אם הבנים שמחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אם הבנים שמחה, הוא ספר שכתב הרב יששכר שלמה טייכטל (מחבר שו"ת משנה שכיר), שהיה אחד מחשובי הרבנים בסלובקיה, ונרצח בשואה. הספר עוסק בחשיבות העלייה לארץ ישראל, אהבת הארץ ולימוד זכות על החילונים הציונים. את הספר הוציא הרב טייכטל לאור בשנת תש"ד בתנאים קשים בבודפשט.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב טייכטל, שהיה עד השואה בעל השקפת עולם חרדית אנטי-ציונית, שינה בשואה את דעותיו מן הקצה אל הקצה. בספר זה הוא פורש את השקפת עולמו כפי שהתחדשה לו, ואת הסיבות שבגינן החל לתמוך ביישוב הארץ, ומבסס את דבריו על אלפי מובאות וציטוטים. בין השאר מובאת בספר ביקורת על הרבנים שעזבו את קהילותיהם בשואה וברחו למקומות מפלט.

הרב טייכטל סובר שהדרך בה עם ישראל ישוב לה' ויגאל היא קיום מצוות ישיבת ארץ ישראל. הוא משווה את הרצון להיגאל בלי לעלות לארץ ישראל לרצון להוליד ילדים בלי לישא אשה. לדעתו השואה באה כעונש על ההתכחשות לארץ ישראל, והיא מהווה קריאת התעוררות לעזוב את הגלות. בספר הוא מרבה ללמד זכות על הציונים המיישבים את ארץ ישראל ומביאים במו ידיהם את הגאולה. עם זאת הוא מדגיש שאין בדבריו כדי להצדיק את העובדה שאינם שומרים תורה ומצוות, וקורא להם לשוב לדת. במקביל, הוא קורא לשומרי המצוות לשוב לארץ ישראל ובכך לשנות את אופיה החילוני.

הרב טייכטל, לאחר שהסיק את מסקנותיו, הגיע לעיירה בהונגריה וסיפר בבית הכנסת סיפור אודות אישה אלמנה שהייתה ממונה להעיר את היהודים לסליחות והדבר היה קשה עליה. אחד היהודים החילוניים בעיירה ניגש אליה, והציע להחליפה בדפיקה על דלתות הבתים בשעת בוקר מוקדמת. האישה הסכימה, וכך זה נעשה. אולם כשעבר אותו "חילוני" בבתים, לא הסכימו היהודים לקום בגלל יהודי שאוכל חזיר. בבוקר תמה רב העיירה על העדרם של תושבי העיירה. וכאן, מסופר על הרב טייכטל, "פרץ הרב טייכטל בדמעות, וצעק: נכון שהציונים מחללים שבת וכדומה, אבל הם עוררו את העם וצעקו: 'צאו מתוך ההפיכה, הגויים שונאים אותנו, אין לנו מקום אלא בארץ ישראל', ואילו אנו לא שמענו". הוא סיים את דבריו במילים הבאות: "הלוואי שנזכה לתקן את העיוות, וה' יקבל אותנו בארץ המובטחת". השומעים ההמומים לא ידעו על קיום הספר 'אם הבנים שמחה', שם פרש הרב טייכטל באריכות ובצורה סדורה את משנתו החדשה. למרות זאת הבינו השומעים שמהפך רציני התחולל בנפשו של הרב הגדול, שמאורעות השואה גרמו לו לחשוב מחדש על השקפת עולמו הקודמת.[1]

הספר יצא לאור בבודפשט בשנת תש"ד (1943), חודשים ספורים לפני הפלישה הגרמנית והשמדת יהדות הונגריה. הספר יצא לאור מחדש, במהדורת צילום, בניו-יורק בשנת תשכ"ט (1969), בידי בנו של הרב טייכטל, שמעון, שהיה ציוני. כחלוף השנים, אנשים בעלי השקפת עולם ציונית דתית ביקשו להדפיס מחדש את הספר. הספר הודפס מחדש בשנת תשמ"ג (1983), בהוצאת פרי הארץ בעריכת חברי ההוצאה: הרב ירוחם דן-כהן, הרב אליהו חיים קפלן והרב זאב סולטנוביץ'. מבוא ורקע היסטורי לספר נכתב מאת הרב זאב סולטנוביץ'. לספר צורף מבוא מאת בן המחבר, הרב חיים מנחם, חסיד חב"ד, בו הדגיש את דמותו החרדית של האב.

הספר יצא עד במהדורה נוספת בשנת תשנ"ח, בהוצאת קול מבשר. הוא אף תורגם פעמיים לאנגלית. הוא נחשב לאחד מספרי היסוד של מחשבת הציונות הדתית, אם כי בפועל השפעתו על ההגות הציונית-דתית מבית מדרשם של הראי"ה והרצי"ה קוק איננה גדולה.

המחקר על אם הבנים שמחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנתו של הרב טייכטל מורכבת מכמה רבדים. עד מלחמת העולם השנייה מיעט להתעסק בשאלות של ציונות ולאומיות, וגם עם פרוץ המלחמה נמנע מלעסוק בכך, עד שהחל גירוש יהודי סלובקיה, במהלך שנת 1942. ד"ר יצחק הרשקוביץ הוכיח בעבודת הדוקטורט שלו, שעסקה במשנתו של הרב טייכטל, שאת משנתו במהלך מלחמת העולם השנייה ניתן לחלק לשלוש שכבות שונות.

טרם המלחמה היה הרב טייכטל מתנגד פסיבי לציונות, כפי שמעיד על עצמו בספרו שלא נדרש מעולם לדון בדברים אלה ונמשך אחר הקנאים דוגמת אב"ד מונקאטש (בקונטרס "תיקון עולם" שהוציאו הוא וסיעתו, הביע בעל אם הבנים שמחה את דעתו נגד העלייה). ברובד הראשון של כתיבתו במהלך המלחמה, הקשר שלו לארץ ישראל היה מיסטי באופיו, והרב טייכטל רק ראה צורך להתחייב לעסוק בענייני הארץ, ולא קרא מעשית לעלות אליה. החטיבה השנייה של כתיבתו (שמכילה את שני הפרקים הראשונים של אם הבנים שמחה), קוראת לעלייה מעשית לארץ ישראל, ומבטאת תהפוכות נפש גם בכל הנוגע למעמדם הרוחני של כלל היהודים, אף אלה שאינם שומרי תורה ומצוות.

לשיאה הגיעה משנתו המאוחרת, שבאה לידי ביטוי בעיקר בשני הפרקים האחרונים של אם הבנים שמחה (השלישי והרביעי) שם הופכת ארץ ישראל אצל הרב טייכטל כלי לכינוס וגיבוש כלל החלקים של האומה היהודית. עיקרה של הגאולה, לפי חטיבה זו, הוא דווקא באיחוד הכוחות של כלל ישראל. תמורות רעיוניות אלה משקפות התנערות מהשקפת העולם של האורתודוקסיה בהונגריה, שהושתתה על אדני פילוג הקהילות וההתרחקות הקיצונית מכל מי שאיננו חבר בארגון הממוסד שלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק הרשקוביץ, חזון הגאולה של הרב יששכר שלמה טיכטל: תמורות בתפיסתו המשיחית במהלך השואה, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשס"ט.
  • הרב זאב סולטנוביץ, מבוא לספר אם הבנים שמחה, מהדורת מכון 'פרי הארץ', ירושלים ה'תשמ"ג, עמ' 1-23 (כולל מכתב "הבהרה" מבן המחבר)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיתון "בשבע", גיליון מס' 139.