אל ד'אמטו
 | |||||
| לידה |
1 באוגוסט 1937 (בן 86) ניו יורק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | אלפונז מרסלו ד'אמטו | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | אוניברסיטת סירקיוז | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, שדלן | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||
| דת | נצרות קתולית | ||||
| בת זוג |
פנלופה ד'אמטו (1995-1960) קאטוריה סמית' (2008-2004) | ||||
| |||||
אלפונז מרסלו ד'אמטו (באנגלית: Alfonse Marcello D'Amato; נולד ב-1 באוגוסט 1937) הוא משפטן אמריקאי ולשעבר פוליטיקאי, שייצג את מדינת ניו יורק בסנאט של ארצות הברית בשנים 1981–1999. דמאטו הוא האחרון שכיהן בסנאט מטעם ניו יורק מטעם המפלגה הרפובליקנית, ולאחר קריירתו הפוליטית הוא ייסד חברת שדלנות בשם "פארק אסטרטגיות" (Park Strategies).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד'אמטו, בן למשפחה ממוצא איטלקי, נולד בברוקלין וגדל בלונג איילנד, בכפר הקטן איילנד פארק. הוא בנם של אנטואנט סיופרי וארמנד ד'אמטו, ברוקר ביטוחים במקצועו. את לימודיו התיכוניים השלים בתיכון צ'אמינייד, ולאחר מכן המשיך ללמוד באוניברסיטת סירקיוז ובבית הספר למשפטים שלה. באוניברסיטת סירקיוז הוא היה חבר באחווה אלפא כיי רו. ב-1960 נישא לבחירת לבו בשם פנלופה, אך השניים התגרשו ב-1995[1].
ד'אמטו החל את דרכו בפוליטיקה של ארצות הברית בפארק איילנד. הוא היה מעורב מאוד במפלגת האחדות, המפלגה הפוליטית המקומית שניהלה מסע בחירות בבחירות הכפריות שנערכו בפארק איילנד. בעקבות הצלחת המפלגה, מונה לתובע הכללי של הכפר. מאוחר יותר הוא הצטרף אל המפלגה הרפובליקנית של מחוז נסאו, מטעמה כיהן כמנהל הציבורי של המחוז ובמסגרת תפקיד זה היה אחראי לניהול נכסי תושבי המחוז שהלכו לעולמם ללא צוואות. תחילה מונה ואז נבחר לתפקיד "מקבל המסים" של העיירה המפסטיד. הוא עזב תפקיד זה כדי להתמנות למפקח עיריית המפסטיד וב-1977 נבחר ד'אמטו למפקח מנהל. הוא היה גם סגן יושב ראש מועצת המפקחים של מחוז נסאו בשנים 1977–1980.
חרף היותו מועמד די עלום שם, בבחירות המקדימות שנערכו במפלגה הרפובליקנית הוא גבר על הסנאטור המכהן ג'ייקוב יעבץ ברוב של 56% לעומת 44%, לאחר שיעבץ אובחן כחולה בטרשת נפוצה אשתקד. יעבץ התמודד בכל זאת לסנאט כמועמד המפלגה הליברלית של ניו יורק, מה שהוביל לפיצול קולות השמאל במדינת ניו יורק הליברלית בינו לבין חברת בית הנבחרים של ארצות הברית אליזבת הולצמן ולניצחונו של ד'אמטו. הוא נבחר מחדש בשנים 1986 ו-1992, אך הפסיד ב-1998.
בסנאט של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד'אמטו הושבע לתפקידו בסנאט בינואר 1981. לרשותו שיא של הפיליבסטר השני והשמיני הארוך ביותר בהיסטוריה של הסנאט של ארצות הברית. הוא זכור בזכות הפיליבסטרים הייחודיים והקומיים שלו. ב-1986, במסגרת פיליבסטר נגד הצעת חוק צבאית שנמשך 23 וחצי שעות, ד'אמטו קרא את ספר הטלפונים של מחוז קולומביה. ב-1992 הוא הציג הצעת חוק שהייתה גורמת לאבדן של 750 משרות בניו יורק תוך שירת השיר "דרומית לגבול".
הוא היה חבר בוועדת הנשיא לביטחון בתעופה וטרור, שהוקמה בספטמבר 1989 לבחינת מדיניות הממשלה הפדרלית בדבר ביטחון בתעופה על רקע טיסה 103 של פאן אמריקן. ד'אמטו ישב בראשות ועדת הבנקאות, השיכון והעניינים האורבניים של הסנאט של ארצות הברית והיה חבר בוועדת הכספים. כחבר בוועדת הכספים הוא נעשה מבקר חריף של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון בשל פרשת וייטווטר, ובשנים 1995 ו-1996 היה יו"ר הוועדה המיוחדת לחקר פרשת וייטווטר. הוא גם נלחם את מאבקם של ניצולי השואה להשבת כספיהם ורכושם מחשבונות בנק שווייצרים.
ד'אמטו היה בעל השפעה רבה בפוליטיקה הרפובליקנית של ניו יורק, והוא נחשב לרבים כ"בוס" של המפלגה הרפובליקנית במדינה זו. לדוגמה, הוא מילא תפקיד מוביל בגיוס ג'ורג' פטאקי לשורות המפלגה ובהבטחת זכייתו במועמדות המפלגה לתפקיד מושל ניו יורק ב-1994. ד'אמטו נודע בנטיותיו השמרניות, כנציג מחוז נסאו ולונג איילנד בסנאט. הוא תמך בתוקף בעמדות השמרניות של מפלגתו בענייני חוק ומשפט כמו עונש מוות ועונשים חמורים בגין עבירות סמים. בנושאים מסוימים, עם זאת, הוא צידד ביריביו מהמפלגה הדמוקרטית — ב-1993, ד'אטו נמנה בין שלושת הרפובליקנים שהצביעו בעד מתן אפשרות להומוסקסואלים מוצהרים לשרת בכוחות המזוינים של ארצות הברית.
לאחר החיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1998, הקמפיין לזכויות אדם הביע את תמיכתו בד'אמטו בבחירות חוזרות לתקופת כהונה רביעית על פני חבר הקונגרס הדמוקרטי הדמוקרטי צ'אק שומר בשל נכונותו לתמוך בזכויות להט"ב[2]. על אף תמיכה זו הוא לא הצליח לגבור על שומר בבחירות הכלליות, שזכה לתמיכתם של הגברת הראשונה הילרי קלינטון וסגן הנשיא אל גור ול-54% מקולות הבוחרים. לאחר הפסדו בבחירות היה בעל טור בכתב העת "ג'ורג'" וייסד חברת שדלנות.
בבחירות 2008 לנשיאות הביע את תמיכתו בסנאטור לשעבר פרד תומפסון שהתמודד למועמדות הרפובליקנית לנשיאות וטען כי מדובר בשמרן אמיתי ולא באחד שאימץ עמדות שמרניות רגע לפני הבחירות, אך לאחר הופעות גרועות של תומפסון הסב את תמיכתו לג'ון מקיין. בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית 2012 תמך במיט רומני[3]. בבחירות שלאחר מכן הביע את תמיכתו במושל אוהיו ג'ון קייסיק על פני ג'ב בוש וג'ורג' פטאקי באמתלה כי קייסיק ראוי למועמדות על הצלחתו לאזן התקציב בעת שהיה חבר בית הנבחרים[4].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אל ד'אמטו באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ AP, D'Amato, Wife Divorce, באתר לוס אנג'לס טיימס, 8 באפריל 1995 (באנגלית)
- ^ אדם נגורני, D'Amato Wins Endorsement Of Gay Group, באתר הניו יורק טיימס, 21 באוקטובר 1998 (באנגלית)
- ^ מגי הברמן, D'Amato for Romney, באתר פוליטיקו, 14 במרץ 2012 (באנגלית)
- ^ רוס ברקן, D’Amato Snubs Pataki to Endorse Kasich for President, באתר אובסרבר, 26 באוגוסט 2015 (באנגלית)
