אל קפיטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אל קפיטן

אל קפיטןספרדית: הצ'יף או הקפטן) הוא מונולית מגרניט השוכן מעל לעמק יוסמיטי בפארק הלאומי יוסמיטי שבמדינת קליפורניה בארצות הברית. נחשב לאחד מיעדי הטיפוס וקפיצות הבסיס המאתגרים והפופולרים בעולם, בין היתר, בשל נתיבי הטיפוס הרבים שלו ובהיותו נגיש למטיילים לאורך כל ימות השנה.

המונולית מתנשא לגובה של 1,089 מטר ונחשב למצוק האנכי הגבוה בעולם.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של אל קפיטן משנת 1899

שמו של המונולית ניתן על ידי גדוד החיילים מריפוסה (Mariposa Battalion), אשר תפקידו היה לדחוק את שבט האינדיאנים המקומי (Ahwahnechee) מהאזור. במהלך מסעו בעמק יוסימיטי בשנת 1851, גילה הגדוד את הפארק ואת המונולית עצמו. אל קפיטן הוא למעשה תרגום חופשי לשם שניתן למונולית על ידי שבט ה-Ahwahnechee. לא ברור האם השם התייחס למנהיג השבט באופן מפורש או שמא ניתן בכלליות.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל קפיטן, אשר נוצר לפני כ-100 מיליון שנים לערך, עשוי ברובו מסלע גרניט מחוספס, בדומה לסלעים אחרים שנמצאים בשטחו המערבי של פארק יוסמיטי, דוגמת ה-Taft Point, צוק גרניט המהווה נקודת תצפית פופולרית על עמק יוסמיטי, מפלי יוסמיטי ואל קפיטן.

אל קפיטן בנוי מכמה שכבות סלע. חלקו העליון (לרבות פסגת הסלע) עשוי מסוג אחר של גרניט (Taft), בעוד חלקו המזרחי עשוי בעיקר מסלע פלוטוני גס (דיוריט).

היסטוריית טיפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל קפיטן מחולק ל-2 אזורי טיפוס עיקריים, הכוללים עשרות מסלולי טיפוס בכל רמות הקושי - הצד הדרום-מערבי והצד הדרום-מזרחי. במרכז הסלע נמצא מסלול הטיפוס המאתגר והקשה ביותר - The Nose.

הטיפוסים הראשונים באזור יוסמיטי החלו כבר בשנות ה-30, אך עד לשנות ה-50 נחשב אל קפיטן כבלתי ניתן לטיפוס. בתחילת שנות ה-50 החלו מטפסים מקצועיים, המצוידים בחבלים עשויים ניילון ויתדות, לטפס על האל קפיטן, אך רק בשוליו.

כיבוש ה-Nose[עריכת קוד מקור | עריכה]

The nose

ב-12 בנובמבר 1958, נכבשה פסגת אל קפיטן לראשונה על ידי מטפסי הצוקים האמריקאיים וורן הארדינג, ווין מארי וג'ורג' וייטמור, לאחר 47 ימי טיפוס. הארדינג בחר באסטרטגיית טיפוס מסוג "מצור". במסגרת ההכנות הארוכות לטיפוס, שארכו כ-18 חודשים והחלו בשנת 1957, הקימו השלושה מחנה בפאתי הסלע תוך קביעת חבלים (fixed line) בקטעי הטיפוס הקשים. הטיפוס, אופיין בסגנון חופשי בעזרת ציוד (aid climbing), במסגרתו הסתייעו המטפסים ביתדות שקובעו מבעוד מועד במסלול הטיפוס (כמו גם על יתדות שהוחדרו במהלך הטיפוס) בדרכם לכיבוש הפיסגה דרך מסלול ה-Nose.

כעבור שנתיים, נכבש אל קפיטן בפעם השנייה על ידי רויאל רובינס, ג'ו פיטשן, צ'אק פראט וטום פרוסט. הטקטיקה שבה נקטו המטפסים הייתה שונה משיטת הטיפוס של הארדינג (המצור). הרבייעה נמנעה כמעט משימוש ביתדות במהלך השבוע הראשון לטיפוס, מתוך כוונה לכבוש את פסגת ההר במהירות האפשרית.

רויאל רובינס

בשנת 1968, קבע מטפס הצוקים האמריקאי רויאל רובינס היסטוריה, כאשר היה לראשון שהגיע לפסגת אל קפיטן בטיפוס סולו. רובינס השלים את המשימה לאחר 10 ימי טיפוס.

מטפסת ההרים בוורלי ג'ונסון הייתה לאישה הראשונה שהשלימה בהצלחה את הטיפוס על אל קפיטן (דרך מסלול ה- Nose) ביוני 1973.

בשנת 1975, רשמו מטפסי ההרים ג'ון לונג, ג'ים ברידוול ובילי ווסטביי הישג משמעותי בהיסטוריית הטיפוס על הסלע, כאשר הצליחו להגיע לפסגה לאחר יום אחד בלבד של טיפוס.

כיום, משך זמן הטיפוס עד לפסגת הסלע אורך כ-4–5 ימים, כאשר 60% מהמטפסים שהחלו את המסלול מסיימים אותו בהצלחה.

פיתוח מסלולי טיפוס נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Salathe Wall - שנת 1961

במהלך שנות ה-60 וה-70, פותחו מסלולי טיפוס נוספים בפארק, אשר עד היום זוכים לפופולריות רבה בקרב המטפסים בפארק:

שם המסלול שמות המטפסים הראשונים שנת העפלה לפסגה
Salathé Wall רויאל רובינס, צ'אק פראט, טום פרוסט 1961
Dihedral Wall אד קופר, ג'ים בולדווין, גלן דאני 1962
West Buttress לייטון קור, סטיב רופר 1963
North America Wall רויאל רובינס, איבון צ'ונארד, צ'אק פראט, טום פרוסט 1964
Muir Wall איבון צ'ונארד, טי.אם הרברט 1965
Dawn Wall וורן הארדינג, דין קולדוול 1970
Zodiac צ'רלי פורטר 1972
The Shield צ'רלי פורטר, גארי בוקארד 1972
Mescalito צ'רלי פורטר, סטיב סאטון, יו ברטון, סי נלסון 1973
Pacific Ocean Wall ג'ים ברדוול, ביל ווסטביי, ג'יי פיסק, פרד איסט 1975
Sea of Dreams ג'ים ברדוול, דייל בארד, דייב דיגלמן 1978
Jolly Roger צ'ארלס קול, סטיב גרוסמן 1979

כיום, ישנם כ-70 מסלולי טיפוס ברמות קושי שונות, כאשר מסלולים נוספים ממשיכים להיות מפותחים (בדרך כלל מסלולים המשלבים מסלולים קיימים).

טיפוס חופשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לין היל (2015)

מאז 1958, בו נכבשה פסגת הסלע בפעם הראשונה, הפכה מלאכת הטיפוס, למטפסים מיומנים אשר מצוידים בציוד מקצועי, למשימה מתאגרת פחות ועל כן עלה הצורך בחיפוש אחר מסלולי טיפוס אתגריים, אשר ישלבו שימוש מינימלי בעזרים או אי שימוש כלל (טיפוס חופשי). הטיפוס הראשון ללא שימוש בעזרים בוצע דרך מסלול ה- West face בשנת 1979 על ידי ריי ג'רדין וביל פרייס.

בשנת 1993, לאחר 4 ימי טיפוס הפכה מטפסת הצוקים האמריקאית לין היל, לאדם הראשון שהעפיל לפסגת אל קפיטן דרך מסלול ה-Nose הפופולרי. כעבור שנה, קבעה לין שיא נוסף, כאשר העפילה לפסגה לאחר 23 שעות בלבד, ובכך קבעה את הזמן המהיר ביותר בהיסטוריה לטיפוס חופשי על הסלע. סטף דייוויס היא המטפסת האישה השנייה שהעפילה לפסגה תוך יממה.

ביוני 2017, העפיל המטפס האמריקאי אלכס הונולד לפסגת האל קפיטן תוך 4 שעות ללא סיוע בחבלים ובציוד אלפיני. הטיפוס הונצח בסרט "סולו חופשי" של ערוץ הנשיונל ג'יאוגרפיק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל קפיטן בוויקישיתוף