אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ההספד לרבינא

אם בארזים נפלה שלהבת - מה יעשו אזובי קיר?
לויתן בחכה הועלה - מה יעשו דגי רקק?
בנחל שוטף נפלה חכה - מה יעשו מי גבים?

תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ה, עמוד ב'

אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת – מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר? הוא פתגם שמקורו בתלמוד הבבלי, ואשר נועד להספיד את מותו של רבינא, שנמשל לארז ענק מול אזובי הקיר הזעירים.

עץ ארז בכניסה לאוניברסיטה העברית, גבעת רם, 2019
אזוב מצוי - הידוע גם בשם "זעתר"

בעברית המודרנית משמש הביטוי להביע זעזוע משחיתות שלטונית או ממסדית, מלשון: אם הגדולים חוטאים, האיך אפשר להלין על הקטנים,[1] או במשמעות של: אם הגדולים והחזקים נקלעים לצרה, לא ניתן לצפות שגורלם של החלשים יהיה טוב יותר.[2]

בניסוח עממי מודרני, המשפט מוכר יותר בצורה הבאה: "אם בארזים נפלה שלהבת - מה יגידו אזובי הקיר" - שהיא שיבוש של המקור התלמודי, שהשתרש בעקבות שיר שחובר בשנת 1945.[3][4][5][6]

מקור הפתגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הפתגם כאמור, הוא בדברי התלמוד בבלי, שם מסופר על רב אשי ששאל את בר קיפוק המספיד, כיצד היה הוא מספיד את רבינא[7]

אמר ליה [לו] רב אשי לבר קיפוק [שהיה ספדן מפורסם]: ההוא יומא מאי אמרת [באותו יום שמת רבינא מה תאמר]? אמר ליה [לו]: אמינא [אומר] ואפתח: אם בארזים נפלה שלהבת — מה יעשו איזובי קיר? לויתן בחכה הועלה — מה יעשו דגי רקק? בנחל שוטף נפלה חכה — מה יעשו מי גבים [שלוליות]?

בכתב יד מינכן 140[8] מופיע הטקסט הבא: "בנחל שוטף נפלה חרבה — מה יעשו גבים קטנים". "חָרָבָה" היא אדמה יבשה, והקל וחומר על פי גרסה זו נהיר.[9][8]

בר-קיפוק מהלל ומשבח את הנפטר על פני שאר החכמים. רב אשי לא אהב, בלשון המעטה, את הפיוט של בר קיפוק, המשווה, לכאורה, את החכמים לאזובי הקיר, לדגי רקק ולשלוליות. הגמרא מספרת שחלשה דעתו עליו, והקפדתו היתירה גרמה לכך שהתעוותו רגליהם של שני מספידים.[7]

הסבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ הארז, ובמיוחד ארז הלבנון, שימש פעמים רבות בתנ"ך כדוגמה ומשל לעץ שגיא ושליט על העצים.[10] החוקרת רחל אליאור מציינת את מעלותיו, שבזכותן גם שימש העץ לבניית בית המקדש. "בארז יש שגב ויפעה בשל צמיחתו ירוקת-העד לגובה ולרוחב ובשל נצחיותו: ריחו הטוב נשאר גם כשהוא נכרת ומעובד לנסרים".

הצגה של שני קצוות - עץ הארז הגדול מזה ואזוב הקיר הנמוך והשפל מזה, מופיעה כבר במקרא. בספר מלכים א', פרק ה', פסוק י"ג - מסופר על שלמה המלך - "וַיְדַבֵּר, עַל-הָעֵצִים, מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר".

העברית המודרנית, אימצה ברצון את הפתגם ונעזרת בו רבות, כל אימת שרוצים להבליט "מופת" שלילי של אנשי שררה, או אסון כלשהו שתוקף את החזקים, ויש לשער שגם החלשים לא יעמדו בפניו, שהרי אם האש כילתה את החזק שבעצים, הצמחים הזעירים שבקיר בוודאי לא יעמדו בפניה.

דוגמאות לשימושים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארזי הלבנון
  • בשנת 1984, יורם קניוק מסיים מאמר ביקורת חריף על קיבוץ מענית שסירב לקבל זוג נוצרים כחברים בקיבוץ, במילים: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי נצרת עילית".[11]
  • "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר" הרהר בכתבה משנת 1988, מנהל קבוצת מכבי חיפה, כשהציעו לו שחקן רכש נוסף, לאחר כישלונו של השחקן המצטיין. זוהי דוגמה למשמעות השנייה של המשל: אם השחקן המצטיין והידוע נכשל, קל וחומר שזה יהיה גורלו של השחקן הפחות ידוע.[12]
  • לאחר שהתקשורת הבריטית ביקרה קשות כמה ממעשיה של מרגרט תאצ'ר, כתב שלום רוזנפלד בשנת 1989 במעריב: ”מה כי נלין על איזובי-הקיר שלנו, אם גם בארזים הבריטיים נפלה שלהבת?“[13]
  • בשנת 2013, הרב ד"ר חיים שין כותב על רבנים המעורבים בפלילים: "ימים שהחברה הישראלית זקוקה בדחיפות למורי הוראה ולמנהיגים בתחום המוסר והמידות מתברר כי ישנם רבנים הנותנים דוגמה רעה. אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר".[14]

שיבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיבוש נפוץ וותיק למשל זה, הוא הניסוח "אם בארזים נפלה שלכת",[4] בין השאר עשו בו שימוש, מתמודד הריאליטי זיו גלברט (הישרדות הפיליפינים), פרשן הספורט שלמה שרף, וחברי הכנסת אבו וילן.[4] התפרסם בשיבוש זה בני גנץ כשהתראיין ברשת ב' ואמר: "אם בארזים נפלה שלכת..." כשדיבר על תיקי החקירות של בנימין נתניהו.[15]

הפתגם בשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראה זה חדש הוא
אִם בָאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת
מִבְחַר נְשֵׁי תֵבֵל לְאוֹת תִּהְיֶינָה
אִם תָּהֳלָה הוּשַׂם וְשַׁל בָּהֵנָּה
מִי זֹאת לְעֻמָּתָן תְּהִי נִצֶּבֶת?

רחל מורפורגו

בית זה של השיר מתבסס על המשל התלמודי. הארזים כאן הם "מבחר נשי תבל" שמבקר בשם וינקלר, אשר שיבח את מורפורגו, מצא בהן פגם לעומתה. מורפורגו תוהה כיצד היא מסוגלת בכלל להשתוות לנשים אלו, ומפקפקת באמיתות שבחיו של וינקלר.[17]

  • שיר ידוע ברפרטואר הישראלי נקרא: "אם בארזים נפלה שלהבת" בהלחנת יזהר ירון. רבקה שטורמן חיברה לשיר ריקוד ידוע.[5]
  • יעקב רוטבליט השתמש בפתגם בשירו פרזות: "בין בזים לבוזזים / שם נפלו הנועזים / גם בארזים נפלה שלהבת / זה מקרה וזו שיטה / יד רוחצת אחותה / מנגבת באותה מגבת"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב אדלר, "אם בארזים נפלה שלהבת; לגלגוליו של מאמר במדרש ובפיוט", תרביץ נ"ג, ב, (תשמד) 303-296

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר", מילון השפה העברית
  2. ^ אברהם אבן שושן, המילון החדש : "אם הגדולים נפלו בצרה, איך ימלטו ממנה החלשים?"
  3. ^ "אם בארזים נפלה שלהבת" באתר בית לזמר העברי
  4. ^ 1 2 3 רוביק רוזנטל, ‏הזירה הלשונית: אם בארזים נפלה שלכת, באתר ישראל היום, 9 באוגוסט 2019
  5. ^ 1 2 מילות השיר "אם בארזים נפלה שלהבת" והאזנה לו, באתר זמרשת
  6. ^ אם בארזים נפלה שלהבת - מה יגידו אזובי הקיר? במילוג
  7. ^ 1 2 ראו: באור עדין שטיינזלץ על "מועד קטן"
  8. ^ 1 2 ראו תיאורי כתבי היד השלמים של התלמוד הבבלי - מהדורה ב - תשע"ט 2019, עמ' 18
  9. ^ ראו בפרויקט פרידברג המשווה בין כתבי יד שונים לתלמוד; וראו גם דבריה של האקדמיה ללשון העברית על המונח דג רקק
  10. ^ ראו למשל: "כִּי יוֹם לַיהוָה צְבָאוֹת, עַל כָּל-גֵּאֶה וָרָם, וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל, וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים" [ישעיהו, פרק ב', פסוקים י"ב-י"ג]; "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" [תהילים, פרק צ"ב, פסוק י"ג] ועוד.
  11. ^ יורם קניוק, "הגירוש מן הקיבוץ", מעריב, 2 בפברואר 1984
  12. ^ יונתן הללי, "טריו ארגנטינוס", מעריב, 24 בנובמבר 1988
  13. ^ שלום רוזנפלד, טעם אישי, מעריב, 11 בנובמבר 1989, באתר הספרייה הלאומית
  14. ^ חיים שין, "אם בארזים נפלה שלהבת", ערוץ 7, 20 בנובמבר 2013
  15. ^ הפאדיחה התורנית - הטעות של בני גנץ: "אם בארזים נפלה שלכת..." כיכר השבת, 8 באוגוסט 2019
  16. ^ טובה כהן, "עוגב נסתר - גילוי וכיסוי בספר השירים הראשון של משוררת עברייה", בתוך: בקורת ופרשנות, אוניברסיטת בר-אילן, 2017, עמ' 82
  17. ^ טובה כהן, "עוגב נסתר"... (ראו לעיל) עמ' 85