אל-עראקיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°17′41.68″N 34°46′32.88″E / 31.2949111°N 34.7758000°E / 31.2949111; 34.7758000

אל-עראקיב
(למפת באר שבע רגילה)
מיקום אל-עראקיב במפת באר שבע
 
אל-עראקיב
אל-עראקיב
מראה כללי של אל-עראקיב באפריל 2010, כמה חודשים לפני הריסתו
צילומי אוויר של האתר הנעשה בשנת 2007
הפגנה שנערכה בתל אביב במאי 2010, בדרישה להכיר בכפר ולמנוע את הריסתו
כמה ימים אחרי הריסת בתי הכפר, ביולי 2010
כמה ימים אחרי הריסת בתי הכפר, ביולי 2010

אל-עראקיב הוא יישוב בדואי בלתי מוכר, שנמצא כ-10 קילומטרים צפונית לבאר שבע, בסמוך ליישוב גבעות בר ולא הרחק מרהט.

האזור בו נמצא היישוב מיועד ליעור על ידי קרן קיימת לישראל. במקום זה יוקם "יער השגרירים" הצמוד ליער "טלויזית האלוהים" הנמצא צפונית מאל-עראקיב.‏[1] בעקבות זאת ב-2010 היישוב פונה ונהרס על ידי המדינה אך תושביו חזרו והקימו אותו מחדש מספר פעמים רב.

בסיומו של מאבק משפטי ארוך בין המדינה ובין שבטים בדואים, פסק בית המשפט העליון במאי 2015 כי מדובר באדמות מדינה המיועדות לשימוש ציבורי.‏[2]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות השם "אל-עראקיב" היא לשון רבים של "ערקוב" שפירושו גבעה או הר, כמו "העקוב" בעברית בפסוק "והיה העקוב למישור". בשם זה נקראו מספר אזורים בארץ ישראל ובירדן, בהם גם האזור המדובר.‏[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת אנשי שבט א-טורי הם ישבו באזור בהתיישבות חצי-נוודית כבר בתקופה העות'מאנית. לאחר הקמת המדינה קיבלו ראשי השבט את השלטון הישראלי ואף השתתפו בבחירות ובשנת 1951 הם פונו מהמקום בצו המושל הצבאי, לטענתם תוך הבטחה שהפינוי הוא זמני בלבד.‏[4][5][6] באותה תקופה הועברו הבדואים בנגב לאזור הסייג - המשולש שבין דימונה, ערד ובאר שבע.

הרשויות הכחישו את קיומה של הבטחה כזו, ואמרו כי האזור מעולם לא היה מאוכלס ביישוב קבע בדווי.‏[3]

סכסוך קרקעות עם המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויכוח רב השנים הסלים בשנת 1999 כאשר הקרן קיימת לישראל ביקשה לטעת עצים במקום, "למטרת שמירה על קרקעות הלאום".‏[7] בתגובה החלו בדואים משבט א-טורי שהתגוררו ברהט ובמקומות נוספים להקים באזור מבנים שונים ולעבד את האדמות שלטענתם שייכות להם.‏[3]

מינהל מקרקעי ישראל ניהל מאבק ממושך לסילוק הבדואים מהקרקע שכלל גם פעולות של ריסוס ברעל של שדות מעובדים כדי להשמיד את היבולים. הבדואים עתרו לבג"ץ נגד הריסוסים, אשר ב-2007 קיבל את טענתם כי למרות שהסמכות נתונה ביד המדינה לסלק פולשים מקרקעותיה, אין סמכות זו כוללת בחובה פעולות ריסוס יבולים חקלאיים.‏[8]

הריסות הכפר ובנייתו מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביולי 2010 הרסו פקחי מינהל מקרקעי ישראל את הכפר בחסות כוח של כ-1,300 שוטרים.‏[9] אחרי שעתירה שהוגשה ברגע האחרון נדחתה.‏[10]

מיד לאחר עזיבת הכוחות החלו תושבי אל-עראקיב בסיוע של פעילי שמאל להקים מחדש את המבנים. שבוע לאחר מכן נהרסו גם המבנים החדשים שהוקמו.‏[11][12] מאז נערכים מבצעי הריסה חוזרים ונשנים מחד, ומאידך בנייה מחדש של סככות וסוכות‏[13][14] ואירועי מחאה נגד ההריסה‏[15].

ב-30 במרץ 2010, יום האדמה, התקיימה באל-עראקיב עצרת הזדהות ומחאה ביוזמת ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל והמועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים.‏[16]

תביעות משפחת א-טורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהודעה לעיתונות שהוציא מינהל מקרקעי ישראל במרץ 2010 נטען כי חברי שבט א-טורי מבצעים "פלישות חוזרות ונשנות לקרקעות מדינה מאז 1999" וכי "הפסידו בכל הערכאות המשפטיות ולמרות זאת הם ממשיכים לבצע פלישות לא חוקיות לשטח".‏[17]

נציגים של המשפחה הבדואית א-טורי טוענים כי קיבלו את הקרקעות שלהם מאנשי אל-עוקבי בתחילת המאה ה-20 וכיום מנסים להכריח את הרשויות להכיר בזכותם על הקרקעות באל-עראקיב על ידי בנייה חוזרת. מאז קיץ 2010 הבתים שהם בנו ללא אישור באל-עראקיב נהרסו על ידי המדינה מספר רב פעמים (39 פעמים נכון ל-28 במאי 2012).‏[18] ניסיונות אלה זכו להד בתקשורת הבינלאומית.

בעקבות העלות הכספית של ההריסות המרובות ביולי 2011 הגישה המדינה תביעה נגד תושבי הכפר בסך של 1,790,000 ש"ח.‏[19]

במקביל בני שבט א-טורי מנסים לקבל הכרה בזכויותיהם על הקרקעות באל-עראקיב בבית המשפט. משפט לגבי תביעות בעלות שלהם על הקרקע מתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ואנשי השבט דורשים שקרן קיימת תחדל מפעולות ייעור בקרקעות אלה.‏[20]

משפט בתביעות משפחת אל-עוקבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 2006 החל משפט ראשון שנערך לגבי רישום קרקעות באל-עראקיב, בשש תביעות של שבעה עשר מאנשי שבט אל-עוקבי להכרה בזכותם על חלקות באזור אל-עראקיב. הדיונים נערכו במשך חמש שנים, שני הצדדים הביאו למשפט את המומחים המובילים בישראל לענייני גאוגרפיה היסטורית, הציגו מסמכים היסטוריים ותצלומי אוויר המוכיחים את עמדתם.

פרופ' אורן יפתחאל הגיש חוות דעת מקצועית לטובת הצד הבדואי שנדחתה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון תוך ביקורת חריפה על יפתחאל.‏[2] התובעים טענו שהשלטונות העות'מאנים והבריטים הכירו בבעלותם באדמות הנגב. מנגד, פרופ' רות קרק, אשר הציגה את מדינת ישראל, הסבירה שעד שנת 1858 לא היה שום יישוב קבע על אדמות אל-עראקיב או בסמוך אליהן.‏[21]

בפסק דין שניתן במרץ 2012 קבעה השופטת שרה דברת כי הקרקעות שייכות למדינה בתוקף הפקעה על פי חוק רכישת מקרקעין.‏[22], וקיבלה את עמדת המדינה כי עדיין יש צורך בהפקעה למטרות חקלאות ייעור ושטחים פתוחים. כמו כן קבעה השופטת כי התובעים לא הצליחו להוכיח שעם חקיקת חוק הקרקעות העותמאני בשנת 1858 היה באזור יישוב קבע, או אפילו יישוב סמי נוודי, ושגם אם הייתה התיישבות סמי-נוודית היא לא הייתה מספקת כדי להכיר בבעלותם על הקרקעות. כן קבעה שבסוף ימי המנדט הבריטי רק חלק קטן מהקרקעות בחלקות הרלוונטיות היה מעובד, וכי מהמסמכים הפנימיים שהציגו הבדואים התובעים עולה שהם ידעו על חובתם לרשום קרקעות בטאבו, אך החליטו לא לעשות זאת. "הפקעות במקרקעין בוצעו על פי חוק הרכישה כדין והתובעים לא הצליחו להוכיח טענותיהם לעניין הבעלות בחלקות התביעה", ציינה השופטת.‏[23] ערעור על פסק דינה של השופטת דברת נדחה בבית המשפט העליון.‏[2]

בשנים האחרונות היו מספר תביעות משפטיות בנושא בעלות על הקרקעות בנגב אשר הוגשו על ידי בדואים אך נכון לינואר 2013 בכל בירור אשר הגיע להכרעה נפסק כי הקרקע שייכת למדינה. התובעים הבדואים התקשו להוכיח את בעלותם על קרקעות אלה.‏[24]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיה נח, "הכפרים שישנם ואינם - הכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב", הוצאת פרדס, 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל-עראקיב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האוונגליסטים מיערים את הנגב, 18 בנובמבר 2010
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 עא 4220/12 ‏סלימאן מחמד אלעוקבי ואחרים נגד מדינת ישראל, ניתן ב-15 במאי 2015
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 דוד מרחב, מי רוצה להבעיר את הנגב?, מקור ראשון, 20 באוגוסט 2008
  4. ^ אורן יפתחאלמופע האימים בכפר אל-ערקיב, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2010
  5. ^ מיכאל יעקובסון, סיבוב בשרידי אלעראקיב / כפר בדואי שתושביו גורשו בשנת 1951, אתר רשימות, 09/05/2010
  6. ^ על פינוי הכפר הבדואי אל-ערקיב, אתר קדימה
  7. ^ חנוכת יער השגרירים בנגב
    דברי הכנסת, מספר 117, "פעילות קרן קיימת לישראל בנגב", מס' 142, עמ' 7, הישיבה המאה-ושבע-עשרה של הכנסת השמונה-עשרה, 3 במרץ 2010
  8. ^ בג"ץ 2887/04 סלים אבו מדיגם ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', ניתן ב-28 בנובמבר 2005
  9. ^ אילנה קוריאל, כפר בדואי לא מוכר נהרס; 1,300 שוטרים איבטחו, באתר ynet‏, 27 ביולי 2010
  10. ^ משה פריאל, הבדואים בנגב: נבנה מחדש את הבתים שהרסה המשטרה, באתר nrg‏, 29/7/2010
  11. ^ אילנה קוריאל, המדינה שבה ונלחמת באזרחים הכי עניים שלה, באתר ynet‏, 4 באוגוסט 2010
  12. ^ אילנה קוריאל, הכפר הבדואי שוב נהרס: ח"כ א-סאנע פונה בכוח, באתר ynet‏, 4 באוגוסט 2010
  13. ^ אל-עראקיב – רשימת ההריסות
  14. ^ פינוי חוזר של אדמות המדינה בעראקיב הודעה לעיתונות של מינהל מקרקעי ישראל, 13 בספטמבר 2010
  15. ^ ושוב: מבנים נהרסו ביישוב הבדואי אל עראקיב, אתר וואלה!, 13 בספטמבר 2010
  16. ^ שלישי: עצרת בנגב לציון יום האדמה, אתר מפלגת חד"ש, 29 במרץ 2010
  17. ^ מינהל מקרקעי ישראל: "בני שבט אל טורי פולשים מדי שנה לקרקעות מדינה בדרום בניגוד לחוק במטרה לקבוע עובדות בשטח", אתר מינהל מקרקעי ישראל
  18. ^ בפעם ה-39: מינהל מקרקעי ישראל פינה את מסיגי הגבול מאזור "אל עראקיב" winwin.co.il, מגזין נדל"ן
  19. ^ פינוי-פיצוי. המדינה רוצה מאל-עראקיב 1.8 מ' שקל, באתר ynet‏, 26 ביולי 2011
  20. ^ בית המשפט דחה את ניסיון המדינה לרשום את קרקעות אל-עראקיב על שמה, אתר התחברות-תראבוט, 1 בנובמבר 2011
  21. ^ ביהמ"ש המחוזי: אל-עראקיב לא שייך לבדואים, באתר mynet‏, 29 במרץ 2012
  22. ^ 7161/06, פסק דין מ-15 במרץ 2012
  23. ^ שי פאוזנר, בית המשפט דחה תביעות בדואים לבעלות פרטית בקרקעות בנגב, באתר כלכליסט, 18 במרץ 2012
  24. ^ קלמן ליבסקינד, נגב הולך לאיבוד: כך כשלה המדינה בטיפול בבדואים בדרום ("בערך חמישית מהתביעות הללו הגיעו עד היום להסדר בין המדינה לבדואים. ב-80 המקרים שבהם הסכסוך הגיע לבית המשפט ניצחה המדינה, שכן לבדואים, כאמור, אין שום מסמך המוכיח את בעלותם"), סופשבוע, nrg,‏ 16 ביולי 2010