לדלג לתוכן

אמא, כבר מותר לבכות?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"אמא, כבר מותר לבכות?"
כותב השיר נתן אלתרמן
כותב השיר נתן אלתרמן
שיר
יצא לאור 1945
שפה עברית
אורך 3:50
כתיבה נתן אלתרמן
לחן שלומי מתיאס
אליהו אסבן
אִמָּא, כְּבָר מֻתָּר לִבְכּוֹת?
(שָׁאֲלָה הַיַּלְדָה אַחֲרֵי צֵאתָהּ מִן הַמַּחֲבוֹא עִם הַשִּׁחְרוּר)
מאת נתן אלתרמן

"כֵּן, יַלְדָה, כֵּן, יָדַיִם דַּקּוֹת.
כֵּן, עַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר לִבְכּוֹת.
כֵּן, מַלְאָךְ קְטוּף רִיסִים וְשֵׂעָר,
כֵּן, עַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר. כְּבָר מֻתָּר.
כְּבָר הַלַּיְלָה רוֹגֵעַ וָצַח,
כְּבָר הַדּוֹד יוֹזֶף קְרַמֶר הָלַךְ,
כְּבָר הָרַדְיוֹ סָפַר וּמָנָה
מֶה עָשׂוּ לָךְ, כִּבְשָׂה מְעֻנָּה.
צַיְתָנִית וּמַשְׂכֶּלֶת הָיִית
וּבָאֹפֶל בָּכֹה לֹא בָכִית
וַאֲפִלּוּ (פֶּן אֹזֶן תִּשְׁמַע!)
אֶת שִׁנַּיִךְ צִמַּחְתְּ בִּדְמָמָה
וְעַל־כֹּל, וְעַל־כֹּל, וְעַל־כֹּל
כְּבָר הוּכַן, קְטַנָּתִי, פְּרוֹטוֹקוֹל
וְסֻדַּר וְהֻדַּק בְּסִכּוֹת – –
וְעַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר לִבְכּוֹת."

הבית הראשון בשיר

"אמא, כבר מותר לבכות?" הוא שיר שכתב נתן אלתרמן ב-1945, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, בעקבות פגישתו עם אבא קובנר שסיפר לו על אירוע שקרה לו בגטו וילנה. השיר פורסם לראשונה במדור הטור השביעי בעיתון דבר. לשם השיר צירף אלתרמן את המשפט "שָׁאֲלָה הַיַּלְדָה אַחֲרֵי צֵאתָהּ מִן הַמַּחֲבוֹא עִם הַשִּׁחְרוּר", אותו ציטט קובנר באוזניו.

השיר הולחן רק ב-2017.

על כתיבת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתן אלתרמן כתב את השיר ב-19 באוקטובר 1945, מספר ימים לאחר שפגש את אבא קובנר. קובנר הפרטיזן הגיע לארץ מאירופה אחרי המלחמה, ובפגישה סיפר לאלתרמן, שכאשר חזר לגטו וילנה עם הפרטיזנים היהודים ראה ברחוב אישה ובזרועותיה ילדה (לפי מקור אחר היה זה ילד[1]). כאשר ראתה האם את הפרטיזנים פרצה בבכי ואז שאלה אותה הילדה: מאמע, מען קען שוין ויינען? ("אמא אני יכולה כבר לבכות?"). האם סיפרה שהיא ובתה התחבאו בכוך מעל 11 חודשים במהלכם שיננה לילדה שאסור לה לבכות, גם כשהיא רעבה או פוחדת, מחשש שמישהו ישמע את הבכי בחוץ ויהרוג אותה.

השיר פורסם במדורו של אלתרמן הטור השביעי בעיתון דבר. בהמשך נכלל בספר "הטור השביעי".

ניתוח השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרכו המיוחדת מספר אלתרמן בשיר זה את הסיפור 'משואה לתקומה' כולו. השיר מתחיל בבכי של ילדה, ללא שם, אי שם באירופה, ומסתיים בשחוק שלה כשהיא מגיעה לארץ ישראל. השיר מספר על השואה, עובר לספר על השחרור עם תום המלחמה, ממשיך לספר על מסע השורדים לארץ ישראל בעזרת תנועת הבריחה ואחריה תנועת ההעפלה, ולבסוף על ההגעה אל ארץ ישראל.

הבית הראשון (ומוטו השיר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הראשון מתאר את התקופה בה הייתה הילדה במחבוא בזמן המלחמה. תקופה בה סבלה הילדה מרעב, אותו מתאר אלתרמן דרך ידיה הרזות ומצוקתה: כְּבָר הָרַדְיוֹ סָפַר וּמָנָה מֶה עָשׂוּ לָךְ, כִּבְשָׂה מְעֻנָּה. צַיְתָנִית וּמַשְׂכֶּלֶת הָיִית וּבָאֹפֶל בָּכֹה לֹא בָכִית.

אלתרמן יוצר אסוציאציה למחנה השמדה בהזכירו את הַדּוֹד יוֹזֶף קְרַמֶר. יוזף קרמר היה מפקד במחנה הריכוז ברגן-בלזן שנודע באכזריותו ובכינויו "החיה מבלזן"[2].

הבית השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית השני מתאר אלתרמן את סיום המלחמה ואת החופש בו כבר מותר לילדה לבכות, היא כבר לא צריכה להסתתר, היא בחוץ והַיָּרֵחַ מַבִּיט בָּךְ צָלוּל ובכל הילדים והם כבר יכולים לבכות. אלתרמן נותן וחוזר ונותן לילדה ולכל הילדים רשות לבכות, וְהֻגַּד: לְפִי כָּל הַחֻקּוֹת הִיא קִבְּלָה אֶת הַחֹפֶשׁ לִבְכּוֹת. יש להם רשות לעשות מה שילדים עושים כשכואב להם. הסכנה חלפה, כְּבָר הַדּוֹד יוֹזֶף קְרַמֶר הָלַךְ ... וְעַל־כֹּל כְּבָר הוּכַן, קְטַנָּתִי, פְּרוֹטוֹקוֹל. עדיין לא כתבו על החוויות של המלחמה, הרגשות, הפחדים והאימה. אין התייחסות לאב, אולי הוא נרצח, והכאב כה גדול והצורך לשרוד כה ראשוני, שאין מקום לאבל ולכאב על אובדנו.

הבית השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית השלישי מתאר את דרכה של הילדה לארץ ישראל. מסע זה נחלק, בדרך כלל, לשניים: המסע בתוך אירופה עד לנמלי הים (היא הבריחה) וההפלגה לארץ ישראל (היא ההעפלה):

הבית השלישי - הבריחה:
מסתבר שהחופש מוגבל: היא יכולה לבכות, היא חופשיה אך לא משוחררת כי הַשּׁוֹמְרִים נִצָּבִים עַל הַגְּבוּל. אלתרמן ממשיך ללוות את הילדה בְּלֶב־לַיְלָה יוֹצֵאת לְבָדָד בדרכי אירופה בנתיבי תנועת הבריחה אל ארץ ישראל: אִם מִגֶּדֶר הַתַּיִל תֵּצְאִי, יְרַדְּפוּךְ הַצָּבָא וְהַצִּי. אך היא בנחישות הולכת בדרכים ועוברת גבולות וְהוֹלֶכֶת עַל נִיר וִיעָרוֹת, וְחוֹמוֹת לְפָנַיִךְ כּוֹרְעוֹת. בדרכה מקבלת הילדה עזרה: צְרוֹר הַגּ’וֹיְנְט הַנִּתָּן לַיְתוֹמִים[א] ווּבְיָדֵךְ הַקְּטַנָּה פַּת־קִבָּר אֲשֶׁר אוּנְרַ"א נָתְנָה לְמָחָר[ב].

אלתרמן מלווה את הילדה בדרכי אירופה, במסע הקשה למרות הסיוע, האוכל דל והבגדים הדלים לא פחות. נגד הילדה פועלים החוקים של הבריטים, הכתובים בספר הלבן[ג]. המסע של הילדה ושל שורדי השואה בכלל הוא מסע של גבורה, של נחישות, של אומץ לב ושל אהבת הארץ: אַתְּ הוֹלֶכֶת בִּנְתִיב גִּבּוֹרִים. למרות הקשיים הילדה איננה מוותרת, יש לה מטרה ברורה: אַךְ תּוֹלְדוֹת הָאֻמָּה נִכְתָּבוֹת!.

הבית השלישי - ההעפלה:
בחלק זה מגיעה הילדה אל הפרק השני במסעה לארץ ישראל, המסע באוניית המעפילים בים התיכון[ד]. המסע בים קשה ומפחיד, אך בסופו, בחוף של ארץ ישראל נְעָרִים נְחוּשִׁים כְּאֶגְרוֹף יִשָּׂאוּךְ בְּחֵיקָם אֶל הַחוֹף[ה]

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר על הילדה, שמתחיל בבכי ובבדידות, ממשיך במסע גבורה בתנאים אכזריים, במאבק עם חוקים של ממשלת בריטניה, שנלחמת בשורדים בדרכם גם ביבשה וגם בים, מסתיים בחיבוק ובשחוק. אלוהים קרע את הים בפעם הראשונה ביציאת מצרים והילדה, בשיר, עשתה זו בפעם השנייה ביציאת אירופה (אֵיךְ קָרַעְתְּ אֶת הַיָּם בַּשֵּׁנִית).

הלחנת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2017 הלחין שלומי מתיאס, מקיבוץ חולית, את השיר וביצע אותו[3]. בין השאר שלח שלומי הקלטה של השיר לנתן סלור, נכדו של אלתרמן[ו]. שלומי ואשתו שחר נרצחו בחולית במתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 בעוד שבנם הצעיר התחבא מאחוריהם והעמיד פני מת.[4] חבריהם של שלומי ושחר, שאספו חומרים שלהם לאחר הטבח בחולית, קיבלו מסלור את ההקלטה ופרסמו אותה[5].

גם אליהו אסבן הלחין את השיר הזה בהשראת הצגה שראה על חייו של נתן אלתרמן "עוד חוזר הניגון"[6][7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הג'וינט היה ארגון סיוע, של יהודי ארצות הברית, שמימן חלק גדול של פעילות הבריחה ונתן סיוע לשורדים במחנות העקורים באירופה
  2. ^ אונרר"א היה ארגון שהקים הצבא האמריקאי, כדי לעזור לעקורים אחרי המלחמה (להבדיל מהארגון של האו"ם אונר"א)
  3. ^ הספר הלבן, שנקרא כך עקב העטיפה הלבנה שלו, קבע מכסה נמוכה של פליטים שיכולים להיכנס לארץ ישראל
  4. ^ את ההפלגות בים ניהל הפלי"ם, גם הוא כמו "הבריחה" פעל תחת פיקודו של המוסד לעליה ב'
  5. ^ מעט אוניות מעפילים הצליחו לחדור את הבלוקדה הבריטית ולהגיע לחוף. אוניה שעשתה זו, בליל סערה כשנערים נחושים אכן עמדו במים הסוערים קשורים זה אל זה והעבירו את המעפילים אל החוף, הייתה האונייה 'חנה סנש'. את סיפור האונייה הזו אלתרמן הכיר היטב וגם כתב לכבוד הגעתה את השיר נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי
  6. ^ הכרותם של סלור ומתיאס החלה כבר בבית ספר רימון שם למדו יחד

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חנוך ברטוב, מותר כבר לשנוא, מעריב, 12 באוקטובר 1982
  2. ^ יוזף קרמר היה אחראי באופן ישיר למותם של אלפי אנשים. בסיום המלחמה נשפט על ידי הבריטים במסגרת משפט בלזן, הורשע בפשעי מלחמה ונתלה
  3. ^ ביצוע של שלומי מתיאס את השיר אמא כבר מותר לבכות, סרטון באתר יוטיוב
  4. ^ אימא, כבר מוּתָר לִבְכּוֹת?, באתר "חדשון", 27 באוקטובר 2023
  5. ^ שיחה על השיר "אמא, כבר מותר לבכות?", סרטון באתר יוטיוב, ציפי גון-גרוס מראיינת את נתן סלור, 27 באוקטובר 2023
  6. ^ אריאל פייגלין, אמא, כבר מותר לבכות?: השיר שכתב אלתרמן בהשראת סיפורו של אבא קובנר, באתר ערוץ 7, 18 באפריל 2023
  7. ^ השיר בביצועו של אליהו אסבן, סרטון באתר יוטיוב