אמיל אדלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אין תמונה חופשית

אמיל אדלר (19001971) היה רופא שיקומי ישראלי, ממייסדי הרפואה השיקומית בישראל.[1] פרופסור מן המניין בפקולטה לרפואה, אוניברסיטה העברית בירושלים, מייסד ומנהלה הראשון של המחלקה לשיקום בבית החולים הדסה, ממייסדי בית הספר הראשון בארץ, לפיזיותרפיה במרכז רפואי אסף הרופא בדצמבר 1953.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

[2]

אדלר נולד בפראג, צ'כיה (אוסטרו-הונגריה). אביו היה משפטן אוסטרי מהעיירה אנשלברג, אך שלט בעברית.

אדלר סיים גימנסיה גרמנית, והתקבל לבית הספר לרפואה באוניברסיטת וינה. בהמשך עבר לאוניברסיטה הגרמנית בפראג

אדלר כיהן כיושב ראש הסטודנטים הסוציאליסטים.

בסיום לימודיו נשא לאישה את מריאנה לבית הרץ.

אדלר התמנה רופא ראשי בסנטוריום "זניק" (אז "גרינברג") ובמעיינות המרפא בסודטים. שם נולד בנו חיים בשנת 1938.

לאחר בריחתם של אדווארד בנש ויאן מסריק פירסמה ממשלת צ'כיה את התקנות נגד היהודים ובני הזוג אדלר החליטו לעזוב את צ'כיה.

ב-14 במרץ 1939 לאחר שהגרמנים פלשו לצ'כיה הגיעו ברכבת (על הרכבת היה גם מקס ברוד לנמל קונסטנצה שברומניה, ומשם הפליגו לתל אביב.

אדלר התנדב בסניף "זמנהוף" של קופת חולים כללית, כדי ללמוד את השפה העברית.

באפריל 1940 התפנתה בבית החולים הדסה משרה לניהול מרפאה לרפואה פיזיקלית (רפואה שיקומית), עליה התמודדו כ-100 מועמדים. אדלר זכה במשרה, בשכר של 12 לא"י לחודש ללא זכות לפרקטיקה פרטית. זכות זו קיבל בשנת 1945.

ייסוד וניהול מערך השיקום ב"הדסה" על ידי אדלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

[3][4]

באוגוסט 1948 בעיצומה של מלחמת העצמאות נפתח לראשונה בארץ מרכז שיקום בבבית החולים "הדסה" בירושלים. אדלר נתמנה למנהל מרכז השיקום והרפואה הפיזיקלית.[5]

המרכז נפתח כדי לשקם את הנפגעים הרבים במלחמה והפיזיותרפיה הייתה הטיפול השיקומי העיקרי שניתן בו. חשיבות רבה לפיזיותרפיה הייתה בקרב קטועי הגפיים הרבים. הללו קיבלו תחילה תותבות זמניות ועד התייצבות הגדם, קיבלו תרגילים לשמירה על טווחי תנועה, חיזוק שרירים ונשיאת משקל על הגדם. עם התייצבות הגדם קיבלו תותבות קבועות.

פצועים נוספים שטופלו במרכז השיקום היו נפגעי עצבים פריפריים. מספטמבר 1948 ועד סוף ינואר 1950 טופלו ב"הדסה" שלושים ושניים נפגעי עצבים פריפריים שנפצעו במהלך המלחמה.

הטיפול העיקרי בפציעות הללו היה הטיפול הפיזיותרפי שניתן באופן מיידי. הטיפול התבסס על שיטות שהיו מקובלות ברחבי העולם, וכלל מניעת קונטרקטורות ודפורמציות על ידי סדים, עיסוי, תרגילים אינדיבידואליים, גירויים חשמליים לשרירים, יונטופורזיס 6 ועידוד תנועה. האסטרטגיה הטיפולית שאפה להחזיר את האדם לתפקודו הקודם.

בשנת 1951 טופלו בבית החולים 410 מטופלים ומספר הטיפולים היה 3719. בשנת 1952 טופלו 962 חולים ומספר הטיפולים היה 11,678.[6]

מרכז השיקום ב"הדסה" נסגר עם תום מלחמת העצמאות מטעמים כלכליים ושינוי בסדרי העדיפויות ובשנת 1956 נפתח שוב וכלל תשע מיטות אשפוז. הפיזיותרפיה במרכז זה פעלה בשלושה מוקדים: במרכז השיקום, במרפאה פיזיקלית שטיפלה בחולי חוץ ב"הדסה" ה' ובמכון לרפואה פיזיקלית בבית החולים, שהתמקד בטיפול בחולים המאושפזים במחלקות השונות. אדלר ניהל את כל המערך השיקומי.

עם המעבר של בית החולים "הדסה" למבנה החדש נפתח מרכז השיקום בפעם השלישית והתרחב לשתים עשרה מיטות אשפוז. במרפאה לפיזיותרפיה טופלו באופן אמבולטורי קטועי גפיים, נפגעי CP ופוליו, בצד מטופלים עם בעיות אורתופדיות ונוירולוגיות. לפיזיותרפיה ב"הדסה" היה תפקיד מכריע בייסוד המקצוע בארץ, בהתבססותו ובהתפתחות תחומי המקצוע השונים. ב"הדסה" רוכזו לראשונה, תחת קורת גג אחת הפיזיותרפיה השיקומית, הפיזיותרפיה הקהילתית, והפיזיותרפיה בבית החולים הכללי.

התחומים הללו התפתחו במהלך השנים והפכו לתחומי התמחות והתמקצעות, כל תחום בפני עצמו.

פעילויות נוספות של אדלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות החמישים, שעה שהשתוללה בארץ מגפת הפוליו פעל אדלר למיגורה.

בהמשך התמנה אדלר לפרופסור מן המנין, בפקולטה לרפואה של "הדסה".

אדלר היה ממקימי בית הספר הראשון בארץ לפיזיותרפיה במרכז רפואי אסף הרופא.

במרץ 1950, אדלר הקים את האיגוד לרפואה פיזיקלית ושיקומית.

אדלר כיהו כיושב ראש המועצה המדעית של הר"י.

אדלר נפטר ב-4 בינואר 1971. במרץ 1971, חודשיים לאחר מותו, קיבל את פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית על היותו "חלוץ הרפואה הפיסקלית והשיקומית" בישראל[7].

בנו הפרופ' חיים אדלר זכה בפרס ישראל לחינוך בשנת 2006.

ממאמריו של אדלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שיטת טיפול בנפגעי שיתוק מוח לפי עקרונות הזוג בובאת", הרפואה, כרך ס"ו, חוברת ב', 15.1.1964,

עמודים 63-62

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייל מירון "על רופאיה הראשונים" קתדרה, עמוד 192
  2. ^ ניסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1799–1948", הוצאת איתי בחור, זכרון-יעקב, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך: אדלר, אמיל, פרופ' עמוד 83
  3. ^ שיטות הטיפול בראשית הדרך ד"ר גאולה פארן
  4. ^ "ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם" - התפתחות הרפואה השיקומית בישראל כבבואה לתמורות בחברה הישראלית 1948-1974, תואר ד"ר לפילוסופיה גאולה פארן, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה ע"ש מרטין (זוס), אוניברסיטת בר-אילן, סיון תשע"ד בהדרכת ליילך רוזנברג-פרידמן ופרופ' אבי עורי, פרק א': 'הסתדרות מדיצינית הדסה': חלוצת הרפואה השיקומית בארץ ישראל עמודים 49-75
  5. ^ תחום הריפוי הפיזיקלי נבדל מן השיקום בכך שהוא מטפל בבעיות שלד-שריר באמצעים פיזיקליים, אך טיפול זה נועד לאנשים בריאים שתפקודם לא נפגע עד כדי צורך באשפוז. השיקום נועד לסובלים מליקוי, נכות או מגבלה שתפקודם נפגע והם זקוקים לשיקום במסגרת אשפוז. גם אמצעי הטיפול בתחום זה הינם פיזיקליים
  6. ^ מתוך מכתבו של פ. חן, מנהל השירותים האדמיניסטרטיביים של הדסה אל ד"ר אדלר מתאריך 31.12.1953, תיק מרפאה לפיזיותרפיה 1954-1953, אצ"מ, J113\7981
  7. ^ הוענק פרס סולד לרפואה, למרחב, 29 במרץ 1971
  8. ^ אתר הספרייה הלאומית, התכתבות בין שמואל הוגו ברגמן ואמיל אדלר