אלפרדו קראוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלפרדו קראוס
AlfredoKraus.jpg
קראוס כדוכס ממנטובה בריגולטו בהופעתו הראשונה במטרופוליטן
לידה 24 בנובמבר 1927
לאס פאלמס דה גראן קנריה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בספטמבר 1999 (בגיל 71)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול טנור די גרציה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר אופרה, זמר עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קול עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים EMI קלאסיקס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (1991)
מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (1981)
הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם
Commander by Number of the order of Isabella the Catholic
מסדר האמנויות והספרות
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לאס פאלמס דה גראן קנריה (1992) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלפרדו קראוס (שם מלא: Alfredo Kraus Trujillo; נולד ב-24 בספטמבר 1927 - 10 בספטמבר 1999) היה טנור אופראי ספרדי ממוצא אוסטרי, שנודע בזכות האומנות בה שר תפקידי בל קנטו, ובזכות האינטרפרטציה של התפקיד ורתר באופרה הנושאת את הכותרת הזו מאת ז'יל מאסנה.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראוס נולד בעיר לאס פאלמס דה גראן קנריה באיים הקנריים. בגיל ארבע, החל ללמוד נגינה בפסנתר ובגיל 8 הצטרף למקהלת בית הספר. כאשר סיים את לימודיו, החל לעסוק בנדל"ן, אך החליט להשקיע בקריירת שירה. הוא נסע להשתלם בשירה בברצלונה וולנסיה. לראשונה הופיע על הבמה במדריד בזרזואלה (אופרטות ספרדיות), בשנת 1954. לאחר זכה במדליה בתחרות המוזיקה הבינלאומית בז'נבה פנה לקריירה אופראית רצינית.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956, את הופעתו הראשונה בתפקיד באופרה עשה קראוס בקהיר, בתפקיד הדוכס באופרה ריגולטו של ורדי. ב-1958 שר בליסבון את אלפרדו בלה טרוויאטה יחד עם מריה קאלאס. בתוך שנים ספורות הפך לאמן בינלאומי כאשר ב- 1959 הופיע לראשונה בקובנט גארדן, לונדון, בתפקיד אדגארדו בלוצ'יה די למרמור (מאת דוניצטי) וב-1960 הופיע לראשונה בלה סקאלה, בתפקיד אלווינו באופרה הסהרורית (La sonnambula) מאת בליני. בארצות הברית הופיע לראשונה ב-1962, באופרה הלירית של שיקגו, וב-1966 הופיע לראשונה במטרופוליטן אופרה בניו יורק בריגולטו. הוא גם הופיע בכל רחבי דרום אמריקה, בבואנוס איירס, קראקס, סנטיאגו דה צ'ילה וריו דה ז'ניירו.

עם הזמן הרחיב קראוס את הרפרטואר שלו באופרות ידועות אך גם בכאלה פחות ידועות. למשל, לוקרציה בורג'ה, נערת הגדוד, לינדה די שאמוני, דון פסקואלה של דוניצטי. אופרות צרפתיות - סיפורי הופמן (ז'ק אופנבך), רומיאו ויוליה ופאוסט מאת גונו) ולאקמה מאת ליאו דליב. הוא אף הקליט אופרות כמו La jolie fille de Perth ודולי הפנינים מאת ביזה. בד בבד רכש מוניטין בתפקידים ליריים ידועים כמו ורתר, פאוסט, דון אוטביו, נומרינו, וארטורו בהפוריטנים של בליני.

קראוס אף הרבה לבצע מוזיקה יותר קלה, כמו זרזואלה ושירי עם ספרדיים. הוא אף הקליט והוציא אותם לאור בלייבל פרטי משלו בשם Carillon.

טכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודות לטכניקה המעולה שלו ושימוש זהיר בקולו, קראוס המשיך לשיר בפומבי עד גיל 70. את הטכניקה למד אצל מרסה ליופרט שבין תלמידיה נמנים, אנה מופו, פיורנצה קוזוטו, רנאטה סקוטו ועוד. קראוס ניחן גם במוזיקליות מעודנת וברגיסטר גבוה, שהיה נשמע קליל וחסר מאמץ. מבקרי אופרה מחשיבים אותו לאחד הטנורים הטובים של סוף המאה ה-20. קראוס נחשב אדם אינטליגנטי שהשקיע מחשבה בבחירת התפקידים ובהבנתם, והאינטרפרטציה בתפקיד הייתה חשובה לו יותר מהיכולת הווקלית.

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 זכה קראוס בפרס נסיך אסטוריאס, וב-1997 נפתח בעיר הולדתו - לה פלמה אודיטוריום על שמו. מותה של אשתו בשנת 1997 השפיעה על קראוס עמוקות, והוא הפסיק לשיר שמונה חודשים, לאחר מכן חזר ללמד ולהופיע עד שתקפה אותו מחלה. קראוס מת מן המחלה ב- 10 בספטמבר 1999 במדריד בגיל 71.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלפרדו קראוס בוויקישיתוף