אחמד א-שרע
 | |||||||||
| א-שרע, אפריל 2025 | |||||||||
| לידה |
29 באוקטובר 1982 (בן 42) ריאד,  ערב הסעודית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה | أحمد حسين الشرع | ||||||||
| מדינה |
 סוריה | ||||||||
| מקום מגורים |
הארמון הנשיאותי בדמשק  | ||||||||
| כינוי |
אבו מוחמד אל-ג'ולאני أبو محمد الجولاني | ||||||||
| תקופת פעילות |
מ-2003 | ||||||||
| השקפה דתית | אסלאם סוני | ||||||||
| בן או בת זוג |
לטיפה א-דרובי | ||||||||
| מספר ילדים |
3 | ||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
אחמד חוסיין א-שַּׁרַע (בערבית: أحمد حسين الشرع; נולד ב-29 באוקטובר 1982),[1][2][3] המוכר בכינוי אבו מוחמד אל-ג'וּלַאנִי, הוא מנהיג אסלאמיסטי סוני סורי המשמש כנשיא סוריה.
א-שרע החל את דרכו בשנות ה-2000 המוקדמות בארגון אל-קאעידה בעיראק, מיסודו של אבו מוסעב א-זרקאווי, ולחם נגד הכוחות האמריקאים לאחר הפלישה לעיראק. לאחר שחרורו ממעצר בשנת 2011, הוא חזר לסוריה והקים את "ג'בהת א-נוסרה", שלוחה של אל-קאעידה בסוריה. מחלקת המדינה של ארצות הברית הגדירה במאי 2013 את א-שרע כ"טרוריסט עולמי", וארבע שנים לאחר מכן הכריזה על פרס של 10 מיליון דולר עבור מידע שיוביל ללכידתו.[4] בסביבות שנת 2014 סוכל פיגוע שתכנן הארגון נגד ישראל.[5] בשנת 2016, א-שרע ניתק את הקשרים עם אל-קאעידה והקים את "ג'בהת פתח א-שאם", בברכת הדרך של איימן א-זוואהירי, מנהיג אל-קאעדה. בשנת 2017, הוא מיזג את ג'בהת פתח א-שאם עם קבוצות ג'יהאדיסטיות נוספות והקים את הייאת תחריר א-שאם, אותה הנהיג עד הפלת משטר אסד.[6]
א-שרע הוא סורי במוצאו, ומשמעות כינויו "אל-ג'ולאני" היא "הגולני",[7] משום זיקתו לרמת הגולן. זאת בעקבות בריחת משפחתו מהאזור לאחר כיבוש רמת הגולן על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]א-שרע נולד בשנת 1982 בריאד שבערב הסעודית[2] למשפחה ממוצא סורי, שם עבד אביו, חוסיין עלי א-שרע (אנ'), כמהנדס דלק.[8] בן דודו של אביו הוא פארוק א-שרע שהיה סגן נשיא ושר החוץ של סוריה. לאחר שבע שנים המשפחה חזרה לסוריה והוא גדל בשכונת מאזה בדמשק. למרות שסביבתו לא התאפיינה בקיצוניות אסלאמית, פרוץ האינתיפאדה השנייה השפיע עליו והביא להקצנת דעותיו הדתיות.[9] הוא למד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת דמשק, אך עקב הפלישה לעיראק פרש מהלימודים טרם השלמתם בכדי להשתתף בלחימה.[10]
המלחמה בעיראק
[עריכת קוד מקור | עריכה]א-שרע הגיע לעיראק שבועות לפני תחילת הפלישה האמריקאית. הוא קודם במהירות בסולם הדרגות של אל-קאעדה, ועל פי הדיווחים היה ממקורביו של אבו מוסעב א-זרקאווי, מנהיג אל-קאעדה בעיראק. א-שרע נעצר בידי הכוחות האמריקאים ונכלא בכלא אבו גרייב ובתי מאסר נוספים. הוא שוחרר ב־2008, לאחר חמש שנות מאסר, שבהן הפך לאחת הדמויות הבולטות בקרב האסירים הג'יהאדיסטים.[9] לאחר שחרורו חזר א-שרע לפעילותו הטרוריסטית, הפעם לצד אבו איוב אל-מסרי ואבו בכר אל-בגדאדי, שהחליפו את א-זרקאווי. א-שרע מונה במהירות לראש המבצעים של אל-קאעדה במחוז נינוה בעיראק.
מלחמת האזרחים בסוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייסוד ג'הבת א-נוסרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2011, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, הורה אבו בכר אל-בגדאדי, המנהיג החדש של "המדינה האסלאמית בעיראק", לא-שרע לצאת לסוריה יחד עם שישה פעילים נוספים. אל-בגדאדי הטיל עליו להקים את ארגון "ג'בהת א-נוסרה לאהל א-שאם" ("חזית הסיוע לעם הסורי") כשלוחה סורית מקבילה לארגונו העיראקי. ייסוד הארגון התאפשר הודות לתמיכה לוגיסטית נרחבת מצד אל-קאעדה בעיראק, שסיפקה לו לוחמים, אמצעי לחימה ומימון. א-שרע מונה לאמיר ג'בהת א-נוסרה, שהוקמה רשמית בינואר 2012. תחת הנהגתו הפך הארגון לאחת מקבוצות המורדים הבולטות בסוריה.
התנתקות מהמדינה האסלאמית
[עריכת קוד מקור | עריכה].svg)
א-שרע התפרסם באפריל 2013, כאשר התנגד לניסיונו של אל-בגדאדי לשלב את ג'בהת א-נוסרה בארגונו תחת השם החדש "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט" (דאעש). מאורע זה התקבל בהפתעה שכן במשך שנים הוא נחשב לאחד האנשים הנאמנים ביותר לאל-בגדאדי. א-שרע דחה את אזהרותיו של אל-בגדאדי והתנתק מהארגון יחד עם קבוצת לוחמים הנאמנים לו. על פי אל-בגדאדי, מרבית לוחמי ג'בהת א-נוסרה עזבו את הארגון וחזרו לארגונו של אל-בגדאדי. לאחר המרידה באל-בגדאדי, נשבע א-שרע אמונים למנהיג אל-קאעדה העולמי, איימן א-זוואהירי, וטען שאל-בגדאדי הוא זה שהתמרד נגד אל-קאעדה ולא להפך. א-זוואהירי תמך בא-שרע והכריז על ארגונו "ג'בהת א-נוסרה" כ"אל-קאעדה בסוריה". ביוני 2013 דיווחה רשת אל-ג'זירה על מכתב של א-זוואהירי הקורא לאל-בגדאדי וא-שרע לשים קץ למתיחות ביניהם. לדבריו, על הארגון של אל-בגדאדי להישאר בתחומי עיראק ולהותיר את הפעילות בסוריה לארגון ג'בהת א-נוסרה. באותו חודש פורסמה קלטת שמע של אל-בגדאדי שבה הוא דוחה את פסקו של א-זוואהירי. בתגובה לכך, אל-קאעדה הודיעה כי היא מתנערת מדאעש ב-3 בפברואר 2014.
החל מפתיחת מסע הכיבושים של דאעש בסוריה הפכו שני הארגונים לאויבים מרים. דאעש נחל הצלחות רבות במזרח סוריה בהניסו את כוחות ג'בהת א-נוסרה ויתר הארגונים משם, כולל ממקומות שהארגונים כבשו מידי צבא סוריה. אם בתחילה היה שיתוף פעולה באזורים מסוימים בין שני הארגונים במאבק נגד ארגונים אחרים או נגד צבא סוריה, ככל שנקף הזמן הפך שיתוף הפעולה לנדיר, ובאזורים רבים שני הארגונים נלחמו במקביל הן בצבא הסורי והן אחד בשני. כך למשל במחנה הפליטים אל-ירמוכ, בהרי קלמון, בחלב, בדיר א-זור ובדמשק.
אף על פי ששני הארגונים תומכים בהקמת ח'ליפות אסלאמית שבה נהוגים חוקי השריעה, ישנם מספר הבדלים בין ג'בהת א-נוסרה לבין המדינה האסלאמית. בעוד שארגון המדינה האסלאמית מפורסם באכזריות שלו ובאכיפה הקפדנית של השריעה באזורים שתחת שליטתו, ג'בהת א-נוסרה אוכף את השריעה באופן לא אלים ואינו פעיל נגד מטרות מערביות.
באוקטובר 2013 דיווחה הטלוויזיה הסורית הממלכתית כי א-שרע נהרג ליד לטקיה,[11] אך סוכנות הידיעות הממלכתית של סוריה "SANA" חזרה בה במהרה מדיווח זה.
ניתוק מאל-קאעדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות העמקת מעורבותה של רוסיה במלחמת האזרחים ונסיונותיה להכריז על ג'בהת א-נוסרה כארגון המקביל למדינה האיסלאמית, החלה הנהגת א-נוסרה לקחת בחשבון אפשרות להתנתקות מאל-קאעדה כדי למתן את ההתקפות האוויריות עליה. לאחר מספר ימים שבהם הנהגת הארגון פרסמה שבכירי הארגון דנים בהתנתקות, הופצה קלטת שמע שפורסמה בבוקרו של 28 ביולי 2016 שבה נשמע מנהיג אל-קאעדה איימן א-זוואהירי אומר: "אתם יכולים להקריב ללא היסוס את הקשרים הארגוניים והתנועתיים הללו אם הם מתנגשים עם האחדות שלכם והעבודה שלכם כגוף אחד. אחוות האסלאם בינינו חזקה יותר מכל קשר ארגוני".[12] כעבור שעות אחדות נחשף א-שרע לראשונה בתקשורת כשפניו מגולות לצד שניים מבכירי הארגון – אחמד סלאמה מברוכ ואבו עבדאללה א-שאמי – כשהוא מודיע רשמית שארגונו, ג'בהת א-נוסרה, מתנתק מאל-קאעדה ומכל גורם חיצוני, ושמו משתנה לג'בהת פתח א-שאם.
הוא פתח את הודעתו בתודות להנהגת אל-קאעדה, ובראשה איימן א-זוואהירי, על שהם "מבינים את האינטרסים של תושבי סוריה", וציין כי הצעד שנקט ארגונו נועד בין השאר לקרב בינו לבין הפלגים המורדים האחרים בסוריה ולהדוף את התירוצים של הקהילה הבין-לאומית, ובפרט של ארצות הברית ורוסיה, לתקוף את מעוזי ג'בהת א-נוסרה בשל הזיקה בינה לבין אל-קאעדה.[13] כן הוחלף דגלו הרשמי של הארגון מרקע שחור ללבן ונוספו בו המילים "جبهة فتح الشام" ("ג'בהת פתח אלשאם") מתחת לשהאדה. בנוסף נוצר לארגון סמל חדש המזכיר בעיצובו את הסמל של "צבא הכיבוש". בארגון אל-קאעדה בירכו על היציאה לדרך עצמאית והארגון הפיץ קלטת שמע שבה נאמר: "אנו מברכים על רצונם של אחינו לצאת לדרך עצמאית במטרה לשמור על אחדות השורות ולהמשיך את הלחימה בסוריה עד להחלפת השלטון של הכופר בשאר אסד ובעלי בריתו". אותנטיות הפילוג הוטלה בספק, ונראה היה שהוא למראית עין בלבד, ולא שינוי מהותי או שינוי דרך.[13] לאור זאת הודיעה ארצות הברית שהיא לא רואה כל סיבה לשנות את עמדתה לגבי הקבוצה. דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, אמר כי ארצות הברית ממשיכה להעריך שמנהיגי א-נוסרה עדיין מתכוונים להוציא לפועל פיגועים עתידיים נגד המערב, וכי גובר החשש מפני התחזקות הארגון בסוריה.[14]
ב-18 באוגוסט 2015 פרסמה רשת התקשורת של אל-קאעדה, "א-סחאב", סרטון וידאו שבו מכריז חמזה בן לאדן, בנו של אוסאמה בן לאדן, על תמיכה מלאה בארגון א-נוסרה ובמנהיגו.
הקמת היאת תחריר א-שאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־2017 התאחד ג'בהת פתח א-שאם עם מספר ארגונים אחרים והקים את היאת תחריר א-שאם. א-שרע מונה למפקד הצבאי של האיחוד.
כיבוש סוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – מתקפת המורדים הסורים (2024), נפילת משטר אל-אסד בסוריה, מבצע חץ הבשן
בנובמבר 2024 פתחו המורדים בהנהגת אחמד חוסיין א-שרע במתקפת פתע על שטחים שהוחזקו בידי צבא סוריה. בראשית חודש דצמבר השתלטו המורדים על שטחים רבים בסוריה, וב-8 בדצמבר 2024 נכנסו לעיר הבירה דמשק והכריזו על הפלת המשטר.[15][16] באותו היום נשא א-שרע נאום בפני קהל תומכים במסגד הגדול של דמשק. בנאומו הצהיר כי "הניצחון הוא כולו בשביל הסורים",[17] וכינה את נפילת משטר אסד "פרק חדש בהיסטוריה של האזור". הוא גינה את תפקידה של סוריה כ"מגרש משחקים לשאיפות איראניות", שהתאפיין בעדתיות ושחיתות.[18] בנוסף הכריז ראש ממשלת סוריה, מוחמד ע'אזי אל-ג'לאלי, כי ממשלת סוריה תעביר את השלטון לממשלה נבחרת חדשה בעקבות עזיבתו של אסד את דמשק.
נשיא סוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
נשיא סוריה בפועל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-8 בדצמבר 2024 הפך א-שרע לנשיא סוריה בפועל, והודיע כי ראש ממשלת סוריה, מוחמד ע'אזי אל-ג'לאלי "יפקח על מוסדות המדינה עד למסירתם". באותו יום אמר אל-ג'לאלי בריאיון לאל-ערביה כי היה בקשר עם א-שרע לפני ההכרזה, לצורך דיון על העברת השלטון.[19] ב-9 בדצמבר פרסמה הייאת תחריר א-שאם סרטון ובו מופיעים א-שרע, אל-ג'לאלי ומוחמד אל-בשיר, ראש הממשלה בפועל של אידליב, שמונה על ידי א-שרע לראש ממשלת המעבר של סוריה.[20] ב-12 בדצמבר נפגש א-שרע עם נציגים טורקים, במה שהיווה את המשלחת הדיפלומטית הראשונה מאז נפילת משטר אסד.[21]
בריאיון לטלוויזיה הסורית בדצמבר 2024 התייחס א-שרע לתקיפות האוויריות הישראליות בסוריה ואמר כי לאחר נפילת משטר אסד, לישראל "אין יותר תירוצים" לתקוף בשטח הסורי. הוא הדגיש כי "פתרונות דיפלומטיים" הם הדרך היחידה להבטיח ביטחון, במקום "הרפתקאות צבאיות לא שקולות".[22] באותו חודש תקף את טהרן בראיון, כשהוא מאשים אותה בהפיכת סוריה ל"אסם" שלה, דרכו ניהלה ארבע בירות ערביות – בגדד, דמשק, ביירות, צנעא – דרכן והפיצה מלחמות ושחיתות.[23] בעקבות זאת אסרה ממשלתו על טיסות איראניות בשמי סוריה.[24]
נשיא סוריה הזמני
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ב-29 בינואר 2025 א-שרע מינה את עצמו רשמית לנשיא סוריה.[25][26] בנאומו הראשון כנשיא הודיע כי יכנס "ועידת דיאלוג לאומי" ויפרסם "הצהרה חוקתית" שתשמש כמסמך חוקי לתקופת המעבר לאחר ביטול חוקת סוריה.[27] עוד הצהיר כי יפעל "להביא לדין את הפושעים ששפכו דם סורי וביצעו מעשי טבח ופשעים".[28] א-שרע הודיע על פירוק הקואליציה הלאומית של כוחות המהפכה והאופוזיציה הסורית ועם ועדת המשא ומתן הסורית לצד מנהיגיהם.[29][30] ב-17 בפברואר יצא א-שרע לסיור רשמי ראשון בפרובינציות החוף לטקיה וטרטוס, שנחשבו בעבר למעוזיו של הנשיא המודח בשאר אל-אסד.[31]
ב-30 בינואר, אמיר קטר, תמים בן חמד אאל ת'אני, הגיע לדמשק, מה שהיה הביקור הראשון של מנהיג זר בסוריה לאחר נפילת משטר אסד.[32] זמן קצר לאחר מכן יצאו א-שרע ושר החוץ אסעד חסן א-שיבאני לביקור היסטורי ראשון בערב הסעודית, כולל פגישות עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן,[33] ביקור דתי במכה וקיום מצוות העומרה.[34] לאחר מגן נפגש א-שרע עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן[35] ושחח בטלפון עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, לראשונה מאז הדחת אסד.[36] בנוסף א-שרע חידש קשרים עם הארגון למניעת הפצת נשק כימי.[37] ב-21 בפברואר נפגש א-שרע עם שגריר סין בדמשק, שי הונגוויי (אנ').[38]
באפריל 2025 נכלל ברשימת "טיים 100" לשנת 2025 בעקבות תפקידו המרכזי בהפלת שלטונו של אסד בסוריה, תוך שילוב בין כוח צבאי, קואליציות פוליטיות ותמיכה חיצונית, אשר הובילו למעבר לשלטון חדש במדינה – אך עוררו מחלוקת חריפה בשל עברו כראש ארגון חמוש המסווג כארגון טרור בינלאומי.[39]
.jpg)
במהלך חודש מרץ 2025, החלה התקוממות נגד של העלווים באוזרי החוף הסורי נגד שלטונו של א-שרע. בתגובה, כוחות המשטר וחמושים המזוהים עם א-שרע ערכו טבח באוכלוסייה העלווית, שכלל השפלות והוצאות להורג ללא משפט. במאי של אותה שנה, החריפו העימותים בין משטרו של א-שרע ובין הדרוזים בסוריה, ומיליציות המזוהות עם משרד ההגנה הסורי ערכו טבח בדרוזים בפרוורי דמשק. ישראל האשימה את אחמד א-שרע באחריות למעשי הטבח וטענה כי הם מבטאים את נאמנותו לדרך הג'יהאד.[40]
ב-14 במאי 2025, נפגש א-שרע עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. זו היוותה הפגישה הראשונה מזה 25 שנים שבה נשיאי ארצות הברית וסוריה נפגשים.[41]
חזון
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 2015, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, התראיין א-שרע לעיתונאי אל-ג'זירה הקטרי אחמד מנצור, כשפניו מוסתרות. הוא התנגד לוועידת השלום בז'נבה שעסקה במלחמה בסוריה וטען כי הקואליציה הלאומית הסורית המגובה על ידי גורמים מערביים אינה מייצגת את העם הסורי, שכן אין לה נוכחות כלל במדינה. א-שרע ציין כי ארגונו "ג'בהת א-נוסרה" אינו תוקף מטרות מערביות, וכי העדיפויות הגבוהות שלו הן תקיפת המשטר הסורי, הארגון הלבנוני "חזבאללה" וארגון "המדינה האסלאמית". א-שרע ציין כי "חזית א-נוסרה קיבלה הוראות ברורות מאיימן א-זוואהירי לא להשתמש בסוריה כבסיס לתקיפת ארצות הברית או אירופה, כדי לא לחבל במאמצים להפלת המשטר". כן הוא טען כי אסד, חזבאללה ודאעש פותחים מול ארגונו חזית משותפת הנובעת מהאינטרסים שלהם.
כשנשאל לגבי תכוניותיה של ג'בהת א-נוסרה לאחר תום המלחמה בסוריה, אמר א-שרע כי כל הפלגים במדינה יתייעצו ביניהם לגבי הקמת מדינה עם שלטון אסלאמי. הוא הזכיר שא-נוסרה אינה ממקדת את פעולותיה נגד העלווים, למרות תמיכתם במשטר הסורי, והעובדה שהם נחשבים לכופרים. כן הוא ציין כי ארגונו לא יפגע בעלווים לאחר הפלת המשטר, וכי הם לא יידרשו להמיר את דתם לאסלאם הסוני. אולם, באוקטובר 2015 קרא א-שרע לראשונה להתקפות חסרות הבחנה על הכפרים העלוויים בסוריה, כשלדבריו "אין ברירה אלא להסלים את המאבק ולהתמקד בערים ובכפרים העלוויים בלטקיה".
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2025 א-שרע הציג את אשתו, לטיפה א-דרובי , והכחיש שמועות ברשתות החברתיות על כך שיש לו מספר בנות זוג.[דרוש מקור] לזוג שלושה בנים לפי א-דרובי.[42]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אישים | ||
|
פורטל צבא | ||
|
פורטל המזרח התיכון | ||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביב אורג, קווים לדמותו של מנהיג סוריה החדש: מג’הדיסט למדינאי?, מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית
- מנהיג אל-קאעדה בסוריה בראיון נדיר: איננו תוקפים מטרות מערביות, באתר הארץ, 28 במאי 2015
- מידל ניוז, 5 עובדות על אל-ג'ולאני, מנהיג ג'בהת א-נוסרה, 31 במאי 2015
- אמציה ברעם, מי אתה אל-ג'ולאני: מסוחר ירקות למנהיג המורדים בסוריה, באתר מעריב אונליין, 9 בדצמבר 2024
הסתכסך עם דאעש ועכשיו קורץ למערב: האיש שעומד מאחורי נפילת משטר אסד, כתבה בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב, 19 בדצמבר 2024- יניב רונן, בין אבו מוחמד אל-ג'וּלאני לאחמד חוסין א-שרע, באתר העין השביעית, 4 בינואר 2025
- Kareem Chehayeb, Who is Abu Mohammed al-Golani, the leader of the insurgency that toppled Syria’s Assad?, Associated Press, December 8, 2024
- Abu Muhammad al-Golani, Counter Extremism Project (אנ')
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ أحمد الشرع يكشف تاريخ ميلاده "الحقيقي", באתר Annahar, 29 בדצמבר 2024. (בערבית)
- ^ 1 2 Johny, Stanly (2024-12-07). "Abu Muhammad al-Jolani: Syria's jihadist-in-chief". The Hindu (באנגלית). ISSN 0971-751X. נבדק ב-2024-12-09.
- ^ من أبو محمد الجولاني إلى أحمد الشرع... سيرة التحولات, באתר אל-ערבי אל-ג'דיד
- ^ דורון פסקין, מי אתה אל־ג'ולאני? הטרוריסט שעשוי להנהיג את סוריה, באתר כלכליסט, 8 בדצמבר 2024
- ^ יואב לימור, מה השתנה: כשמנהיג המורדים בסוריה תכנן פיגוע בישראל, באתר ישראל היום, 26 בדצמבר 2024
- ^
משטר אסד קרס: המורדים השתלטו על דמשק, הנשיא נעלם, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2024
- ^ Rania Abouzeid, TIME Exclusive: Meet the Islamist Militants Fighting Alongside Syria’s Rebels, Time, July 26, 2012
- ^ Samer Al-Atrush, Damascus | Richard Spencer Damascus, Who is Abu Mohammed al-Jolani? ‘Polite’ Syrian leader heads home, www.thetimes.com, 2024-12-11 (באנגלית)
- ^ 1 2 גורמי הכוח בסוריה לאחר הפלת משטר אלאסד - מורה נבוכים, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור, 13 בדצמבר 2024
- ^ ספיר ליפקין, מי אתה אל-ג'ולאני? המנהיג האיסלאמיסטי שמוביל את המורדים, באתר מאקו, 8 בדצמבר 2024
- ^ David Trifunov, Abu Mohammad al-Golani, leader of Jabhat al-Nusra, killed in Syria, state TV claims, globalpost, October 26, 2013
- ^ רועי קייס, עת להיפרד. אל-קאעדה מתנתק משלוחתו הסורית, באתר ynet, 28 ביולי 2016
- ^ 1 2 חוששים ממתקפה: ג'בהת אל נוסרה מתנתק מאל קאעידה, באתר nrg
- ^ Syrian Nusra Front announces split from al-Qaeda
- ^ The fall of Bashar Assad after 14 years of war in Syria brings to an end a decades-long dynasty, AP News, 2024-12-08 (באנגלית)
- ^ "Assad Left Syria and Stepped Down, Russia Says". Bloomberg.com (באנגלית). נבדק ב-2024-12-08.
- ^ Syrian leader of HTS Mohammed al-Jawlani addresses cheering crowds in Damascus mosque as Assad flees, BBC News (באנגלית בריטית)
- ^ Nic Robertson, Syrian rebel leader’s victory speech holds a message for Iran – and for Trump and Israel too, CNN, 2024-12-08 (באנגלית)
- ^ Ex-Syrian PM to supervise state bodies until transition, Al Jazeera (באנגלית)
- ^ Saleh, Heba; Salame, Richard; Tapper, Malaika Kanaaneh; Jalabi, Raya (2024-12-09). "Syrian rebels seek to consolidate control". Financial Times. נבדק ב-2024-12-19.
- ^ enab10 Ula, Turkish delegation meets with Ahmed al-Sharaa in Damascus, Enab Baladi, 2024-12-12 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Gianluca Pacchiani, Syrian rebel leader: Israel has ‘no more excuses’ to strike, we don’t seek conflict, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ שחר קליימן, אל-ג'ולאני מרגיע את מדינות המפרץ - ומאשים את איראן, באתר ישראל היום, 20 בדצמבר 2024
- ^ אמיר בוחבוט, מכה לציר הרשע: שלטון המורדים אוסר על האיראנים לטוס בשמי סוריה, באתר וואלה, 22 בדצמבר 2024
- ^ ליאור בן ארי, אל-ג'ולאני מינה עצמו לנשיא סוריה: "נבנה צבא חדש", באתר ynet, 29 בינואר 2025
- ^ אל-ג'ולאני מונה לנשיא סוריה של תקופת המעבר לשלטון החדש, באתר מאקו, 29 בינואר 2025
- ^ Syria's interim president vows to preserve 'civil peace' in first address, France 24, 2025-01-30 (באנגלית)
- ^ סוריה: אחמד אל-שרע נשבע להעמיד לדין פושעים בנאומו הראשון, באתר BBC, 31 בינואר 2025
- ^ Sh, Syrian Negotiating Committee and Coalition Prepare for Dissolution in Meeting with President Sharaa - The Syrian Observer, 2025-02-12 (באנגלית אמריקאית)
- ^ The New Arab Staff. "Syria's temp government forms national dialogue committee". The New Arab (באנגלית). נבדק ב-2025-02-25.
- ^ מנהיג סוריה החדש מבקר במעוזי אסד לשעבר, באתר Hürriyet Daily News, 17 בפברואר 2025 (באנגלית)
- ^ סוריה וקטאר דנות בשיקום המדינה במהלך ביקור האמיר, באתר RFI, 30 בינואר 2025
- ^ Naar, Ismaeel; Goldbaum, Christina (2025-02-02). "Syria's New Interim President Travels to Saudi Arabia for First Foreign Visit". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-02-25.
- ^ הנשיא הזמני של סוריה מבקר בערב הסעודית במסעו הראשון מחוץ למדינה, באתר POLITICO, 2 בפברואר 2025
- ^ Syria’s al-Sharaa, Turkiye’s Erdogan talk Kurdish fighters, defence pacts, Al Jazeera (באנגלית)
- ^ Syria’s leader, Russia’s Putin make first contact since al-Assad’s fall, Al Jazeera (באנגלית)
- ^ Chemical weapons watchdog delegation meets with Syria's new leaders, AP News, 2025-02-08 (באנגלית)
- ^ Syria's new president meets Chinese envoy for first time since Assad's fall, רויטרס, 21 בפברואר 2025
- ^ Ahmed al-Sharaa: The 100 Most Influential People of 2025, TIME, 2025-04-16 (באנגלית)
- ^ "טרוריסט שהוריד את המסכה": הזוועות של אל ג'ולאני בסוריה נחשפות - ישראל מאיימת, באתר מעריב אונליין, 7 במרץ 2025; יואב זיתון, הרמטכ"ל: "לפגוע במטרות משטר בסוריה - אם האלימות נגד הדרוזים תימשך", באתר ynet, 30 באפריל 2025
- ^ ליאור בן ארי, לחיצת יד היסטורית: טראמפ נפגש עם נשיא סוריה וקרא לו להצטרף להסכמי אברהם, באתר ynet, 14 במאי 2025
- ^ العربية, وحدة ما فيه غيرها.. "لطيفة" زوجة الشرع وحياته تشغل التواصل, אל-ערביה, 31 בינואר 2025 (בערבית)
| נשיאי סוריה | ||
|---|---|---|
| הרפובליקה הסורית הראשונה והשנייה | שוכרי אל-קוותלי • חוסני א-זעים • סאמי חינאווי • האשם אל-אתאסי • אדיב שישכלי • פאוזי סלו • אדיב שישכלי • מאמון אל כוזברי • האשם אל-אתאסי • שוכרי אל-קוותלי | ,_Flag_of_Syria_(1980%E2%80%932024).svg) |
| הרפובליקה הערבית המאוחדת | גמאל עבד אל נאצר | |
| הרפובליקה הערבית הסורית | מאמון אל כוזברי • עיזאת אל נוס • נאזים אל קודסי • לואיי אל-אתאסי • אמין אל-חאפז • נור א-דין אל-אתאסי • אחמד אל חטיב • חאפז אל-אסד • עבד אל-חלים ח'דאם • בשאר אל-אסד • אחמד א-שרע | |