אמילי דייוויס
 | |
| לידה |
22 באפריל 1830 סאות'המפטון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1921 (בגיל 91) המפסטד, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| השכלה |
גירטון קולג' (1875) |
| תפקיד |
|
  | |
שרה אמילי דייוויס (באנגלית: Sarah Emily Davies;22 באפריל 1830 – 13 ביולי 1921) הייתה ציירת אנגלייה פמיניסטית, סופרג'יסטית ומחלוצות המאבק למען זכות נשים להשכלה גבוהה. מייסדת גירטון קולג', קיימברידג', שהיא המכללה הראשונה באנגליה שקיבלה לשורותיה סטודנטיות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויס נולדה בסאות'המפטון, אנגליה ב-22 באפריל 1830, ובילתה את רוב שנות נעוריה בגייטסהד, שם גר אביה, ג'ון דייוויס, שהיה מנהל בית ספר פרטי. האב החזיק בהשקפות מסורתיות בנוגע לחינוך, ועל כן, בעוד שלושת אחיה של דייוויס נשלחו לפנימייה, דייוויס התחנכה בבית על ידי אמה ומורים פרטיים.
דייוויס עזרה לאליזבת גארט אנדרסון, חברתה בלימודי הרפואה, לאחר שצברה ניסיון בנושא כשכתבה את המאמר "נשים רופאות" עבור כתב העת הפמיניסטי "English Woman's Journal" (אנ') במאי 1860, והמאמר "רפואה כמקצוע לנשים" ב-1862. לזמן מה, דייוויס שקלה את האפשרות ללמוד רפואה בעצמה, אבל בסופו של הדבר החליטה שחינוכה הדל אינו מאפשר זאת. דייוויס קיבלה החלטה שתקדיש את שארית חייה לסיוע לנשים צעירות אחרות להשיג את הזדמנויות ההשכלה שנמנעו ממנה. תפיסתה הייתה כי יש לקבל נשים ללימודי השכלה גבוהה ולאפשר להן לעסוק בכל מקצוע שגברים יכולים לעסוק בו.[1]
פעילות סביב זכות הבחירה לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1865, אחרי מותו של אביה, עברה דייוויס ללונדון, שם ערכה את כתב העת "English Woman's Journal" והתחברה עם פעילות זכויות הנשים ברברה בודיצ'ון (Barbara Bodichon (אנ')), אליזבת גארט אנדרסון ואחותה הקטנה של האחרונה, מיליסנט פוסט (Millicent Fawcett). דייוויס הפכה לחברה מייסדת של קבוצת דיון לנשים, בשם חברת קנזינגטון (Kensington Society (אנ')) – זאת יחד עם אליזבת גארט, ברברה בודיצ'ון, דורותיאה ביל (Dorothea Beale (אנ')) ופרנסס מרי בס (Frances Mary Buss (אנ')). מנהיגות הקבוצה ניסו להגיש יחד עצומה לפרלמנט הבריטי לקידום הענקת זכויות בחירה לנשים, אך לא הצליחו בזאת. בשנה שלאחר מכן הקבוצה הקימה את ועדת הסופרג' בלונדון והחלה לארגן פנייה נוספת לפרלמנט בקריאה להעניק לנשים זכות בחירה.
עד מהרה מצאה דייוויס את עצמה במחלוקת עם רוב חברי ועדת הסופרג' של לונדון. דייוויס, ברברה בודיצ'ון והלן טיילור דרשו זכות הצבעה לנשים תחת תנאים זהים לאלה הניתנים לגברים. לעומתן, דייוויס חשבה שיש להן סיכוי רב יותר להצליח אם יבקשו זכות הצבעה לרווקות בלבד. לאחר המחלוקת הזאת, אמילי דייוויס מילאה תפקיד פחות מרכזי במאבק למען מתן זכות בחירה לנשים.[1]
בשנת 1865 דייוויס הייתה מעורבת בארגון העצומה של ג'ון סטיוארט מיל לפרלמנט הבריטי למען מתן זכות בחירה לנשים (עצומה שנחתמה על ידי פאולינה אירבי (Paulina Irby (אנ')), אליזבת גארט אנדרסון ו-15,000 אחרים).[1] ב-1906 עמדה בראש משלחת לפרלמנט. היא הייתה נגד שיטות מיליטנטיות ואלימות ששימשו את התנועה למען זכות בחירה לנשים בראשות אמלין פנקהרסט (Pankhursts Emmeline). ב-1919, דייוויס הייתה אחת מהחברות הראשונות באגודת זכות ההצבעה לנשים, שם מילאה תפקיד מרכזי.
הקמת מכללה לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המחלוקת בתנועה למען זכות הבחירה, התמקדה דייוויס ברעיון הקמתה של מכללת נשים. בעזרתן של ברברה בודיצ'ון ופמיניסטיות אחרות, גייסה דייוויס מספיק כסף כדי לרכוש את בנסלו (Benslow), בניין שנמצא כשני קילומטרים מחוץ לקיימברידג'. בשנת 1873 נפתחה מכללה לנשים בבית Benslow בשם "גירטון קולג'". עם זאת, סטודנטיות בגירטון לא התקבלו לחברות מלאה באוניברסיטת קיימברידג' עד אפריל 1948.
רעיונותיה של דייוויס על החינוך היו שמרניים למדי, דבר שהביא אותה לקונפליקט עם חברתה לתנועה הפמיניסטית, ברברה בודיצ'ון. דייוויס האמינה שהתלמידות שלה צריכות להתרכז בנושאים מסורתיים כגון קלאסיקה ומתמטיקה, ואילו בודיצ'ון העדיפה גישה רדיקלית יותר לתוכנית הלימודים. שתי הנשים לא הסכימו גם בנושא משמעת הסטודנטיות: דייוויס העדיפה משטר קפדני בהשוואה לגישה הליברלית יותר של בודיצ'ון. אמילי דייוויס גם התעקשה כי המכללה החדשה חייבת להיות מזוהה עם הכנסייה האנגליקנית.[2]
פעילות נוספת בתחום חינוך לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף להקמת המכללה, דייוויס הייתה מעורבת במאבק להבטחת השתתפותן של נערות ונשים בבחינות הקבלה לאוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'. ב-1864הייתה לדייוויס הצלחה ראשונה בתחום, כאשר ועדת הבדיקה של בתי-הספר הסכימה לבחון את אי-השוויון בין המינים בחינוך. בהמשך, שכנעה את הרשויות לאפשר לנשים להפוך לסטודנטיות באוניברסיטאות אלה, כמו גם באוניברסיטת לונדון. דייוויס הייתה פעילה במועצת בית ספר בלונדון ובוועדת הבדיקה של בתי הספר, וסייעה בקבלת נערות לבחינות רשמיות עבור קבלה לבתי ספר תיכוניים.
בשנת 1866 כתבה דייוויס את הספר "השכלה גבוהה של נשים". ספר זה דן במצב החינוך בראייה מגדרית, ובוחן את עמדות כלפי חינוך נשים. הוא כולל גם שתי חוברות העוסקות בדינים בחינוך נשים ובמגבלות חוקיות של נשים נשואות.
מ-1873 עד 1875 דייוויס שימשה כמנהלת המכללה שהקימה. אחר כך כיהנה כמזכירת המכללה, עד שנת 1904.
מאבקה העיקש של דייוויס למען מתן חינוך שווה לנשים הועיל מאוד בייסוד מכללת ניוהנהם (Newnham College (אנ')) ב-1875, בראשות אן ג'מימה קלו (Anne Jemima Clough (אנ')). ביוני 1901, קיבלה דייוויס תואר דוקטור של כבוד במשפטים (DLL) מאוניברסיטת גלאזגו.[1]
חייה האישיים ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרה אמילי דייוויס מעולם לא נישאה ולא ילדה ילדים. היא מתה ב-1921.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמילי דייוויס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 John Simkin, Emily Davies, spartacus educational, September 1997 (updated January 2015) (ארכיון)
- ^ Emily Davies, Emily Davies (ארכיון), Emily Davies