אלתור חופשי
מקורות סגנוניים | ג'אז חופשי, ג'אז אוונגרדי, מוזיקה קלאסית של המאה ה-20, סריאליזם, מוזיקה אליאטוריקית |
---|---|
מקורות תרבותיים | אמצע שנות ה-1960, הממלכה המאוחדת, ארצות הברית ואירופה |
נגזרות | אלתור אלקטרו-אקוסטי |
נושאים קרובים | |
מוזיקה אליאטורית, מוזיקת אמביינט, נויז, מוזיקה פסיכדלית, מוזיקה מתקדמת | |
![]() ![]() |
אלתור חופשי (Free improvisation) או מוזיקה חופשית (Free music) הוא תת-ז'אנר של מוזיקה ניסיונית, המאפויינת באלתור מוזיקלי חופשי. הז'אנר התפתח באירופה, ארצות הברית ובריטניה של אמצע שנות ה-60 של המאה ה-20. לז'אנר יש אלמנטים של ג'אז חופשי ומוזיקה קלאסית עכשווית (אנ').
בין המוזיקאים הידועים בז'אנר ניתן למנות את אוון פארקר (אנ'), אנתוני ברקסטון (אנ'), פטר בריוזמן (אנ'), ג'ון זורן, פאולין אוליברוס (אנ'), ג'ורג' אי. לואיס (אנ'), דרק ביילי (אנ'), הנרי קייזר (אנ'), פרד פרית' (אנ'), דיימון סמית' (אנ'), ז'איר-רוהם פארקר וולס (אנ'), Spontaneous Music Ensemble (אנ') ו-AMM (אנ').
אפיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהקשר של תורת המוזיקה, אלתור חופשי מציין את המעבר מהתמקדות בהרמוניה ובמבני היצירות המוזיקליות לממדים אחרים של מוזיקה, כגון גוון, מרקם, מרווחים מלודיים, קצב ואינטראקציות מוזיקליות ספונטניות בין מוזיקאים.[1] אף על פי שמוזיקאים בודדים עשויים לבחור לנגן בסגנון מסוים או במפתח מסוים, או בטמפו מסוים, מוסכמות בין האמנים כגון דרך בניית היצירות המוזיקליות הן נדירות ביותר, זאת לאחר שניתן יותר דגש על מצב הרוח של המוזיקה, או על מחוות פרפורמטיביות, מאשר על צורות קבועות מראש של מנגינה, הרמוניה או קצב. ככל שהמוזיקה מתנגנת, אלמנטים אלו מאולתרים באופן חופשי, ולרוב האמנים יגיבו באופן אינטואיטיבי לאלתור החופשי על סמך מרכיבי הביצוע שלהם.
הגיטריסט הבריטי דרק ביילי (אנ') תיאר את הסגנון כ-"נגינה ללא זיכרון".[2] בספרו Improvisation, כתב ביילי כי לאלתור חופשי "אין מחויבות סגנונית או אידיומטית. אין לו צליל אידיומטי קבוע. המאפיינים של מוזיקת אלתור חופשי מתבססים רק על ידי הזהות המוזיקלית הקולית של האדם או של האנשים המנגנים אותה".[3]
אמני אלתור חופשי מרקעים מוזיקליים שונים עוסקים לעיתים קרובות בז'אנרים מוזיקליים אחרים. לדוגמה, המלחין האיטלקי אניו מוריקונה היה חבר בלהקת האלתור החופשי Nuova Consonanza. כמו כן, המלחין אנתוני ברקסטון (אנ') כתב יצירות אופרה, ואילו המלחין ג'ון זורן כתב יצירות תזמורתיות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Scott DeVeaux and Gary Giddins (2009). Jazz (first ed.). W. W. Norton & Company, Inc.
- ^ Eyles, John (10 באוגוסט 2005). "Free Improvisation". All About Jazz. ארכיון מ-2007-06-07. נבדק ב-2008-04-04.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ^ Bailey, Derek. "Free Improvisation". Cortical Foundation. אורכב מ-המקור ב-5 ביוני 2008. נבדק ב-2008-04-04.
{{cite web}}
: (עזרה)