.
במהלך שנות ה-60 של המאה ה-19 התחוללו ויכוחים גדולים ברחבי אירופה וארצות הברית באשר למערכת מוניטרית מתאימה לתקופות המשתנות. בצרפת, הבנקאים הבולטים האחים פרייר תמכו בכסף נייר בניגוד לאלפונס דה רוטשילד שהגן על שימור שיטת הבי-מטאליזם של צרפת. בתחילה, לאלפונס היה תומך רב השפעה לתפקידו בזכות ידידותו הארוכה עם המדינאי לאון סאיי, עובד לשעבר באחד מהבנקים שלו שהפך לשר האוצר הצרפתי ב-1872. עם זאת, כחלק מהאיחוד המוניטרי הלטיני צרפת הצטרפה לרוב שאר אירופה ואימצה את תקן הזהב עד 1873. בשנת 1880, אלפונס דה רוטשילד הרכיב את העסקה שגרמה למשפחה להשתלט על Société Le Nickel (SLN), עסק לכריית ניקל בקלדוניה החדשה.
במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה, אלפונס דה רוטשילד שמר על חומות פריז ערב המצור הפרוסי. כאשר סוכם לבסוף על הסכם שלום בינואר 1871, הבנק שלו מילא תפקיד מרכזי, לא רק בגיוס חמשת מיליארד הפרנקים שצרפת נאלצה לשלם כפיצויים לאימפריה הגרמנית החדשה, אלא בסיוע להביא ליציבות כלכלית. צרפת התאוששה פיננסית בצורה דרמטית והחזירה את חוק השילומים לפני המועד, אשר במסגרת שביתת הנשק הביאה לסיום הכיבוש הגרמני של צפון צרפת ב-1873. לעומת זאת, באותה שנה, גם בורסות ברלין וגם בווינה קרסו, והובילו את כל מרכז אירופה לשפל כלכלי ארוך. עם זאת, פחות מעשור אחרי זה אלפונס דה רוטשילד היה עד למהפך כלכלי ניכר בצרפת. קריסת בנק ההשקעות Société de l'Union Générale זירזה את מפולת שוק המניות ב-1882 שגרמה למיתון בכלכלה.
ב-1883 הוא הקים את חברת הנפט הכספי והים השחור (בניטו) כדי להתחרות עם יצוא הנפט של ארצות הברית. המיזם הפך למתחרה של Standard Oil כשניסה לספק נפט רוסי בשווקים הבינלאומיים. ב-1889 נמסר הבנק Comptoir d'Escompte de Paris לכונס נכסים וזמן קצר לאחר מכן פרצו שערוריות פנמה, שהגיעו לשיא בחקירה רשמית בנושא שנערך ב-1893 על ידי הפרלמנט הצרפתי.
הוא הפך לחבר בלגיון הכבוד, על תרומתו לכלכלה הצרפתית בזמן משבר, בשנת 1896 הועלה אלפונס דה רוטשילד לאביר צלב הגדול, המעמד הגבוה ביותר של לגיון הכבוד.
מרוצי סוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלפונס דה רוטשילד היה תומך נלהב של מרוצי סוסים גזעיים, ובשנת 1852, בגיל עשרים וארבע, הפך לחבר במועדון הג'וקי של פריז. בסופו של דבר הוא רכש נכס כפרי ליד Touques, Calvados באזור נורמנדי תחתית, שם בנה את חוות גידול הסוסים Haras de Meautry. שם, הוא הניח את היסודות למבצע רבייה שהוכח כמוצלח ביותר במשך יותר ממאה שנים וכזה שבהדרכת צאצאיו נשאר פעיל כיום. אלפונס דה רוטשילד התחרה בעידן שלפני יצירת פרס דה ל'ארק. בין המרוצים העיקריים בהם זכו הסוסים שלו היו:
- Grand Prix de Paris - (1) - Le Roi Soleil (1898)
- Prix de Diane - (3) - ברי (1878), קרינייר (1889) בריסק (1894)
- Poule d'Essai des Poulains - (3) - Brio (1887), Heaume (1890) et Le Nicham II (1893)
- Prix du Jockey Club - (2) - Kilt (1876) Heaume (1890)
- Prix de la Forêt - (2) - קילט (1876) לה נורד (1891)
- Prix Morny - (4) - לואי ד'אור (1879), Strelitz (1880), Fresca (1893) Thélème (1903)
בתור אספן אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חייו אסף אלפונס דה רוטשילד אוסף עצום של יצירות אמנות. הוא היה אספן נלהב בייחוד של הציירים ההולנדים וכן אספן חשוב של יצירות אמנות אסלאמיות. בשנת 1885 הוא מונה לחבר באקדמיה לאמנויות היפות והוא היה תורם והוריש כ-2,000 יצירות למוזיאונים רבים ושונים. [1]
מגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחלק מעיזבונו של אביו, אלפונס דה רוטשילד ירש בית מגורים גדול בפריז ברחוב סן-פלורנטין 2 בכיכר הקונקורד שהיום מהווה חלק ממתחם השגרירות האמריקאית. בנוסף, הוא גם קיבל את שאטו דה פרייר, אחוזה ענקית ואדמות יער במדינה כ-26 ק"מ מזרחית לפריז.
ניסיון התנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1895 נמסרה מעטפת נפץ שהופנתה לאלפונס דה רוטשילד לביתו בפריז. חבר צוות הבית העביר אותו למשרדי דה רוטשילד פרז, שם הוא התפוצץ ופצע קשה את הפקיד הראשי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Alphonse de Rothschild at the Hôtel de Saint-Florentin". Institut national d'histoire de l'art. 23 בספטמבר 2019. נבדק ב-29 ביולי 2022.
{{cite web}}: (עזרה)