אלפרדו קראוס

**אלפרדו קראוס**
**Alfredo Kraus**
	קראוס כדוכס ממנטובה בריגולטו בהופעתו הראשונה במטרופוליטן
לידה	24 בנובמבר 1927; לאס פאלמס דה גראן קנריה, ספרד
פטירה	10 בספטמבר 1999 (בגיל 71); מדריד, ספרד
שם לידה	Alfredo Kraus Trujillo
מוקד פעילות	ספרד
תקופת הפעילות	1956–1999 (כ־43 שנים)
סוגה	אופרה
סוג קול	טנור די גרציה
שפה מועדפת	ספרדית
חברת תקליטים	EMI קלאסיקס, Philips Classics Records
צאצאים	Patricia Kraus
פרסים והוקרה	פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (1991); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לאס פאלמס דה גראן קנריה (1992); הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (1996); הצלב הגדול של ההצטיינות הצבאית - עיטור לבן (1992); מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (1981); מפקד מסדר האמנויות והספרות; Knight Grand Officer of the Order of Isabella the Catholic ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

אלפרדו קראוס (שם מלא: Alfredo Kraus Trujillo; נולד ב-24 בספטמבר 1927 – 10 בספטמבר 1999) היה טנור אופראי ספרדי ממוצא אוסטרי, שנודע בזכות האומנות בה שר תפקידי בל קנטו, ובזכות האינטרפרטציה של התפקיד ורתר באופרה הנושאת את הכותרת הזו מאת ז'יל מאסנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראוס נולד בעיר לאס פאלמאס דה גראן קנריה באיים הקנריים. בגיל ארבע, החל ללמוד נגינה בפסנתר ובגיל 8 הצטרף למקהלת בית הספר. כאשר סיים את לימודיו, החל לעסוק בנדל"ן, אך החליט להשקיע בקריירת שירה. הוא נסע להשתלם בשירה בברצלונה וולנסיה. לראשונה הופיע על הבמה במדריד בזרזואלה (אופרטות ספרדיות), בשנת 1954. לאחר זכה במדליה בתחרות המוזיקה הבינלאומית בז'נבה פנה לקריירה אופראית רצינית.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956, את הופעתו הראשונה בתפקיד באופרה עשה קראוס בקהיר, בתפקיד הדוכס באופרה ריגולטו של ורדי. ב-1958 שר בליסבון את אלפרדו בלה טרוויאטה יחד עם מריה קאלאס. בתוך שנים ספורות הפך לאמן בינלאומי כאשר ב- 1959 הופיע לראשונה בקובנט גארדן, לונדון, בתפקיד אדגארדו בלוצ'יה די למרמור (מאת דוניצטי) וב-1960 הופיע לראשונה בלה סקאלה, בתפקיד אלווינו באופרה הסהרורית (La sonnambula) מאת בליני. בארצות הברית הופיע לראשונה ב-1962, באופרה הלירית של שיקגו, וב-1966 הופיע לראשונה במטרופוליטן אופרה בניו יורק בריגולטו. הוא גם הופיע בכל רחבי דרום אמריקה, בבואנוס איירס, קראקס, סנטיאגו דה צ'ילה וריו דה ז'ניירו.

עם הזמן הרחיב קראוס את הרפרטואר שלו באופרות ידועות אך גם בכאלה פחות ידועות. למשל, לוקרציה בורג'ה, נערת הגדוד, לינדה די שאמוני, דון פסקואלה של דוניצטי. אופרות צרפתיות - סיפורי הופמן (ז'אק אופנבך), רומיאו ויוליה ופאוסט מאת גונו) ולאקמה מאת ליאו דליב. הוא אף הקליט אופרות כמו La jolie fille de Perth ודולי הפנינים מאת ביזה. בד בבד רכש מוניטין בתפקידים ליריים ידועים כמו ורתר, פאוסט, דון אוטביו, נומרינו, וארטורו בהפוריטנים של בליני.

קראוס אף הרבה לבצע מוזיקה יותר קלה, כמו זרזואלה ושירי עם ספרדיים. הוא אף הקליט והוציא אותם לאור בלייבל פרטי משלו בשם Carillon.

טכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודות לטכניקה המעולה שלו ושימוש זהיר בקולו, קראוס המשיך לשיר בפומבי עד גיל 70. את הטכניקה למד אצל מרסה ליופרט שבין תלמידיה נמנים, אנה מופו, פיורנצה קוזוטו, רנאטה סקוטו ועוד. קראוס ניחן גם במוזיקליות מעודנת וברגיסטר גבוה, שהיה נשמע קליל וחסר מאמץ. מבקרי אופרה מחשיבים אותו לאחד הטנורים הטובים של סוף המאה ה-20. קראוס נחשב אדם אינטליגנטי שהשקיע מחשבה בבחירת התפקידים ובהבנתם, והאינטרפרטציה בתפקיד הייתה חשובה לו יותר מהיכולת הווקלית.

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 זכה קראוס בפרס נסיך אסטוריאס, וב-1997 נפתח בעיר הולדתו - לה פלמה אודיטוריום על שמו. מותה של אשתו בשנת 1997 השפיעה על קראוס עמוקות, והוא הפסיק לשיר שמונה חודשים, לאחר מכן חזר ללמד ולהופיע עד שתקפה אותו מחלה. קראוס מת מן המחלה ב- 10 בספטמבר 1999 במדריד בגיל 71.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אלפרדו קראוס בוויקישיתוף

אלפרדו קראוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלפרדו קראוס, באתר AllMusic (באנגלית)
אלפרדו קראוס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אלפרדו קראוס, באתר Yandex.Music (ברוסית)
אלפרדו קראוס, באתר Discogs (באנגלית)
אלפרדו קראוס, באתר Genius
ביוגרפיה ותמונות באתר Grandi-Tenori.com (באנגלית)
אתר הבית (אורכב 03.08.2009 בארכיון Wayback Machine) של האודיטוריום ע"ש אלפרדו קראוס בלה פלמה
דיסקוגרפיה
וידאו מתוך "דולי הפנינים של ביזה (1970) (ביו טיוב)
וידאו של קראוס שר את האריה Pourquoi me réveiller מתוך ורתר, בגיל 70 (ביו טיוב)
אלפרדו קראוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)