אלצ'ידה דה גספרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלצ'ידה דה גספרי על בול של גרמניה הפדרלית משנת 1968

אלצ'ידה דה גספרי ('Alcide De Gasperi‏; 3 באפריל 1881 - 19 באוגוסט 1954) היה מדינאי איטלקי, מייסד המפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליה, וראש ממשלת איטליה הראשון שמונה מטעמה, בשנים 19451953. דה גספרי נחשב לאחד ממייסדי האיחוד האירופי יחד עם רובר שומאן הצרפתי וקונרד אדנאואר הגרמני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה-גספרי נולד בפרובינציית טרנטו, אזור שהיה שייך לאימפריה האוסטרו-הונגרית. בשנת 1896 הוא הצטרף לשורות המפלגה הסוציאליסטית-נוצרית. בשנת 1911 הוא נבחר לחבר ברייכסטג האוסטרי, בתפקיד זה כיהן עד שנת 1917. לאחר התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית בעקבות מלחמת העולם הראשונה, הצטרף חבל טרנטו לממלכת איטליה, ודה-גספרי קיבל אזרחות איטלקית.

ב-1919 ייסד דה גספרי את המפלגה העממית האיטלקית וב-1921 הוא נבחר לפרלמנט האיטלקי עד שנת 1924. באותן שנים עלתה המפלגה הפשיסטית לשלטון באיטליה. מפלגתו של דה גספרי הצטרפה לקואליציה בראשותו של בניטו מוסוליני באוקטובר 1922, אך לאחר שהשתלט מוסוליני על מוסדות השלטון באיטליה והנהיג שינויים בחוקת המדינה, פרשה מפלגתו של דה גספרי מהקואליציה.

ב-1924 הפך למעשה דה גספרי, לראש המחנה הפוליטי המתנגד למפלגה הפשיסטית. בנובמבר 1926 הוציא מוסוליני את מפלגתו של דה גספרי מחוץ לחוק, ובשנת 1927 נעצר דה גספרי על ידי המשטר ונשפט למאסר של ארבע שנים על שימוש במסמך מזוייף כדי להשיג דרכון[1]. בלחצם של מוסדות הכנסייה והוותיקן הוא שוחרר ב-1928.

בשנת 1929 קיבל דה גספרי מקלט מדיני בואתיקן ברומא, שם הוא שימש כספרן בספריית הוותיקן במשך 14 שנים עד נפילת המשטר הפשיסטי באיטליה בשנת 1943.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הקים דה גספרי את המפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליה, שבתחילה היתה בלתי חוקית. לאחר שחרור דרום איטליה על ידי בנות הברית צורף דה גספרי לועד השחרור הלאומי. לקראת סוף המלחמה היה חבר בוועד השחרור של איטליה הצפונית[2]. הוא כיהן כשר בלי תיק ובהמשך כשר חוץ בממשלתו של איוונו בונומי[3], ומיוני 1945 כשר חוץ בממשלתו של פרוצ'ו פארי[4].

כבר ביוני 1945 עלה שמו של דה גספרי כמועמד לתפקיד ראש הממשלה[5], אך הוא זכה בתפקיד רק בדצמבר 1945[6].

ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה גספרי שימש כראש ממשלת איטליה במהלך שמונה שנים, בהן הקים ממשלות רבות[7].

תחת שלטונו הפכה איטליה בשנת 1946 מממלכה לרפובליקה, הצטרפה לנאט"ו ב-1949 וחיזקה את יחסיה עם ארצות הברית שסייעה לשיקום כלכלת איטליה באמצעות "תוכנית מרשל". בשנות שלטונו של דה גספרי הפכה איטליה גם לאחת ממייסדות האיחוד האירופי אשר החל את תחילת דרכו ב"איחוד קהילת הפחם והפלדה". בשנת 1950 הוא הוביל מהלך לרפורמה אגררית של הפקעת אחוזות והעברת הקרקע לאיכרים חסרי קרקע[8], אולם הרפורמה לא יצאה אל הפועל[9][10].

בבחירות ביוני 1953, ירד כוחן של המפלגה הדמוקרטית נוצרית ובנות בריתה במרכז המפה הפוליטית ודה גספרי לא השיג רוב במרכז המפה הפוליטית להקמת ממשלה חדשה[11]. דה גאספרי ניסה בכל זאת להרכיב ממשלת מיעוט, תוך שילוב שר בטחון שיקרוץ למלוכנים[12], אולם כשל בכך[13]. בעקבות זאת, הועבר התפקיד של הרכבת הממשלה לאיש מפלגתו, אטיליו פיצ'יוני[14], ולאחר שזה לא הצליח הועבר התפקיד לג'וזפה פלה שהצליח לקבל את תמיכת המלוכנים. פלה לא כלל את דה גספרי בין שריו[15], צעד שפורש כנסיון לעבור למדיניות חוץ מאוזנת יותר שלא נשענת על ברית נאט"ו[16]. דה גספרי המשיך להנהיג את מפלגתו[17] ולקראת סוף 1953 יצר משבר קואליציוני עקב חוסר שביעות רצון מהשותפות של פלה עם המלוכנים[18][19]. לאחר התפטרות פלה בראשית ינואר 1954, הצליח דה גספרי לגבש קואליציה חדשה של מפלגות המרכז[20], אך סירב לעמוד בראש הממשלה[21] והתפקיד הועבר לידי שלבה.

באפריל 1954 הוביל דה גאספרי ועידה בין פרלמנטרית לדיון על שיתוף פעולה אירופי[22]. במאי 1954 נתמנה דה גספרי לנשיא הפרלמנט של קהילת הפחם והפלדה האירופית[23].

באוגוסט 1954 מת דה גספרי[24]. קברו נמצא בבזיליקת סן לורנצו שמחוץ לחומות רומא.

דה-גספרי נחשב לאחד מבכירי המדינאים באיטליה במאה ה-20. הוא נחשב למנהיג אמיץ אשר התנגד למשטר הפשיסטי ואשר שיקם את איטליה לאחר תבוסתה במלחמת העולם השנייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלצ'ידה דה גספרי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאסר ציר איטלקי, דואר היום, 30 במאי 1927
  2. ^ וועד השחרור בצפון איטליה, על המשמר, 30 באפריל 1945
  3. ^ פגישת השלושה תהיה ברומא?, על המשמר, 31 בינואר 1945
  4. ^ פארי ירכיב ממשלה איטלקית חדשה, המשקיף, 18 ביוני 1945
  5. ^ יש סיכויים לנני להיות ראש הממשלה, על המשמר, 8 ביוני 1945
  6. ^ תזוזה ימינה בממשלת איטליה, הבוקר, 2 בדצמבר 1945
  7. ^ עוד ממשלה דימו-נוצרית, דבר, 30 בינואר 1950
  8. ^ דה גאספרי רוצה לשלם לבעלי אחוזות, על המשמר, 16 במרץ 1950
  9. ^ 2 מליון מובטלים באיטליה, דבר, 1 ביוני 1951
  10. ^ הריפורמה הקרקעית באיטליה, על המשמר, 22 ביוני 1951
  11. ^ כשלונו של דה גאספרי, מעריב, 12 ביוני 1953
  12. ^ ממשלתו החדשה של דה־גאספרי, חרות, 27 ביולי 1953
  13. ^ פיליפ בן, איטליה בלי ממשלה, מעריב, 30 ביולי 1953
  14. ^ נוצרי קתולי מרכיב ממשלה באיטליה, דבר, 3 באוגוסט 1953
  15. ^ ג'וספה פלה בראש קבינט איטלקי חדש, על המשמר, 17 באוגוסט 1953
  16. ^ דחיית הפתרון למשבר הפוליטי באיטליה, על המשמר, 26 באוגוסט 1953
  17. ^ פללה דרש ממפלגת דה־גאספרי הבהרת עמדתה לו ולממשלתו, חרות, 21 בדצמבר 1953
  18. ^ ערב משבר ממשלתי באיטליה, חרות, 24 בדצמבר 1953
  19. ^ פללה לא השיג תמיכת דה גאספרי, חרות, 4 בינואר 1954
  20. ^ שלבה זכה בהצבעת אימון, הצופה, 14 במרץ 1954
  21. ^ דה גאספרי יסרב להקים ממשלה, חרות, 8 בפברואר 1954
  22. ^ ועידה בין פרלמנטרית בפאריס, חרות, 20 באפריל 1954
  23. ^ דה גאספרי נשיא רשות הפחם והפלדה, חרות, 13 במאי 1954
  24. ^ דה־גספרי מת, מעריב, 19 באוגוסט 1954