אמונת חכמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אמונת חכמים" מפנה לכאן. לערך העוסק בספר אמונת חכמים, ראו אביעד שר שלום באזילה.

אמונת חכמים הוא מושג רווח ביהדות המתאר (בדרך כלל[1]) אמונה בסמכותם ובעליונותם הרוחנית והאינטלקטואלית של תלמידי-חכמים.

פירושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמונת חכמים מוזכרת כתכונה או השקפה חיונית ללימוד תורה, והיא נמנית במשנה במסכת אבות,[2] בין ארבעים ושמונה דברים הנדרשים ללומד ("קניינים שהתורה נקנית בהם").

לפי חלק מהפירושים, הביטוי "אמונת חכמים" אינו עוסק כלל באמונה בדברי החכמים. יש המפרשים שאמונת חכמים היא שמירה על סודיות הדיון בבית המדרש,[3] או אמונה המבוססת על המסורת כפי שאמונתם של החכמים מבוססת על המסורת, ולא על מחקר פילוסופי;[4] אולם רוב המפרשים מסבירים שאמונת חכמים היא אמונה בדברי החכמים "ואפילו לא ישיגם בשכלו".[5] חלק מהנוקטים בפירוש זה מדגישים כי אמונה זו היא אמונה בדברי חז"ל, בניגוד לדעת הצדוקים שאינם מקבלים את מסורות החכמים,[6] וייתכן שלדבריהם לא מדובר באמונה בכל דברי החכמים לאורך הדורות, אלא רק באמונה בדברי חז"ל - מעבירי מסורת התורה שבעל פה.

יש להבחין בין אמונת חכמים לבין מצות כיבוד תלמידי חכמים, מצווה שאינה תלויה בחובה לשמוע לתלמידי חכמים.[7] עם זאת, יש המנמקים את המצווה לכבד תלמידי חכמים בכך שאם לא יכבדו את החכמים - דבריהם לא ישמעו.[8]

אמונת חכמים בגישות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המבססים עיקרון זה על המקרא, על פי הפסוק המלמד את המצווה לשמוע לדברי חכמים: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל." (ספר דברים, פרק י"ז, י"א).[9] לפי פסוק זה חובה על האדם לנהוג על פי דברי החכמים ולא לסטות מהם. אמנם, פסוק זה עוסק בהוראות של חכמי הסנהדרין בלבד,[10] אך יש המרחיבים מצווה זו גם לחכמי הדורות שלאחר ביטול הסנהדרין, כדברי בעל ספר החינוך:[11] "ובכלל המצווה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצוות השופט, כלומר: החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמנינו... והעובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה ככל אשר יורו - מבטל עשה זה ועונשו גדול מאד..."

אחד המקורות הידועים המהוים בסיס לתפיסה שיש לשמוע לדברי החכמים אפילו אם הם נראים מוטעים, הוא הספרי:[12] "אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל - שמע להם". מפרשים דנים ביחס שבין מקור זה למקורות אחרים מדברי חז"ל, מהם עולה גישה הפוכה, ביניהם התלמוד הירושלמי:[13] "יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, תשמע להם?! תלמוד לומר: 'ללכת ימין ושמאל', שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל". ההסבר המקובל מבוסס על הבחנה בין תלמיד חכם היודע לפסוק הלכה בעצמו לבין אדם רגיל. הסבר זה מבוסס על דברי התלמוד הבבלי,[14] האומר שאם הורו בית דין על איסור כלשהו שהוא מותר, ואחד מחכמי הסנהדרין או אפילו "תלמיד יושב לפניהן וראוי להוראה" - יודע שהם טועים, מחויב לנהוג לפי צו מצפונו, ואם בכל זאת עשה על פיהם - הרי הוא חייב קורבן חטאת, ואינו נפטר בקורבן הציבור שנהגו על פי הסנהדרין.

מקורות רבים מדגישים את החובה לעיון עצמי, גם אם העיון מוביל למסקנות שונות מאלו של החכמים הקודמים,[15] אך עם זאת, אין בדברים אלה משום סתירה לעיקרון של אמונת חכמים, שכן עיקרון זה פונה, כאמור לעיל, למי "שלא הגיע להוראה", ואין בכוחו להשיג על דברי החכמים מתוך עיון תורני.

לפי תפיסה רווחת החובה לשמוע לדברי החכמים מבוססת על ההנחה שהם אינם טועים כי הם חכמים יותר. אולם נראה שתפיסה זו זרה ליהדות, שהרי התורה מקדישה פרשה מיוחדת למצב שהסנהדרין טועים בהלכה, והציבור כולו נוהג על פיהם שלא כדין. במקרה זה יש להביא פר לחטאת עבור הסנהדרין ששגו בהוראתם, ועבור הציבור שנהגו על פי הוראה שגויה.[16] לפיכך, מסביר בעל ספר החינוך,[17] שאמנם ייתכן שהחכמים יטעו, אך הדבר אינו שכיח כל כך, ולכן מבחינה סטטיסטית מוטב לשמוע בקולם, שכן האלטרנטיבה - אנרכיה הלכתית - גרועה יותר: "כלומר, שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים, אין ראוי לנו לחלוק עליהם, אבל (עדיף ש)נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי".

אמונת חכמים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גדול הדור

"אמונת חכמים" הוא ערך יסוד מרכזי בתפיסת החינוך החרדי בזמננו. לעתים הזהות החרדית אף מוגדרת על ידו, כאשר "חרדי" מוגדר כ"אדם המציית לגדולי התורה". בציבור הדתי לאומי, בדרך כלל, יש תפיסה מתונה יותר של ערך זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה בסעיף "פירושים" בערך זה
  2. ^ פרק ו' משנה ה'. לאמיתו של דבר פרק ו' במסכת אבות אינו מהווה חלק אינטגרלי מהמשנה, אלא הוא ברייתא שצורפה למשנה, ומשום כך רוב המפרשים הראשונים (הרמב"ם, רבינו יונה, ועוד) לא פירשו פרק זה.
  3. ^ רבי יוסף אלאשקר, מרכבת המשנה, אבות שם.
  4. ^ רבי שמואל די אוזידא, מדרש שמואל לאבות שם, פירוש שני.
  5. ^ המהר"ל בספריו "דרך חיים" לאבות שם, ו"תפארת ישראל".
  6. ^ מחזור ויטרי ומדרש שמואל לאבות שם, בפירוש הראשון.
  7. ^ מקור המצווה בפסוק "והדרת פני זקן" (ספר ויקרא יט,לב). "זקן" מתפרש על ידי חז"ל (מסכת קידושין ל"ב, ב') כתלמיד חכם.
  8. ^ רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג' פרק ל"ו; רבנו יונה, שערי תשובה, שער שלישי, קמ"ז.
  9. ^ פירוש מדרש שמואל, שם.
  10. ^ וזאת על פי הפסוק הקודם, בו נאמר: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' (ספר דברים י"ז, י'), כאשר הכוונה היא לסנהדרין כשהם יושבים במקומם הקבוע, בלשכת הגזית שבבית המקדש, שהוא ה"מקום אשר יבחר ה'".
  11. ^ ספר החינוך מצווה תצ"ה.
  12. ^ ספר דברים, פרשת שופטים, פיסקה קנ"ד.
  13. ^ במסכת הוריות, פרק א הלכה א; דף ב', ב'.
  14. ^ מסכת הוריות ב', ב'.
  15. ^ ראו ציטוט של מקורות רבים בשו"ת יביע אומר של הרב עובדיה יוסף, חלק א', דברי פתיחה, אות י"ב.
  16. ^ ספר ויקרא פרק ד', י"ג-כ"א.
  17. ^ מצווה תצ"ו.