אמה פרי קאר
.jpg) | |
| לידה |
23 ביולי 1880 Holmesville, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בינואר 1972 (בגיל 91) אוונסטון, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
Julius Stieglitz |
| מוסדות |
מכללת מאונט הוליוק |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אמה פרי קאר (באנגלית: Emma Perry Carr; 1880–1972) הייתה פרופסור ומרצה אמריקאית לכימיה, שהתמחתה בספקטרוסקופיה. היא ידועה בעיקר בשל פעילותה בקולג' Mount Holyoke ותוכנית הלימודים שהקימה בו שהפכה להיות אחת הנחשבות בתקופתה, וכן בזכות המחקר פורץ הדרך שלה בחקר התרכובות האורגניות, ובפרט חקר פחמימנים בלתי רוויים. ב-1937 זכתה במדליית גרוון-אולין על ידי האגודה האמריקנית לכימיה.[1]
קורות חיים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאר נולדה ב-1880 באולמסביל, אוהיו, לאדמונד קון קאר - רופא וצאצא למשפחת מתיישבים אנגליים מהמאה ה-17, ולאנה מארי קאר - עקרת בית. קאר הייתה השלישית מבין חמישה ילדים. אביה וסבה, שניהם רופאים מכובדים בזמנם, היו ידועים בכך שעודדו את ילדיהם לחינוך והשכלה מגיל צעיר.[2]
לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים באוהיו, קאר למדה באוניברסיטה של מדינת אוהיו למשך שנה (1898-1899) כאחת הנשים הבודדות שם, ולאחר מכן עוד שנתיים ב-Mount Holyoke College שבמסצ'וסטס. בשלוש השנים שלאחר מכן עבדה כעוזרת במחלקת הכימיה בקולג'. בסיום שלוש השנים הללו החלה קאר ללמוד באוניברסיטת שיקגו, שם סיימה את התואר הראשון שלה במדעים ב-1905. לאחר מכן, חזרה קאר ל-Mount Holyoke College למשך שנתיים, בהן לימדה והרצתה. ב-1910 סיימה את תואר הדוקטור שלה בכימיה פיזיקלית באוניברסיטת שיקגו. קאר הייתה האישה השביעית בלבד שקיבלה דוקטורט בכימיה באוניברסיטת שיקגו.[2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שקיבלה את תואר הדוקטור שלה, חזרה קאר פעם נוספת ללמד ב-Mount Holyoke College. הקולג' היה ידוע בתוכנית להכשרת נשים לעיסוק בכימיה, וקאר לקחה על עצמה לפתח את התוכנית. קאר עצמה לימדה מבוא לכימיה, זאת בכדי לחשוף את הסטודנטים והסטודנטיות הצעירים למקצוע בצורה אופטימלית.[3]
בשנת 1913, לאחר שלוש שנים בהן לימדה כימיה בקולג', קיבלה קאר תואר פרופסור ומונתה לראש מחלקת הכימיה. למען קידום המחלקה שכעת הייתה ברשותה, הביאה קאר מקבץ מהמרצים הנחשבים ביותר בזמנם, ביניהם דורותי האן ולואיז סטפנסון, והכתיבה תוכנית לימודים תובענית ומאתגרת. קאר ראתה בחשיפת הסטודנטים הצעירים לנפלאות המקצוע חשיבות עליונה, ועל כן הייתה מעורבת מאוד בלימודם, והאמינה כי על המרצים הגדולים והנחשבים ללמד דווקא את קורסי המבוא בכדי למשוך תלמידים ולהרשים אותם. כמו כן, קאר שילבה את תלמידיה במגוון מחקרים פעילים כחלק מתוכנית הלימודים.[1]
פעילותה המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכה בתחום המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל לתפקידה כמרצה בקולג', קאר הייתה ספקטרוסקופית ועסקה בחקר התחום. ספקטרוסקופיה הוא תחום מחקר המשמש בפיזיקה, כימיה וביולוגיה, והוא חוקר את יחסי הגומלין בין חומר לבין קרינה אלקטרומגנטית, על ידי מדידת אורכי הגלים לפני ואחרי פגישה עם חומרים שונים. כך, ניתן למדוד את ספיגת הקרינה האלקטרומגנטית של כל חומר. בכימיה, ניתן להשתמש בספקטרוסקופיה בכדי לבחון הבדלים בספיגת הקרינה האלקטרומגנטית של תרכובות שונות, וכן לנתח את הבליעה/הפליטה של אור, האנרגיה האטומית, מבנה החומר ועוד תכונות של כל תרכובת.[4] קאר השתמשה בשיטות ספקטרוסקופיות בכדי לחקור את המבנה האלקטרוני של מולקולות אורגניות, שכן בזמנה נערך מעט מאוד מחקר בנושא בצפון אמריקה.[2]
קאר החלה לעבוד על מחקרה בשנת 1913, בשיתוף פעולה עם דורותי האן. כמו כן, נעזרה קאר בסטודנטים שלימדה, כחלק מההכשרה שלהם. במחקרן עבדו קאר והאן על סינתזה של פחמימנים, ולאחר מכן ניתחו אותם באמצעות ספקטרוגרף. את תוצאות המחקר פרסמה קאר ב-1918, תחת הכותרת "The Absorption Spectra of Some Derivatives of Cyclopropane" (ספקטרום הקליטה של נגזרות מסוימות של ציקלופרופאן). המחקר משך תשומת לב רבה לקולג' והעניק לו מוניטין של אחד ממוסדות החינוך המובילים בתחום הכימיה.
בכדי לרכוש ידע נוסף בתחום הספקטרוסקופיה, נסעה קאר ללמוד באוניברסיטת המלכה בבלפסט שבצפון אירלנד ב-1919, למשך שנה.[1]
הכרה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התמחותה והידע הרב שצברה קאר בתחום הספקטרוסקופיה מיקמו אותה כאחת החוקרות המבוקשות והנחשבות בעולם, והובילו למגוון שיתופי פעולה בין לאומיים עם חוקרים אחרים בתחום. כך, ב-1925, נסעה קאר לאירופה כדי לסיים את המחקר שלה יחד עם שני פיזיקאים מפורסמים - ז'אן בקרל בפריז וויקטור הנרי באוניברסיטת ציריך. קאר חזרה לציריך 4 שנים לאחר מכן, ב-1929, לאחר שקיבלה מלגת לימודים ללימודי ספקטרוסקופית וואקום עם הנרי. ספקטרוסקופיה בוואקום מאפשרת תנאים סטריליים לניסויים ומרחב תנועה חופשי לגלים שמוחזרים מהתרכובות. ב-1930, כחלק ממחקרה, גייסה קאר קבוצת סטודנטים צעירים, איתם טיהרה פחמימנים בעלי קשר פחמן כפול (פחמימנים בלתי רווים), וביצעה עליהם בדיקות ספקטרוסקופיות בוואקום במצב צבירה נוזלי וגזי. בעזרת שיטות אלו ניסו קאר ותלמידה להבין את הגורמים לספיגת הגלים הסלקטיבית של הפחמימנים.[1]
מחקרה של קאר היה משמעותי מאוד ותרם להבנה טובה יותר של קשרי הפחמן הכפולים ושיטות העבודה עם ספקטרוסקופיה בוואקום. כמו כן, ממצאי הניסוי תרמו לתעשיות הנפט שמשתמשות בפחמימנים.[2]
בשנת 1937 הייתה אמה קאר הראשונה לזכות במדליית גרוון-אולין להוקרת נשים בולטות בתחום הכימיה באמריקה. קאר המשיכה לחקור את תחום הספקטרוסקופיה עד לפרישתה מ-Mount Holyoke בשנת 1946. גם לאחר פרישתה, המשיכה לעסוק בחינוך ובמדע, זאת עד לפטירתה ב-1972.[3]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Emma Carr, YOUR DICTIONARY
- ^ 1 2 3 4 Jeannette Duhart, Emma Perry Carr, WayBackMachine
- ^ 1 2 Emma Perry Carr, WayBackMachine
- ^ פרופ' אורי צשנובסקי, ספקטרוסקופיה, באתר אוניברסיטת תל אביב, 30.06.2020