אמיליו סלה

אמיליו סלה
Emilio Sala
לידה	20 בינואר 1850; אלקוי, ספרד
פטירה	14 באפריל 1910 (בגיל 60); מדריד, ספרד
שם לידה	Emilio Sala Francés
מקום לימודים	Real Academia de España en Roma
פרסים והוקרה	הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית

אמיליו סלה (בספרדית: Emilio Sala ‏; 20 בינואר 1850 – 14 באפריל 1910) היה צייר ספרדי בעיקר של דיוקנאות נשיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא בא ממשפחת סוחרים. ^[1] לימודיו הראשונים היו באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של ולנסיה עם בן דודו פלסידו פרנסס (Plácido Francés). בשנת 1871, הוא הציג לראשונה בציבור בתערוכה הלאומית לאמנויות יפות וזכה שם בפרס הראשון. ^[2] הוא גם פתח סטודיו במדריד ולקח חלק בקישוט ארמונות אנגלדה ומזרדו, תקרות בית הקפה דה פורנוס והקנטינה אמריקנה.

בשנת 1885, לאחר שלא קיבל פרופסורה ב"בית הספר לאמנויות ומלאכה", הוא הגיש בקשה וקיבל מלגה ללימודים באקדמיה המלכותית של ספרד ברומא, אך, במקום זאת - שנתיים לאחר מכן, קיבל מלגה ללמוד בפריז.^[3] בתערוכה העולמית ב-1889, הוא הציג את ציורו המפורסם ״גירוש היהודים מספרד״, רק כדי לגלות שהציבור הצרפתי כנראה כבר לא מעריך יצירות היסטוריות, ולכן הציג אותו בספרד, שם הוא התקבל טוב יותר. ב-1890, אולי כתוצאה מהחוויה הזו, נטש את הנושא ההסטורי לטובת סצנות ז'אנר, נופים ונשים.

ב-1896 חזר לספרד, שם התחתן ופתח מחדש את הסטודיו שלו. רבות מיצירותיו הופיעו במגזין Blanco y Negro. הוא גם אייר כמה מהאפיזודות הלאומיות של בניטו פרס גלדוס. ויצר עיטורים לארמון האינפנטה איזבלה, שזכו לשבחים רבים.^[3]

ב-1906, הוא הגיש שוב מועמדות לתפקיד אקדמי, הפעם באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של סן פרננדו ונדחה לטובת רמון מננדס פידל. כפיצוי, בית הספר יצר במיוחד עבורו משרה ב"תיאוריה ואסתטיקה של צבע". הוא כיהן בתפקיד זה עד מותו מאי ספיקת לב.

בין הפרסים הרבים שקיבל ניתן למנות את הצלב הגדול של מסדר איזבלה הקתולית וצלב מסדר מיכאל הקדוש (בוואריה), שהציג בתערוכה במינכן ב-1885.