אמהוי צגה-מרים גברו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמהוי צגה-מרים גברו
אין תמונה חופשית
לידה 12 בדצמבר 1923 (בת 95)
אדיס אבבה, אתיופיה
שם לידה יֵאוּבְּדָר גברו
מוקד פעילות אתיופיה וישראל
סוגה קלאסי
עיסוק פסנתרנית, מלחינה ונזירה
כלי נגינה פסנתר
העמותה על שם אמהוי צגה-מרים גברו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אֵמָהוֹי צֵגֶה־מַרְיָם גֶבְּרוּאנגלית, Emahoy Tsegué-Maryam Guèbrou; נולדה ב-12 בדצמבר 1923) היא פסנתרנית, מלחינה ונזירה, ילידת אתיופיה, המתגוררת בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גֶבְּרוּ נולדה בשנת 1923 באדיס אבבה בירת אתיופיה, בשם יֵאוּבְּדָר גברו, למשפחה משכילה ואמידה. אביה, קֶנְתִיבָּה גברו, היה נצר לשושלת הגונדרית. לאמה, קָסָיֶה יֵלֶמְטוּ, הייתה קרבה משפחתית לווזירו מנן, אשתו השנייה של הקיסר היילה סלאסי.

כאשר הייתה בת 6, נסעו אמהוי ואחותה, סֵנֵדוּ גברו, לפנימייה בשווייץ, על מנת לרכוש השכלה אירופאית בבית ספר לבנות. בשווייץ התגוררו האחיות בביתו של כומר פרוטסטנטי ידיד המשפחה. במהלך שהות זו בשווייץ, כאשר הייתה בת 8, נחשפה גברו לראשונה למוזיקה קלאסית. היא החלה לקחת שיעורים פרטיים בנגינה בכינור, ולימדה את עצמה נגינה בפסנתר.

בשנת 1933, בתום שהות של חמש שנים בפנימיה, חזרו האחיות לאתיופיה. אמהוי המשיכה את לימודיה בפנימיה של הקיסרית מנן, ואילו אחותה בחרה להקים את בית הספר הראשון לבנות באדיס אבבה.[1]

המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1935 פרצה המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, ומשפחות האצולה הוגלו או שנאלצו לברוח. גברו ובני משפחתה גורשו לאי אָסִינָרָה אשר ליד סרדיניה, איטליה, שם שהו במשך כשנה. למשך שנתיים וחצי נוספות הוחזקו כאסירים פוליטיים בעיר מֶרְקוֹלְיָאנוֹ הסמוכה לנאפולי. במשך כל תקופה זו בגלות, המשיכה גברו לנגן.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה ועם תחילתה של מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, שבו בני המשפחה לאדיס אבבה, וגברו החלה לעבוד במשרד החוץ האתיופי כמזכירה ומתורגמנית, והייתה לאישה הראשונה שזכתה לעבודה במשרד ממשלתי אתיופי כלשהו. במקביל לעבודתה, המשיכה לנגן והלחינה יצירות לפסנתר ולכינור.

שנתיים לאחר מכן, פנתה בבקשה לקיסר (באמצעות אביה), שזה יאפשר לה להתמקצע ולהתפתח בלימודי מוזיקה בחוץ לארץ. עם אישורו של הקיסר, נסעה גברו ללמוד אצל הכנר הפולני אלכסנדר קוֹנְטוֹרוֹבִיץ׳ (Alexander Kontorowicz) בקהיר, מצרים. בתקופת מגוריה בקהיר חוותה קושי בהתמודדות עם תנאי מזג האוויר הקשים אשר פגעו בנשימתה, ובעצת רופאיה, לאחר שנתיים של לימודים בקהיר, נאלצה לשוב לאדיס אבבה (בעקבותיה הגיעו לאתיופיה גם קונטורוביץ' ורעייתו, שם הוא קיבל את תפקיד מנצח התזמורת המלכותית).

ההתקרבות לדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברו קיבלה מלגה ללימודים באקדמיה הגבוהה למוזיקה בלונדון, אולם זו לא הייתה ניתנת למימוש עקב סירובו של משרד החוץ האתיופי להעניק לה אשרת יציאה מאתיופיה. תיאבונה של גברו נפגע והיא שקעה בדיכאון בעקבות הסירוב; היא אושפזה בבית החולים במצב קשה. במהלך אשפוזה ביקשה גברו, להשתתף בטקס הקומיוניון הדתי (communion), בו מקבלים את לחם הקודש, דבר המסמל קבלה לקהילה (אף על פי שלא ניהלה אורח חיים דתי לפני כן). בעקבות ההשתתפות בטקס השתפר מצבה הרגשי והפיזי.

בעקבות מאורע זה החלה גברו לפקוד את הכנסייה שבעירה לעיתים תכופות, ולהקשיב למוזיקת הכנסייה. היא חזרה לעבוד, הפעם במשרד שומרי הראש של הקיסר. במקביל לעבודתה בבקרים, הקדישה גברו את עצמה לתפילה ולדת, וזנחה את הנגינה.

כעבור שנתיים נסעו גברו ואמה לביקור במנזר גִישֶׁן מַרְיָם, אשר נמצא בצפון אתיופיה; על פי הנצרות, זהו המקום בו נמצא חלקו הימני של הצלב המקורי עליו נצלב ישו. המנזר והלכותיו מצאו חן בעיניה, והיא פנתה לאב המנזר בבקשה להתקבל למסדר כנזירה, אך אב המנזר סירב והציע שתמתין שנה ותשוב אם עדיין תרצה בכך. גברו שבה לאדיס אבבה, ולאחר שנה הצטרפה למנזר. גברו חיה במנזר במשך עשר שנים בתנאי מגורים ספרטניים. בתקופה זו הוחלף שמה מיֶאוּבְּדָר גברו לאֵמָהוֹי צֵגֶה־מַרְיָם גברו. בתקופה זו למדה גברו כתב ברייל, על מנת שתוכל לסייע לילדים יתומים עיוורים ללמוד לימודי שפה ודת.

השיבה לאדיס אבבה והתפתחות הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום שנות החמישים ולאחר מחלת ריאות קשה, חזרה גברו לבית הוריה, במטרה לשלב בין הדת למוזיקה על מנת לחוש בריאה בגופה ובנפשה. גברו החלה להלחין והקליטה אלבומים רבים בסגנון ייחודי. נכתבו עליה כתבות עיתונות וביקורות המשבחות את סגנונה, והיא הפכה לאחת המוזיקאיות הבולטות באתיופיה. במקביל השתמשה בכישוריה המוזיקליים לגיוס תרומות לילדים נזקקים ולמטרות צדקה שונות.

בסוף שנות השישים, האמונה והזיקה הדתית הובילו את גברו ואימה לביקור בן שלוש שנים בירושלים, שם הקליטה מספר אלבומים נוספים.

הבריחה לירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברו שבה לאתיופיה ונשארה שם עד פרוץ המהפכה הקומוניסטית. בתקופה פוליטית סוערת זו התבקשה לכתוב מוזיקה בהזמנה, אך סירבה לעשות כן; בעקבות הסירוב, חששה להישאר באתיופיה, ובשנת 1984 חזרה לירושלים מבלי לספר לאיש. בירושלים השתכנה כנזירה מן המניין בכנסייה האתיופית קִידאנה מִהְרַת (כנסיית "ברית הרחמים"), אשר שוכנת בתוך מתחם דֶבְּרָה גֶנֶט ("הר גן העדן"), ברחוב אתיופיה.

בשל היותה דוברת שפות רבות ובעלת רקע בתחום הדיפלומטי והליכותיו, גברו שימשה כמתורגמנית עבור הפטריארך האתיופי בירושלים. היא מתגוררת עד היום בחדר קטן בכנסייה האתיופית ברחוב אתיופיה, ירושלים.

קונצרט המחווה וספר התווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013, פנתה גברו בת התשעים אל הפסנתרנית הישראלית מאיה דוניץ, בבקשה שזו תסייע לה לשמר את מורשתה המוזיקלית. פנייה זו הובילה לפרסום ספר תווים מקיף אשר לווה בספר מאמרים הכתוב בשלוש שפות: עברית, אנגלית ואמהרית; בנוסף הופק קונצרט לכבודה. שלושתם הופקו על ידי "עונת התרבות בירושלים" במסגרת הפסטיבל למוזיקה מקודשת באוגוסט 2013. בקונצרט המחווה לקחו חלק האמנים עמרי מור, אסתר רדא והיווט מקונן, דג'ן אשר ניגן על כלים אתיופים מסורתיים, מקהלת אנשי המנזר האתיופי אשר שרו מזמורי קודש בשפת הגעז, וכן מאיה דוניץ ואנסמבל סולני תל אביב אשר ביצעו מבחר מיצירותיה.[2]

הסגנון המוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברו נולדה באתיופיה ובילתה בה את רוב שנותיה, אך השכלתה המוזיקלית הרשמית הייתה קלאסית, ללא הכשרה במוזיקה אתיופית מסורתית. על אף זאת, צלילי המוזיקה האתיופית חדרו לנגינתה כמלחינה. המוזיקה של גברו נשענת על השילוב שבין המוזיקה הקלאסית האירופאית שלמדה בנעוריה, לבין צלילים אתיופיים מסורתיים אשר שמעה בילדותה.

גברו מפרידה בין היצירות המתייחסות למולדתה, אתיופיה, לבין יצירות דתיות אשר עוסקות במולדתו של ישו. כאשר היא מתארת את משפחתה ומולדתה, היא עושה זאת באמצעות שימוש בסולמות אתיופיים, סולמות פנטטוניים (בעלי חמישה צלילים), וכאשר היא מלחינה מוזיקה בסגנון דתי, היא פונה לכיוון אירופאי-קלאסי.[3]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

• 1963 – שני תקליטים הוקלטו בגרמניה. הראשון במימון הקיסר היילה סלאסי

והשני במימון גיסה, הגנרל קֵבֵּדֶה גֶבְּרֶה, שר ההגנה האתיופי.

1. TSEGE MARIAM GEBRU. Spielt Eigene Kompositionen

2. TSEGE MARIAM GEBRU. Der Sang des Meeres

• 1972 – הוציאה אלבום בקלן, גרמניה במטרה לממן בית יתומים שהקימה ליתומי מלחמה. האלבום מומן באמצעות אחותה, קברט וויזרו דסטה גברו.

3. EMAHOY TSEGUE-MARIAM GABRU. The Hymn of Jerusalem / The Jordan River Song

• 1972 – הוציאה בישראל תקליט עם יצירות ליטורגיות בהוצאת הד ארצי. באלבום זה ניגנה אמהוי צגה בעוגב בליווי מקהלת כמרים אתיופים.

4. Church of Kidane Mehret / Yet My King Is From Old – Ethiopian Church Music

• שנות השמונים – הוציאה אלבום נוסף בישראל, בעזרת הכנסייה, והתמלוגים מאלבום זה הם קודש לכנסיית השילוש הקדוש שליד נהר הירדן.

5. EMAHOY TSEGUE MARIAM GABROU / Plays Own Earlier Compositions

• 2006 – אוסף בעריכת פרנסיס פְלָסֵטוֹ ובו יצירות רבות מאלבומיה. יצא בחברת התקליטים הצרפתית בּוּדָה מוּזִיק כחלק מסדרת "אתיופיק".

6. Éthiopiques Volume 21: Ethiopia Song, Emahoy Tsegue-Mariam Gebrou

•2012 – הוציאה אלבום אוסף, עם כמה הקלטות חדשות, באולפן ההקלטות של אבי יפה בירושלים.

7. The Visionary/ EMAHOY TSEGUE-MARIAM GABRU

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיטל עופר, אמהוי צגה מרים גברו, מתוך: אמהוי צגה-מרים גברו, הוצאת עונת התרבות בירושלים, ירושלים, 2013
  2. ^ הופעה: [1] פסטיבל ישראל למוזיקה מקודשת: אמהוי צגה, 2013]]
  3. ^ נדב בהר, תמיד חוזרת הביתה, על המוזיקה של אמהוי צגה מרים גברו, מתוך: אמהוי צגה-מרים גברו, הוצאת עונת התרבות בירושלים, ירושלים (2013)