אמוץ זהבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמוץ זהבי
1928 –‏ 2017
AmotzZahavi.jpg
תרומות עיקריות
תאוריה של עקרון ההכבדה
נתונים נוספים
ענף מדעי זואולוגיה, ביולוגיה
נולד 1928
נפטר 12 במאי 2017 (בגיל 89 בערך)
ארצות מגורים ישראל
פרסים והנצחה

פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה באיכות הסביבה, ה'תש"ם

אמוץ זָהַבי (1928 - 12 במאי 2017) היה זואולוג וביולוג אבולוציוני ישראלי, פרופסור באוניברסיטת תל אביב ואחד ממייסדי החברה להגנת הטבע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהבי נולד בפתח תקווה ולמד בבית הספר אחד העם בעיר.[1]

הוא ידוע בעיקר הודות לתאוריה של עקרון ההכבדה, שאותה פרסם ב-1975 בעקבות מחקר על זנבנים, ואשר מסבירה את ההתפתחות של מאפיינים, התנהגויות או מבנים שנראה כי הם מסכנים את הפרט. לדוגמה, הטווס מטפח זנב צבעוני שעלול להקשות עליו להסתתר מפני חיות טרף. התאוריה של זהבי טוענת שמאפיינים אלו התפתחו על ידי ברירה מינית, כאיתות לבנות המין המחוזר. ההתבלטות בשעת סכנה הנובעת מהתכונה "המכבידה" מהווה סימן שהפרט בטוח בעצמו. באופן פרדוקסלי, הביטחון העצמי המשודר על ידי מאפיינים אלה מרתיע תוקפים פוטנציאליים, ומגדיל את סיכויי ההישרדות של הפרט.

אמוץ זהבי, יחד עם עזריה אלון, יזמו והקימו את החברה להגנת הטבע בשנת 1953, מתוך מחשבה כי יש להקים חברה ציבורית, בעלת תשתית רחבה, שתרכז את הפעילויות השונות בתחום שמירת הטבע. זהבי שימש במשך שנים ארוכות כמזכיר החברה להגנת הטבע. בשנות ה-60 דחף זהבי להקמתו של מרכז למחקר מדעי בנושא שמירת טבע. הוא קיבל תמיכה לכך מהיינריך מנדלסון, שהיה דיקן הפקולטה למדעי החיים, וב-1965 הוקם "המכון לחקר שמירת הטבע" (INCR), אשר זהבי כיהן כראשו עד שנת 1984.

לאחר פרישתו לגמלאות כיהן כפרופסור אמריטוס של המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב,[2] וניהל את בית-ספר שדה חצבה של החברה להגנת הטבע.

היה נשוי לביולוגית אבישג זהבי, שעמה כתב על תאוריית ההכבדה. לזוג שתי בנות.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשזכתה החברה להגנת הטבע בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לטובת המדינה והחברה בכללה,[3] צוינו במיוחד שניים ממייסדיה: אמוץ זהבי ועזריה אלון.

באוגוסט 2008 קיבל, במסגרת חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, פרס על מפעל חיים בשל תרומתו לאיכות הסביבה.[4] ב-2016 הוענק לו פרס על מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמוץ ואבישג זהבי, טווסים, אלטרואיזם, ועקרון ההכבדה, 1996.
  • אנציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל. כרך מס' 1. מבואות ומפתחות. הוצאת החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון,1990.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליהו הכהן, "השפן הקטן" – אחרית דבר : בעקבות מכתבה של מרית פינקל (חב"ע 618), חדשות בן עזר גיליון מס' 620, 24 בפברואר 2011: "... היא זכרה כי בפורים תרצ"ד, בהיותה תלמידת כיתה א' בבית הספר אחד העם בפתח תקווה, החליט המורה בנימין כספי לעודד את תלמידיו להתחפש לבעלי חיים ואף חיבר לכל ילד שיר על התחפושת שלו על פי הלחן של נחום נרדי לשירו של לוין קיפניס "אני פורים". בין הילדים המחופשים היו חבריה לכיתה: אמוץ זהבי, מי שהיה לימים חוקר טבע נודע, והציירת המנוחה רות צרפתי."
  2. ^ רשימת חברי המחלקה לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב
  3. ^ נוסח ההודעה על הענקת הפרס, באתר החברה להגנת הטבע
  4. ^ צפריר רינתאות מפעל חיים ל-12 "אבירי הסביבה", באתר הארץ, 5 באוגוסט 2008
  5. ^ צפריר רינתפרס מפעל חיים לפרופ' אמוץ זהבי על שמירת הטבע, באתר הארץ, 15 ביוני 2016