אל-עוזא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלישיית האלות ואל-עוזה (מופיעה במרכז)

אל-עוזה הייתה אלה ערבית-נבטית פרה-איסלאמית (אנ'), שהיוותה אחת משלישיית האלות (אל-עוזה, אל'לאת ומנאת), להן סגדו השבטים הערבים הפגנים והנבטים בפטרה.

אל-עוזה הייתה אלת הכוח והעוצמה, בעקבות ההשפעה היוונית-הלניסטית והרומאית היא הפכה להיות מזוהה עם אלת היופי והאהבה ונוס-אפרודיטה כמו כן הייתה מקושרת לאלה המצרית איזיס. במקומות אחרים היא זוהתה כאלת הפיריון והחקלאות (מקבילה לדמטר היוונית). שבטי הערבים הפגניים האמינו כי האלה היא אחת מצאצאיו של אללה יחד עם אל'לאת ומנאת.

מבנה אבן מקודש בצורת קובייה בעיר נח'לה, סמוך למכה שימש כמבנה מקודש לו סגדו המאמינים באלה. אל-עוזה מצוינת בקוראן כאחד מ-שלושת האלות להם סגדו הערבים לפניי עליית האסלאם.

לכל אחת משלושת האלות היה מקדש נפרד סמוך למכה, המקדש הבולט ביותר של אל-עוזה היה כאמור בנח'לה סמוך למכה בסמוך לו נמצאו 3 עצים מקודשים לאלה. בשנת 630 לספירה הושמד המקדש של אל-עוזה ופסלה בנחלה בהוראת מוחמד על ידי המצביא ח'אלד בן אל וואליד. בהמשך יוחסו לאלה זו כוחות שטניים על ידי המוסלמים.

השפעות בדתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק מהמסורות היהודיות והנוצריות מצויה ישות דמונית בשם סמיאזה המקושרת ככל הנראה לאל-עוזה. עוזה גם שימשה כשם אלטרנטיבי למלאך מטטרון בספר החשק. במקורות אחרים היא מופיעה כאחת המלאכים השומרים של מצריים (רהב, משטמה, ודומה) שהתחתנו עם היהודים בזמן יציאת מצריים. כמו כן היא מופיעה כסמיאזה בתור שרף המפותה על ידי עשתר לגלות את שמו הסודי של אלוהים ובתגובה לכך נענשת בשריפה בעודה בחיים ונתלית ראשה מטה בין שמיים וארץ כשהיא יוצרת את קונסטלציית הכוכבים אוריון. בספר השלישי של חנוך ובספר הזוהר היא מהווה אחת מהמלאכים הנופלים שחטאו בפני האלוהים. במקומות אחרים היא מזוהה עם המלאך החוטא אבזי-טיבוד שבמסורות יהודיות מוקדמות מזוהה עם סמאל ומשטמה, שמתנגד למשה וחולק בנסיכות מצריים עם רהב וסופו שהוא נענש ומוטבע בים האדום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל-עוזא בוויקישיתוף