אמירה אל-הייב
 | |
| לידה |
1985 (בת 39 בערך) טובא שבגליל העליון, ישראל |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות | צה"ל |
| דרגה |
חייל |
  | |
אמירה אל-הייב (בערבית: اميرة الهيب; נולדה ב-1985) היא הבדואית הלוחמת הראשונה בצה"ל. את שירותה הצבאי עשתה במשמר הגבול.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל-הייב נולדה בכפר הבדואי טובא שבגליל העליון, סמוך לראש פינה. יש לה חמישה אחים. כשמלאו לאמירה מספר חודשים עברה המשפחה לוואדי אל-חמאם שם הצטרפה לחמולה של האם נעמת. אל-הייב למדה בבית הספר היסודי בוואדי אל-חמאם ואחר כך, בתיכון בטובא-זנגרייה.
הכפר ואדי אל-חמאם יושב על אדמות מינהל מקרקעי ישראל, ורוב תושביו, כולל משפחת אל-הייב, גרו במשך מספר שנים בסככות וצריפי פח. במשך הזמן עברו המשפחות לבתי קבע וחוברו לרשתות המים והחשמל. בעת היותה נערה נהרס הצריף הישן של המשפחה על ידי המנהל בטענה שמדובר בבנייה לא חוקית, ובני המשפחה עברו לבית הקבע החדש שלהם שבנייתו לא הושלמה.
אחד מאחיה של אמירה הוא סמל תייסיר אל-הייב מהגדס"ר, שנידון לשמונה שנות מאסר על הריגת טום הורנדל, פעיל השמאל מתנועת הסולידריות הבינלאומית שנורה בשנת 2003 ברפיח בעת שהתקרב לעמדה צבאית.
בהיותה בת 19, בשנת 2003, רצתה אל-הייב להתגייס לצה"ל. הדבר עורר התנגדות עזה בקרב חלק מהחברה הבדואית, בעיקר מצד אנשי דת ותומכי התנועה האסלאמית, שכן למרות שגיוס גברים בדואים לצה"ל הוא עניין שבשגרה, גיוס נשים בדואיות היה בגדר טאבו בחברה זו. בין היתר נרגם בית המשפחה באבנים.
לעזרתה נחלץ נור אל-הייב, נכה צה"ל מהכפר עילבון, אשר מכונה ה"אבא של החיילים הבדואים", ולאחר מאבק משותף גויסה אל-הייב.
אל-הייב עברה את הטירונות פעמיים בגלל בעיות שפה, אך לבסוף הוכשרה כלוחמת רובאי 05 והוצבה במשמר הגבול.
ראשוניותה של אל-הייב זכתה לפרסום רב, ובין היתר נפגשה עם הרמטכ"ל ועם נשיא המדינה, משה קצב.
בעקבות גיוסה של אל-הייב החלו נשים בדואיות נוספות להתגייס לצה"ל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דני ברנר, בעקבות הגששים, nrg
- פורצת גבולות, מעריב סופשבוע