אל שורק (עיתון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Internet-news-reader.svg אל שורק
الشروق
עמוד השער של העיתון
עמוד השער של העיתון
סוג יומי
תדירות יומי
סוגה פוליטיקה
אקטואליה
ספורט
פורמט מודפס ומקוון
מו"ל דאר אל שורוק
מייסד איברהים אל מולאם
בעלים איברהים אל מולאם
עורך עמאד אל-דין חוסין
תאריך ייסוד 2009
שפה ערבית
מערכת רחוב מוחמד כאמל מורסי, גיזה
תפוצה 150,000 עותקים יומיים (2011)
מדינה מצרים
Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של אל שורק

אל שורקערבית: الشروق - "הזריחה") הוא בין העיתונים הבולטים במצרים בשנים האחרונות[1], שהוקם בשנת 2009. העיתון יוצא באופן יום יומי, מופץ בכמה מדינות ערביות ומדבר בעיקר על פוליטיקה, אקטואליה וספורט.

העיתון הושק על ידי הוצאת הספרים דאר אל-שורוק בפברואר 2009[2][3] על ידי מייסד ובעלי העיתון איברהים אל מולאם, שהוא גם הבעלים של העיתון המוכר אל-תחריר[4][5]. הוא פורסם כעיתון עצמאי על ידי "החברה המצרית להוצאה לאור בערבית ובאנגלית" והשתכן ברחוב מוחמד כאמל מורסי, גיזה[6]. לאחר ההפיכה המצרית בשנת 2013 שהדיחה את הנשיא מוחמד מורסי, ההוצאה נסגרה ליומיים בעקבות לחץ ציבורי בתגובה למאמר שפרסם בלאל פאדל[7]. המאמר עסק בהתערבותו של העיתונאי מוחמד חסיינין הייקל במרוץ לנשיאות, בו נבחר עבד אל-פתאח א-סיסי.

העיתון עוסק בתחומים שונים, חשובים יותר או פחות, ומתאים את עצמו לכל קורא. כתבות שסביר כי יתפרסמו בעיתון יכולות לעסוק בסכסוך שהתרחש בין אלג'יריה למצרים במוקדמות מונדיאל 2010 וכלה בסוגיות פוליטיות מורכבות וראיונות בלעדיים עם לוחמים איסלאמים קיצוניים[8]. בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר 2009 העיתון חשף מסמך שכותרתו "אל-בדיל אל-תלית ביינה אל-איסטיבדאד וא-אל-איסטיסלאם" (האלטרנטיבה השלישית בין דספוטיזם לכניעה) שנכתב על ידי עבד אל-זומור וטארק אל-זומור, שני פוליטיקאים איסלאמיסטים בכירים במערכת הפוליטית הצבאית של מצרים[9].

אמנם, הגרסה המודפסת של העיתון אינה בין עשרת העיתונים הנפוצים ביותר במצרים[10], אך תפוצת העיתון היא עצומה, ובשנת 2011 עמדה על 150,000 עותקים בכל יום[11]. מאידך, גרסתה המקוונת של העיתון דורגה במקום השלישי בקרב העיתונים המקוונים הפופולריים ביותר במזרח התיכון בשנת 2012[10].

בין 2008 ל-2009 שימשה חני שוקראללה כעורכת הראשית של העיתון[12]. החל משנת 2014 העורך הראשי הוא עמאד אל-דין חוסין[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Report: Egypt 2010, Oxford Business Group, ISBN 978-1-907065-17-0. (באנגלית)
  2. ^ The Arab Press Network, web.archive.org, ‏28 ביולי 2013
  3. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏11 באוקטובר 2014
  4. ^ Egypt's newest daily, Tahrir, hits the newsstands - Politics - Egypt, Ahram Online (באנגלית)
  5. ^ MEMP Preserves Arab Spring Newspaper al-Tahrir | CRL, www.crl.edu
  6. ^ عن الموقع - بوابة الشروق, www.shorouknews.com (בערבית)
  7. ^ 1 2 Mustafa Salah, Prominent Egyptian journalist resigns over censorship, Al-Monitor, ‏4 בפברואר 2014 (באנגלית)
  8. ^ Omar Ashour, The De-Radicalization of Jihadists: Transforming Armed Islamist Movements, Taylor & Francis, 7 באפריל 2009, עמ' 181, ISBN 978-0-203-87709-8. (באנגלית)
  9. ^ The Forgotten Recantation, www.jihadica.com (באנגלית)
  10. ^ 1 2 Nancy Messieh, Newspaper Circulation Declines in the Middle East, The Next Web, ‏1 במאי 2012 (באנגלית)
  11. ^ New Egypt, new media | Osama Diab, the Guardian, ‏10 במרץ 2011 (באנגלית)
  12. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏29 בספטמבר 2013