אלפרדו פוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפרדו פוני
Alfredo Foni
מידע אישי
לידה 20 בינואר 1911
אודינה, איטליה
פטירה 28 בינואר 1985 (בגיל 74)
לוגאנו, שווייץ
גובה 1.72 מטר
עמדה בלם
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1927–1929
1929–1931
1931–1934
1934–1947
1948–1949
אודינזה
לאציו
פאדובה
יובנטוס
קיאסו
3+ (0)
38 (3)
96 (19)
266 (5)
3 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1936–1942 ממלכת איטליהממלכת איטליה איטליה 23 (0)
קבוצות כמאמן
1947–1948
1948–1949
1950–1951
1953–1954
1954–1958
1960–1961
1961
1964–1967
1968–1969
1970–1971
1972–1973
1974–1975
1976–1977
ונציה
קיאסו
סמפדוריה
אינטר
איטליה
רומא
קיאסו
שווייץ
אינטר
בלינצונה
מנטובה
לוגאנו
לוגאנו
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

אלפרדו פוניאיטלקית: Alfredo Foni;‏ 20 בינואר 191128 בינואר 1985) היה כדורגלן איטלקי, ששיחק בעמדת הבלם. זכה עם נבחרת איטליה במונדיאל 1938.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוני (עומד, באמצע) עם קבוצת יובנטוס בעונת 1940/41

פוני נולד ב-20 בינואר 1911 באודינה שבאיטליה. תחילה שיחק עבור הקבוצה אודינזה שמעיר הולדתו, וערך את הופעת הבכורה שלו בגיל 16 בלבד, בשנת 1927. לאחר מכן שיחק עבור הקבוצות לאציו ופאדובה. בשנת 1934 נרכש על ידי יובנטוס והחליף שם את בלמה הוותיק וירגיניו רוסטה. פוני שיחק בהגנה לצד פייטרו ראבה, ובזכות מערכת היחסים המאוד טובה ביניהם הם היו לבין צמד הבלמים הטובים ביותר בעולם בתקופתם. פוני זכה עם יובנטוס בליגה האיטלקית בשנת 1935, ופעמיים בגביע בשנים 1938 ו-1942. הוא שיחק בקבוצה במשך כ-13 שנים, שבמהלכן לא פספס אפילו לא משחק אחד במשך שבע עונות רצופות. בסך הכל ערך פוני 226 הופעות בליגה עם יובנטוס, ו-370 בסך עם כל הקבוצות בהן שיחק.

פוני ערך את הופעות הבכורה שלו במדי נבחרת איטליה ב-3 באוגוסט 1936, נגד ארצות הברית, במהלך המשחקים האולימפיים שנערכו בברלין. באותו טורניר זכה עימה במדליית זהב אולימפית.

במונדיאל 1938 שנערך בצרפת החליף בתפקיד את הבלם ארלדו מונצליו, ושיחק בהגנה לצד חברו מיובנטוס פייטרו ראבה. בסיום הטורניר איטליה זכתה ושמרה על תוארה. פוני נבחר להיות בנבחרת המצטיינת של הטורניר. פוני הוא מבין ארבעת השחקנים האיטלקיים היחידים שזכו גם במדליית זהב אולימפית וגם במונדיאל, כאשר גם סרחיו ברטוני, אוגו לוקאטלי ופייטרו ראבה עשו זאת.

לאחר פרישתו מקריירת המשחק פנה פוני לקריירת אימון, ואימן קבוצות מאיטליה ומשווייץ. הוא היה המאמן של נבחרת איטליה בין השנים 1954–1958, אך נכשל עימה כאשר לא הצליח לעבור את שלב המוקדמות למונדיאל 1958. פוני אימן את אינטר וזכה עימה פעמיים ברצף בליגה האיטלקית בשנים 1953 ו-1954. היה המאמן של נבחרת שווייץ במונדיאל 1966.

פוני נפטר ב-28 בינואר 1985 בלוגאנו שבשווייץ, בגיל 74.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובנטוס
נבחרת איטליה
אישיים

כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלפרדו פוני בוויקישיתוף


נבחרת איטליהמונדיאל 1938 (מקום ראשון)

1 אנדראולו • 2 ברטוני • 3 ביאבאטי • 4 סרסולי • 5 צ'יזו • 6 קולאוסי • 7 דונאטי • 8 פרארי • 9 פראריס • 10 פוני • 11 ג'נטה • 12 לוקאטלי • 13 מסטי • 14 מאצה • 15 מונצליו • 16 אוליביירי • 17 אולמי • 18 פסינאטי • 19 פיזיאולו • 20 פיולה • 21 ראבה • 22 סרנטוני • מאמן: פוצו

איטליהאיטליה