אמה גרון
| |
| פרופסור אמה גרון | |
| לידה |
13 באוקטובר 1920 סליבן, ממלכת בולגריה  |
|---|---|
| פטירה |
11 במרץ 2011 (בגיל 90) ירושלים, ישראל |
| שם לידה |
Амада йомтов Герон |
| ענף מדעי | פסיכולוגיה של הספורט |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
  | |
פרופסור אמה (אמאדה) יומטוב גרון (בבולגרית: Ема (Амада) йомтов Герон; 13 באוקטובר 1920, סליבן, ממלכת בולגריה – 11 במרץ 2011, ירושלים, ישראל) הייתה פסיכולוגית ספורט יהודייה-בולגרייה אשר פעלה בבולגריה ובישראל. גרון הייתה חלוצה ביישום פסיכולוגיה שימושית של ספורט. ב-1969, ייסדה ועמדה בראש "הפדרציה האירופית לפסיכולוגיה של ספורט ופעילות גופנית" (גר') וב-1974 הקימה את "החברה הישראלית לפסיכולוגיה וסוציולוגיה של הספורט והחינוך הגופני" בישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבולגריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמה גרון נולדה בסליבן כאמאדה[א] גרון ליומטוב ורבקה לבית אשר. אחותה של האם רבקה, מרים לבית אשר, הייתה סבתו של מוני מושונוב מצד אמו, ואחותת נוספת של האם, רוזה הייתה רעייתו של אהרון בן-יוסף. ב-1948 סיימה האקדמיה הלאומית לספורט של בולגריה (אנ'), ומונתה למרצה שם. ב-1954 רכשה דוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטת סופיה. בהמשך, השתלבה בסגל ההוראה של הפקולטה לפסיכולוגיה, וב-1967 מונתה לפרופסור מן המניין. גרון כיהנה כראש המחלקה לפסיכולוגיה באקדמיה הלאומית לספורט, וכיושבת ראש "ההתאחדות לפסיכולגיה של הספורט" בבולגריה. היא ייסדה את המעבדה הראשונה בבולגריה לחקר הספורט מההיבט הפסיכולוגי. בדצמבר 1968 ארגנה גרון כנס בינלאומי ראשון מסוגו שעסק בהכנה מנטלית של ספורטאים והתקיים בבולגריה. שנה מאוחר יותר נוסדה בצרפת ביוזמתה "הפדרציה האירופית לפסיכולוגיה של ספורט ופעילות גופנית", היא כיהנה כנשיאתה בין השנים 1968–1973 וכסגנית נשיא בין השנים 1973–1977. בשנים 1957–1965 פרסמה שלושה ספרים שעסקו בפסיכולוגיה של תפקוּד בספורט ומיצבו אותה כגורם מכונן בביסוסן של שתי דיסציפלינות בתחום מדעי הספורט והתנועה: "הפסיכולוגיה של הספורט והמאמץ הגופני" ו"הלמידה המוטורית".[1][2]
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1973 עלתה לישראל. לאחר עלייתה החלה להעביר במכון וינגייט קורסים בנושא "למידה מוטורית" (אנ') ו"פסיכולוגיה של הספורט". ב-1974 הקימה את "החברה הישראלית לפסיכולוגיה וסוציולוגיה של הספורט והחינוך הגופני", אשר עסקה בקידום ופיתוח מחקר ועבודה פרקטית בתחום הפסיכולוגיה של הספורט בישראל, וזאת בסיועם של גלעד ויינגרטן ויריב אורן. גרון כיהנה כיושבת ראש הארגון הראשונה בשיתוף עם גלעד ויינגרטן. נמנתה עם מקימי "היחידה לפסיכולוגיה של הספורט" במכון וינגייט, ניהלה אותה, והובילה את מיסוד תחום הפסיכולוגיה של הספורט בישראל, תוך רקימת קשרים עם גופים בינלאומיים ועריכת כנסים בנושא. בתקופתה השתתפו לראשונה נציגים מישראל בכנסים בינלאומיים בתחום זה.[3] היא ניהלה את מרכז ריבשטיין לרפואת ספורט כפרופסור מן המניין. בשל עלייתה לישראל סולקה מחברותה בארגונים אקדמיים בבולגריה. ב-1990 לאחר סיום ימיה של הרפובליקה העממית של בולגריה וכינון בולגריה הושב לה מעמדה האקדמי במדינה.[2]
חיים פרטיים, מותה והנצחתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמה גרון נישאה לפטר סמרג'ייב (בול') (1917–2008), שהיה היסטוריון ואיש המפלגה הקומוניסטית. במהלך מלחמת העולם השנייה היה פרטיזן ונכלא במחנה הריכוז גונדה וודה, ולאחריה נמנה עם מקורביו של טרייצ'ו קוסטוב. הוא שירת בוועדה לביטחון המדינה והיה ידידו האישי של סטפן בוגדאנוב ראש הריגול הנגדי. לאחר הדחתו והוצאתו להורג של טרייצ'ו קוסטוב, מתח סמרג'ייב ביקורת על ראשי המשטר ובשל כך נרדף ונכלא מספר פעמים. ב-15 ביוני 1973 קיבל אישור להתלוות לרעייתו לכנס בינלאומי בנושא פסיכולוגייה של הספורט שנערך בספרד. בני הזוג החליטו שלא לחזור לבולגריה ועלו לישראל דרך איטליה. בנם יחידם נותר בבולגריה והשלטונות סירבו לאשר לו לצאת מבולגריה. רק לאחר מספר שנים הותר לו לצאת מבולגריה ולהצטרף להוריו בישראל.[2]
אמה גרון הלכה לעולמה ב-2011 והיא בת 90 והובאה לקבורה בהר המנוחות.[4] "הפדרציה האירופית לפסיכולוגיה של ספורט ופעילות גופנית" מעניקה החל מ-2011 את "פרס אמה גרון", לאישים או גופים אשר הרימו תרומה יוצאת דופן לפיתוח ויישום כלים ושיטות בתחום הפסיכולוגיה של הספורט.[5]
מכתביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הכשרה נפשית של ספורטאים: שיטות ואמצעים; תרגם לעברית מיכאל בן-חנן, נתניה: מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט, 1976
- דו"ח הכנס הארצי הראשון לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה של הספורט והחינוך הגופני (אפריל 1982), נתניה: מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט, 1982
- אמה גרון, שולמית רביב, העקרונות המתודולוגיים של מבחן למדידת מניע ההישג לפעילות מוטורית של ספורטאים (WMMT), בתוך: "בתנועה"-כתב העת למדעי החינוך הגופני והספורט, כרך א', חוברת 4, הוצאת המכללה האקדמית בוינגייט, 1992, עמודים 95–120
- אמה גרון, שולמית רביב, הנשירה של ילדים מפעילות גופנית ומספורט, בתוך: "בתנועה"-כתב העת למדעי החינוך הגופני והספורט, כרך ד', חוברת 2, הוצאת המכללה האקדמית בוינגייט, 1997, עמודים 211–232
- אמה גרון, רוני לידור, שולמית רביב, מוטיבציה לפעילות גופנית ולספורט, מכון מופ"ת, 2010
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמה גרון, באתר Semantic Scholar
- אמה גרון באתר GRAVEZ
- הספרים של אמה גרון, באתר "סימניה"
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אמה גרון ביוגרפיה, באתר nsa.bg, אוחזר ב-28 בנובמבר 2024, (באנגלית).
- ^ 1 2 3 רוני לידור, מיכאל בר-אלי, "חלוצה מרכזית": אמה גרון ותרומתה להתפתחות הפסיכולוגיה של הספורט והלמידה המוטורית בישראל, באתר dapim.mofet.macam.ac.il, אוחזר ב-28 בנובמבר 2024.
- ^ פרופסור אמה גרון, באתר האגודה לפסיכולוגיה של הספורט והביצוע, אוחזר ב-28 בנובמבר 2024.
- ^ אמה גרון באתר GRAVEZ.
- ^ פרס אמה גרון, באתר הפדרציה האירופית לפסיכולוגיה של ספורט ופעילות גופנית (באנגלית).