אמיל פרקש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אמיל פרקש (Emil Farkas; נולד ב-1929) הוא יהודי ישראלי ניצול שואה, ששהה במחנות ריכוז, ספורטאי מצטיין בתחום התעמלות המכשירים, שופט התעמלות, מורה ומחנך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיל פרקש נולד בבית יהודי נאולוגי בז'ילינה, בסלובקיה, אז חלק מצ'כוסלובקיה. אביו היה סנדלר בעל חנות נעליים, ואמו אחות. אמיל היה הבן הצעיר, והיו לו שלושה אחים ואחות נשואה, אם לילדה. מילדותו הצטיין בספורט, והחל מגיל 6 התעמל במועדון הספורט "סוקול" והתמיד בכך גם כשנלקח למחנה ריכוז.

תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השואה שהה אמיל במחנות הריכוז דכאו, זקסנבורג, סרד, ברגן-בלזן ונובקי.[1]

באפריל 1942 נלקחו שני האחים הבוגרים של אמיל, שהיו גולשי סקי בנבחרת הסקי הצ'כוסלובקית, וגיסו לעבודות כפייה ויותר לא שמעו מהם. ביוני נלקחו אחותו ובתה ונשלחו למות באושוויץ בתאי הגזים. אמיל, אחיו, דוד פרקש והוריהם נשלחו למחנה הריכוז נובקי, שם עבד אמיל בתיקון מכונות תפירה. באוגוסט 1944 הותקף המחנה על ידי פרטיזנים סלובקים - אביו ואחיו ברחו עם הפרטיזנים, אמיל ואימו מצאו מקלט בבית איכרים, תוך התחזות לנוצרים. הגרמנים תפסו את אמיל ואימו ובהמשך גם את דוד והעבירו אותם למחנה סרד. ממחנה סרד הועברה האם למחנה ראוונסבריק והבנים הועברו לזקסנבורג. לאחר לילה אחד נלקח דוד לגרמניה ואמיל לא ראה יותר את אף אחד מבני משפחתו ולא ידע על קורותיהם עד סוף המלחמה. במחנה זקסנבורג עבד אמיל במיחזור כבלי נחושת עבור חברת סימנס. אמיל נהג לקום מוקדם מאוד, לפנות בוקר, לרחוץ את גופו בשלג ולהתעמל, כדי לשמור על כושר גופני וכל זה לעיני השומרים הגרמנים.

הגרמנים בחרו כמה מאות אסירים שינסו נעליים, שנועדו לקציני אס אס ובין הנסיינים נבחר להיות גם אמיל פרקש, כנראה יהודי יחיד, שנבחר בגלל מצבו הגופני. הנסיינים היו חייבים לצעוד כל היום בנעליים ובתמורה קיבלו פרוסת לחם נוספת ליום. בתקופת שהותו במחנה זקסנבורג חלה פרקש בדלקת גרון קשה מאוד וטופל על ידי רופא-אסיר פוליטי, מבני ארצו. הוא הועבר, יחד עם אסירים נוספים, למחנה ברגן בלזן, שם הוכה קשות על ידי מפקד המחנה, יוזף קרמר וכשחשבו אותו למת, השליכו אותו על ערימת גופות. במהלך הלילה התאושש והתגנב לאחד מצריפי השינה ובבוקר רץ עם כולם למסדר. בספירת הבוקר נמצא אחד עודף והשומרים ירו בנער אחר, כדי שהמספר יתאים. בהמשך נערכו במחנה ניסויים בגופו של אמיל פרקש, הוזרקו לו חומרים שונים והוכה קשות, כדי לבדוק עמידות אסירים לעינויים. המכות פגעו בשמיעתו באוזן אחת והוא הועבר לדכאו, שם הוצב לעבודה על מטוסי יונקרס.

אחרי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהתקרבו האמריקאים נלקחו אמיל פרקש ועוד אסירים והובלו לכפר נידח, שם שוחרר על ידי קצין יהודי אמריקאי. לאחר תקופת התאוששות יצא אל העיר ממנה נלקחו ושם, בבית משפחתו מצא את אביו. הוא יצא אל פראג, שם מצא את אימו ובהמשך הגיע גם האח, דוד פרקש ונודע לו על גורל שני אחיו, אחותו ואחייניתו שנספו.

אמיל פרקש גויס לצבא הצ'כוסלובקי והיה חבר בנבחרת הלאומית בהתעמלות מכשירים. הסכם מיוחד, שנחתם בין צ'כוסלובקיה ובין מדינת ישראל, איפשר לאזרחים צ'כוסלובקיים לשרת בצה"ל - אמיל פרקש התנדב לשרת בחיל האוויר הישראלי ועלה ארצה ב-1949.

חייו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיל פרקש שירת חמש שנים כחשמלאי מטוסים ובאותה תקופה עבר קורס צניחה והתעמל ב"ברית מכבי עתיד", משם הגיע לנבחרת ישראל בהתעמלות ולאליפויות. בעקבותיו הגיעו לישראל גם הוריו ואחיו, דוד. אמיל פרקש הצטיין בהתעמלות מכשירים וזכה במדליות גם במכביות בשנות החמישים של המאה העשרים. הוא היה מורה להתעמלות בבסמ"ת וחינך דורות רבים של תלמידים.

ב-2008 אמיל פרקש קיבל את אות "יקיר מכבי חיפה".[2]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיל פרקש נישא לאוה, ניצולת שואה מצ'כוסלובקיה ולשניים נולדו בן ובת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]