אמלדן קוקולו
 | |
| לידה |
3 בינואר 1935 חסוויורט, ברית המועצות  |
|---|---|
| פטירה |
25 במאי 2000 (בגיל 65) מוסקבה, רוסיה |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| שפות היצירה |
ג'והורי, רוסית |
| השכלה |
|
  | |
אמל דנילוביץ' קוקולייב, המוכר גם בשם העט שלו אמלדן קוקולו (ברוסית: Амал Данилович Кукулиев; 3 בינואר 1935 – 25 במאי 2000), היה משורר סובייטי ורוסי, מספר סיפורים, פולקלוריסט וחוקר של האפית שבמסורת שבעל פה של יהודי ההרים.[1] היה מן הראשונים שעסקו בשיטתיות ובהפצת הפולקלור של יהודי ההרים בתקופה הסובייטית. מחברם של למעלה מעשרה ספרים שפורסמו, הן בשפת אמו – ג'והורי – והן ברוסית.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמלדן קוקולו נולד בשנת 1935 למשפחה של יהודי ההרים בעיר חסוויורט, השוכנת בדגסטן, רוסיה.[2][3][4][5]
אביו, דניל קוקולו, היה פעיל בתנועת הקולחוז: הוא תרם מרצונו שטחי קרקע נרחבים עם כרמים וגנים לשימוש קולקטיבי. הוא נפטר בשנת 1970 ונקבר במחצ'קלה (דגסטן, רוסיה).[2][4]
אמו, שורה (אלכסנדרה ניקולאייבנה שובאייבה), הייתה שחקנית מובילה ודמות מרכזית בהקמתו של תיאטרון ג'והורי הראשון בחסוויורט. היא נפטרה בשנת 2003 ונקברה בנתיבות, ישראל.[2][4]
מגיל צעיר הקדיש אמלדן קוקולו את חייו לאיסוף, לחקר ולשימור המסורות האפיות של יהודי ההרים.[5] במהלך לימודיו במחלקה לעיתונאות באוניברסיטת רוסטוב הממלכתית, הפנה לראשונה את תשומת לבו באופן רשמי לפולקלור של יהודי ההרים, והקדיש לנושא זה את עבודת הדיפלומה שלו משנת 1969.[3] בעקבות עבודה זו הומלץ ללימודי תואר שני במכון ללימודי המזרח של האקדמיה למדעים של ברית המועצות.[2]
בשנת 1955 החל אמלדן קוקולו את דרכו המקצועית ככתב בכלי תקשורת שונים בדגסטן. פרסומיו הראשונים הופיעו בעיתון הרפובליקני ״ואטן״. באותה תקופה יזם מסעות שדה סדירים ברחבי קווקז, במטרה לאסוף באופן שיטתי את הפולקלור שבעל פה של יהודי ההרים באזורי התיישבותם המסורתיים.[2][4]
בשנת 1962 נרשם ללימודים בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת דגסטן הממלכתית. בשנה שלאחר מכן, בשנת 1963, ראו אור בהוצאת מוסקבה ״דטסקי מיר״ ספריו הראשונים לילדים — ״ריס־בריס״ (ברוסית: Рысь-брысь) ו״ורבלוז׳ונוק״ (ברוסית: Верблюжонок).[4] באותה שנה פרסם גם פיליטון סאטירי בשם ״תחבולותיו של אמל הערמומי״ (ברוסית: Козни хитрого Амала), שעורר ביקורת בשל "פורמליזם" ביצירתו, והוביל בסופו של דבר לדחיית קבלתו לאיגוד סופרי דגסטן.[2]
באותה שנה, 1963, עבר קוקולו ללמוד בפקולטה לעיתונאות באוניברסיטת רוסטוב הממלכתית.[3] הוא המשיך לפרסם שירה, ויצירותיו הופיעו בעיתון ״דגסטנסקאיה פרבדה״ וכתב העת ״דון״.[2][4]
בשנת 1965 יצא לאור במוסקבה בהוצאת ״סובייטסקי פיסאטל״ קובץ שיריו ״בחירת הדרך״ (ברוסית: Выбор пути). שיריו פורסמו גם בעיתונים מרכזיים כגון ״פראבדה״ ו״איזבסטיה״. באותה שנה עבר להתגורר במוסקבה,[4] נישא למירה גדלייבנה נסימובה, ושנה לאחר מכן נולד בנם.[2]
בשנת 1966 יצא לאור במַחצ׳קלה בהוצאת הספרים של דגסטן ספר שיריו בשפת ג'והורי, ״האדם והים״ (בג'והורי: Одоми ве дерьёгь). כעבור שנתיים, בשנת 1968, פורסם באותה שפה קובץ הסיפורים ״המשפט״ (בג'והורי: Синемиши) בהוצאת ״דאגוצ׳פדגיז״.[2]
בשנת 1969 הגן אמלדן קוקולו על עבודת הדיפלומה שלו שכותרתה אגדות ״ג'והורי והמציאות ההיסטורית לפי תקופות (התקופה האיראנית)״ (ברוסית: Татские сказки и историческая действительность по периодам (иранский период)), אשר סימנה את ההכרה הרשמית הראשונה בברית המועצות בקיומו של הפולקלור של יהודי ההרים.[2]
בשנת 1972 יצאו לאור במוסקבה בהוצאת ״מאליש״ קובצי האגדות שלו ״הדרור העקשן״ (ברוסית: Упрямый воробей) ו״ספר לי, אבא״ (ברוסית: Расскажи мне, папа). בעקבותיהם פורסם בשנת 1974 הספר ״תיבת הזהב״ (ברוסית: Золотой сундук) בהוצאת ״נאוקה״.[2][3]
בשנת 1978 החל אמלדן קוקולו לפרסם במוסקבה ״את האלמנך הספרותי מגולגולתא הרוסית״ (ברוסית: С русской Голгофы) באמצעות סאמיזדאט (הוצאה לאור מחתרתית). פעילותו משכה את תשומת לבן של הרשויות הסובייטיות, ובשנת 1983 נערך חיפוש בדירתו על ידי הק.ג.ב..[4] חלק מחומרי הפולקלור שאסף הוחרמו, והוא נכלא בכלא בוטירקה.[2][4][5]
לאחר התפרקות ברית המועצות המשיך אמלדן קוקולו בפעילותו הספרותית והתרבותית. בשנת 1991 ייסד הוצאת ספרים עצמאית בשם ״אמאלדניק״. באותה שנה פרסם במוסקבה, בהוצאת ״אמאלדניק״, שני קובצי שירה: ״אגדת השיר״ (ברוסית: Легенда о песне) ו״המשכי״ (ברוסית: Мое продолжение).[2][3]
בשנת 1995 פרסם קובץ שירים ופזמונים של מגן יהודי ההרים, מרדכי בן אבשלום (1860–1925). בשנת 1997 הוציא לאור אנתולוגיה רב־לשונית של פתגמים ואמרות של יהודי ההרים בשם ״הד העבר וקריאת עידני העתיד״ (ברוסית: Эхо минувших и зов грядущих эпох).[2]
אמלדן קוקולו נפטר במוסקבה ב־25 במאי 2000. הוא נטמן בבית העלמין ״ווסטריאקובסקויה״.[1][2][5]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 "They also visited the earth". nec.m-necropol.
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 Asher Shaulov. "Amaldan Kukullu". STMEGI Midia.
- 1 2 3 4 5 "Kukullu Amaldan". Russian Jewish Encyclopedia.
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Anatoly Senin. "Between a rock and a hard place". STMEGI Midia.
- 1 2 3 4 Gutsayt L.E., Kukuliev D.A. "Introducing the new edition".