אלפרד שיץ

אלפרד שיץ
Alfred Schütz

אלפרד שיץ
לידה	13 באפריל 1899 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	20 במאי 1959 (בגיל 60) ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	אוסטריה, ארצות הברית
תחומי עניין	פנומנולוגיה
השכלה	אוניברסיטת וינה
מנחה לדוקטורט	הנס קלזן
בת זוג	Ilse Schutz

אַלְפְרֶד שִׁיץ (בגרמנית: Alfred Schütz; ‏ 13 באפריל 1899 – 20 במאי 1959), או גם אַלְפְרֶד שׁוּץ (באנגלית: Alfred Schutz), היה פילוסוף ופנומנולוג אוסטרי-אמריקאי שעבודתו גישרה בין מסורות סוציולוגיות ופנומנולוגיות. שיץ זוכה בהדרגה להכרה כאחד פילוסופים של מדעי החברה המובילים במאה ה-20. הוא קישר בין עבודתו של אדמונד הוסרל למדעי החברה, תוך שימוש בה לפיתוח היסודות הפילוסופיים של הסוציולוגיה של מקס ובר בעבודתו העיקרית "פנומנולוגיה של העולם החברתי". עם זאת, חלק ניכר מהשפעתו נבעה מפרסום "אסופת המסמכים" שלו בשנות ה-60 של המאה ה-20.

קורות חיים

שיץ נולד ב-13 באפריל 1899 בווינה, אוסטריה, כילד יחיד במשפחה יהודית מהמעמד הבינוני-גבוה. לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון, הוא גויס לצבא האוסטרו-הונגרי שם עלה במהירות לדרגה של סגן משנה. גדוד צבאו נשלח להילחם בסדרה של קרבות כבדים בחזית האיטלקית (מלחמת העולם הראשונה).

ב-1918 נרשם שיץ לאוניברסיטת וינה, שם רכש את התואר במשפטים. הוא גם נרשם לאקדמיה של וינה לסחר בינלאומי בין השנים 1919 עד 1920, והתמחה במשפט בינלאומי. במהלך שהותו באוניברסיטת וינה, כשהוא השתתף בהרצאות שניתנו על ידי מקס ובר, הגיע שיץ למסקנה שוובר השאיר את בעיית ה"משמעות" בלתי מוסברת. כפי שציין הלמוט וגנר (1983), המשיכה של שיץ לבעיה זו הייתה תוצאה של ניסיונו בלחימה, בשילוב עם החזרה לווינה המורעבת וההרוסה מבחינה כלכלית.

שיץ התחתן עם אילזה היים בשנת 1926. בין השאר משום שהיו מעט משרות אקדמיות זמינות, הוא פיתח קריירה מבוססת ובולטת בבנקאות בינלאומית, הוא הפך למנהל הכספים הראשי של רייטלר ושות', חברת בנקאות בווינה. עבודתו האקדמית נעשתה בזמנו הפנוי. פעם תואר על ידי אדמונד הוסרל כ"בנקאי ביום ופילוסוף בלילה". ב-1933, האיום של עלייתו של אדולף היטלר בגרמניה גרם לשיץ ולאינטלקטואלים וינאים אחרים לברוח מאוסטריה ולבקש מקלט במדינות בעלות הברית. שיץ ומשפחתו גלו פוליטית לפריז ב-1938. הוא המשיך לעבוד ברייטלר ושות' כעורך דין בינלאומי. הוא עבר לארצות הברית ב-1939, שם הפך לחבר סגל במשרה חלקית בניו סקול, ושם לימד סוציולוגיה ופילוסופיה, וכן כיהן כיו"ר החוג לפילוסופיה. שיץ קיבל סיוע ניכר מאשתו, אילזה, שתמללה את הערות העבודה שלו ומכתבים מהכתבות המוקלטות שלו.

שיץ מת ב-20 במאי 1959 בעיר ניו יורק בגיל 60. ארבעה כרכים של מסמכים שנאספו פורסמו לאחר מותו, יחד עם טיוטת ספר שני שעליו עבד לפני מותו.

קריירה

שיץ הושפע מאוד מלודוויג פון מיזס, אנרי ברגסון, ויליאם ג'יימס, ואדמונד הוסרל, וכן גם ממקס ובר.

בהסתמך על פנומנולוגיה, מטרתו העיקרית של שיץ הייתה ליצור בסיס פילוסופי למדעי החברה. בעוד שעבודתו של שיץ הייתה מקבילה לניתוח של ג'ורג' הרברט מיד של המשמעויות בתוך אינטראקציות חברתיות, שיץ היה ביקורתי מאוד כלפי הגישה הביהביוריסטית של מיד. אף על פי ששיץ מעולם לא היה תלמידו של הוסרל, הוא ועמיתו פליקס קאופמן חקרו באינטנסיבית את עבודתו של הוסרל במטרה לחפש בסיס לסוציולוגיה הפרשנית של ובר ולתאוריה של האסכולה האוסטרית.

בשנת 1932, מחקריו של שיץ הביאו לפרסום ספרו הראשון, "Der sinnhafte Aufbau der sozialen Welt" ("המבנה המשמעותי של העולם החברתי"), אשר פורסם באנגלית כ-"The Phenomenology of the Social World" ("הפנומנולוגיה של העולם החברתי"). שיץ טוען כי מדעי החברה חייבים להתבסס על ניתוח של מה שהוסרל כינה "הגישה הטבעית", ההנחות הבונות את התפיסות והפעולות היומיומיות בעולם החברתי. שיץ שומר על תפיסתו של ובר את מדעי החברה כמחויבים כראוי לעקרון הנייטרליות הערכית, אך גם לרלוונטיות ערכית, וכי מחקריהם חייבים להסתמך על "טיפוסים אידיאליים". הוא ראה בטכניקת הסוגריים, שאולה מהפנומנולוגיה ההוסרליאנית, כדרך להתגבר על מגבלות ניתוח הטיפוסים האידיאליים. מפרסום זה למד הוסרל עליו, ושיץ ביקר אותו תכופות והתכתב עמו עד מותו של הוסרל ב-1938. אף על פי כן, כאשר הוסרל ביקש משיץ להיות עוזרו באוניברסיטת פרייבורג, הוא לא היה יכול לקבל את ההצעה מסיבות אישיות.

תחום העניין העיקרי של שיץ היה האופנים בהם אנשים תופסים את תודעתם של אחרים בעודם חיים בתוך זרמי התודעה שלהם עצמם. הוא הרחיב רבות על הגישה האינטרסובייקטיבית, במובן רחב יותר, והשתמש בה בהתייחס לעולם החברתי , ובפרט לטבע החברתי של הידע. חלק ניכר מעבודתו עוסק ב"עולם החיים", בו אנשים יוצרים מציאות חברתית תחת מגבלות של גורמים ומבנים חברתיים ותרבותיים קיימים. הוא התמקד מאוד ב"יחס הדיאלקטי שבין האופן בו אנשים בונים מציאות חברתית לבין המציאות החברתית והתרבותית הנוקשה שהם יורשים מאלה שקדמו להם בעולם החברתי".

שיץ ידוע גם באמונתו שבני אדם מנסים לטַפֵּס כל דבר; כלומר, לסווג אנשים ודברים כדי להבין אותם טוב יותר בהקשר של החברה. הוא האמין שהטיפוסים השונים בהם אנו משתמשים מעצבים את האופן בו אנו מבינים ומתקשרים עם אנשים ואובייקטים בעולם החברתי.

תורותיו ותפיסותיו של שיץ מוארות באמצעות התכתבות אינטנסיבית ומעמיקה עם הסוציולוג טלקוט פרסונס מאוניברסיטת הרווארד. עיקר הדיון התמקד במשמעות המושג "פעולה חברתית". האם ניתן לאפיין את ההתכתבות בין שיץ לפרסונס כ"דיאלוג" ולא כ"וויכוח" נותח על ידי רהוריק (1980). תובנות נוספות לגבי ההבדלים המהותיים בין שיץ לפרסונס מסופקות על ידי בחינה ביקורתית של ההתכתבות המקורית שכללה קול מלומד שלישי – זה של אריק פוגלין . דיון זה מראה שההבדלים המושגיים והתאורטיים בין שיץ לפרסונס נובעים מ"דרכי ידיעה" שונות, דבר המרמז על נטיות שונות באופן מהותי כלפי המחשבה המדעית החברתית.

מורשת

כתביו של שיץ השפיעו רבות על מדעי החברה, הן על גישות פנומנולוגיות לסוציולוגיה והן על אתנומתודולוגיה (באמצעות כתביו של הרולד גרפינקל ). תומאס לקמן , שהושפע עמוקות מעבודתו של שיץ כסטודנט שלו, השלים בסופו של דבר את עבודתו של שיץ על מבני "עולם החיים" על ידי מילוי הערותיו הלא גמורות לאחר מותו של שיץ. פיטר ברגר, גם הוא סטודנט של שיץ, היה ללא ספק הסוציולוג המוכר ביותר שהושפע משיץ, במיוחד באמצעות יצירת תאוריית ההבנייה החברתית שלו, המסבירה כיצד תהליכי החצנה , החפצה והפנמה תורמים להבנייה החברתית של המציאות. ברגר ולקמן המשיכו להשתמש בעבודתו של שיץ כדי להבין טוב יותר את התרבות והמציאות האנושית, באמצעות פיתוח צורה חדשה של סוציולוגיה של הידע.

פנומנולוגיה

פנומנולוגיה היא חקר הדברים כפי שהם מופיעים (כלומר, פנומנה). לעיתים קרובות אומרים עליה שהיא תיאורית ולא כמשמשת הסבר: משימה מרכזית של הפנומנולוגיה היא לספק "תיאור ברור ולא מעוות של האופנים בהם דברים מופיעים".

הפנומנולוגיה התחילה עם אדמונד הוסרל, אותו שיץ למד ואף פגש. קיימות הנחות רבות מאחורי הפנומנולוגיה המסייעות להסביר את היווצרותה. ראשית, היא דוחה את הרעיון של מחקר אובייקטיבי: פנומנולוגים מעדיפים לקבץ הנחות מוקדמות באמצעות תהליך הנקרא אפוכֶה פנומנולוגית. שנית, הפנומנולוגיה מאמינה שניתוח ההתנהגות האנושית היומיומית יספק לאדם הבנה מקיפה של הטבע. ההנחה השלישית היא שיש לחקור ולשאול על אנשים, ולא על אינדיבידואלים. מבחינה סוציולוגית, זה נובע בין היתר מכך שאפשר להבין אנשים טוב יותר באמצעות האופנים הייחודיים בהם הם משקפים ומסמלים את החברה בה הם חיים. רביעית, פנומנולוגים מעדיפים לאסוף קַפְּטָה, או חוויה תודעתית, ולא נתונים מסורתיים. לבסוף, הפנומנולוגיה נחשבת מכוונת לגילוי, ולכן פנומנולוגים אוספים מחקר באמצעות שיטות שהן הרבה פחות מגבילות מאשר במדעים אחרים.

פנומנולוגיה חברתית

פנומנולוגיה חברתית עוסקת באופן שבו אנשים משתמשים באינטראקציות יומיומיות רגילות כדי ליצור תחושה של מציאות ואינטרסובייקטיביות. רוב עבודתו של שיץ עסקה בשיטות המשמשות לבניית מציאות באמצעות חוויות יומיומיות. הבנייה החברתית של המציאות ואתנומתודולוגיה הן הרחבות דיסציפלינריות מעבר לפנומנולוגיה החברתית של אלפרד שיץ.

סוציולוגיה פנומנולוגית מתאפיינת כסובייקטיבית במיוחד מטבעה מכיוון שהיא מדגישה את הבנת המציאות מנקודת מבטו של הסובייקט הפועל ולא דרך עדשת הצופה המדעי. במקום לנסות לחשוף ולתעד את המבנים החברתיים המשפיעים על עולמנו החברתי, שיץ ופנומנולוגים סוציולוגיים אחרים מבקשים לא רק לזהות את תוכן תודעתנו הקשור לתפיסתנו את המציאות החברתית של חיי היומיום, אלא גם כיצד מציאות זו מקבלת את צורתה הנוכחית.

במהותם, שיץ ופנומנולוגים חברתיים עוסקים בעיקר במתרחש בחיי היומיום, או במה ששיץ מכנה "עולם החיים", "עולם אינטרסובייקטיבי בו אנשים גם יוצרים מציאות חברתית וגם מוגבלים על ידי המבנים החברתיים והתרבותיים הקיימים שנוצרו על ידי קודמיהם". בתוך עולם זה, היחסים בין העולם החברתי לעולם הטבעי הם אלה שמוטלים בספק. קיימת אותה מציאות של משמעות שנכנסת לתמונה, אך רוב האנשים פשוט מקבלים את העולם כפי שהוא ולעולם לא מטילים ספק במושג או בבעיה של משמעות. שיץ מעמיק עוד יותר ליחסים ספציפיים כמו ההבדל בין יחסי פנים אל פנים אינטימיים ליחסים רחוקים ובלתי אישיים.

ארבעת חלקי עולם החיים

חלוקתו של שיץ את ה"lebenswelt" (עולם החיים השגרתי) של הוסרל לארבעה תת-עולמות נפרדים היא אולי תרומתו התאורטית המשפעת ביותר. תאוריית עולם החיים גורסת שהחוויה החברתית יוצרת עולם המופרד בין:

1. המציאות החברתית שנחוותה ישירות;
2. מציאות חברתית הנמצאת באופק החוויה הישירה.

הראשונה מורכבת מה"Umwelt " ('סביבה'), הסביבה המוגדרת באמצעות התפיסה והפעולה של סוכנים. האחרונה מתייחסת לסביבה של עמיתים, או בני אדם; של האדם ש"חולק איתי קהילה של מרחב וקהילה של זמן".

לעומת זאת, את אלה ששיץ לא ראה כעמיתיו, הוא חילק לשלוש קבוצות:

1. עולם בני זמננו (mitwelt);
2. עולם הקודמים (vorwelt);
3. עולם היורשים (folgewelt).

שני האחרונים מייצגים את העבר ואת העתיד, בעוד שבני זמננו חולקים קהילה של זמן, אם לא מרחב, ושונים מהקודמים והיורשים מכיוון שאפשר להם להפוך לעמיתים או לחברים. שיץ התעניין בתיעוד המעבר מחוויה ישירה לחוויה עקיפה וסדרת החוויות שביניהן. הוא גם רצה למפות את האנונימיות ההדרגתית של בני זמננו (mitwelt), שהייתה מדד לאנונימיות הולכת וגוברת של "חברי הנעדר, אחיו שהוא תיאר לי, הפרופסור שאת ספריו קראתי, פקיד הדואר, הפרלמנט הקנדי, ישויות מופשטות כמו קנדה עצמה, כללי הדקדוק האנגלי, או העקרונות הבסיסיים של תורת המשפט". שיץ טען שככל שאדם מעמיק בעולם בני זמנו, כך תושביו בני זמנו הופכים אנונימיים יותר, כאשר האנונימיים ביותר הם חפצים מכל סוג שהוא הנושאים משמעות, הקשר, ומרמזים על קיומם של אנשים לא ידועים.

בכתביו המאוחרים יותר, שיץ חקר כיצד חוויות חברתיות יומיומיות הנוגעות לממדים אלה משולבות לרוב בדרגות שונות של אנונימיות. לדוגמה:

אם ביחסים פנים אל פנים עם חבר אני דן במאמר בכתב עת העוסק בגישת הנשיא והקונגרס כלפי סין, אני נמצא ביחסים לא רק עם הכותב בן זמננו של המאמר שאולי הוא אנונימי, אלא גם עם השחקנים האינדיבידואליים או הקולקטיביים בני זמננו בזירה החברתית המכונים במונחים 'נשיא', 'קונגרס', 'סין'.

לקריאה נוספת

• Michael Barber, Alfred Schutz In: Stanford Encyclopedia of Philosophy
• Barber, M. (2004). The Participating Citizen: A Biography of Alfred Schutz. New York, State University of New York Press.
• Embree, Lester. (2000). “Schutz, Alfred (1899-1959), Philosopher and Social Scientist.” Internet Encyclopedia of Philosophy.
• Jochen Dreher: Alfred Schutz In: George Ritzer, Jeff Stepnisky (Hrsg.): The Wiley-Blackwell Companion to Major Social Theorists, Vol. I Wiley-Blackwell, Oxford 2011, ISBN 978-1-4443-3078-6, S. 489–510.
• Wagner, H. R. (1983). Alfred Schutz: An Intellectual Biography. Chicago and London, The University of Chicago Press.
• Grathoff, R. Evans, C. (1989). Philosophers in Exile: The Correspondence of Alfred Schutz and Aron Gurwitsch, 1939-1959 Indianapolis, Indiana University Press.
• Nasu, Hisashi & Waksler, Frances C. (2012). (Eds.). Interaction in Everyday Life: Phenomenology and Ethnomethodological Essays in Honor of George Psathas. Lanham, Maryland, Lexington Books. ISBN 978-0-7391-7644-3
• Rehorick, David & Bentz, Valerie M. (2017). (Eds.). Expressions of Phenomenological Research: Consciousness and Lifeworld Studies. Santa Barbara CA, Fielding University Press. ISBN 978-1-5484-5200-1

קישורים חיצוניים

• "Alfred Schütz". Internet Encyclopedia of Philosophy.
• Stanford Encyclopedia of Philosophy, "Alfred Schutz," by Michael Barber
• Alfred Schutz Papers. General Collection, Beinecke Rare Book and Manuscript Library, Yale University.
• The Alfred Schutz Archive.
• Society for Phenomenology and Existential Philosophy.
• Internet Encyclopedia of Philosophy - Phenomenology
• The International Alfred Schutz Circle for Phenomenology and Interpretive Social Science
• Guide to the Papers of the Alfred Schutz Family at the Leo Baeck Institute, New York.
• Works by or about Alfred Schütz at the Internet Archive