אמנון כהן (מזרחן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כהן, 2008

אמנון כהן (נולד ב-1936) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לתולדות המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, מומחה לחקר השלטון העות'מאני בארץ ישראל. חתן פרס ישראל לידע ארץ ישראל לשנת התשס"ז 2007.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנון כהן הוא בן להורים שעלו לארץ ישראל מפולין בתחילת שנות השלושים כחניכי "השומר הצעיר", הכירו בארץ והתחתנו. כהן הוא בן למשפחה המונה שלושה בנים. נולד וגדל בראשון לציון ולמד בבית הספר חביב, שהוא בית הספר העברי הראשון בארץ ישראל. למד בתיכון עירוני א' בתל אביב.

אמנון כהן עשה את חוק לימודיו מהתואר הראשון עד השלישי באוניברסיטה העברית. עשה תואר ראשון בערבית, לימודי המזרח התיכון ויחסים בינלאומיים במסגרת העתודה האקדמית, תוך כדי לימודיו לימד ערבית בבית ספר למדע המדינה של משרד ראש הממשלה ובגימנסיה העברית בירושלים. בתואר השני ובדוקטורט התמחה בלימודי המזרח התיכון. מנחיו של כהן לתואר השני והשלישי היה הפרופסורים אוריאל הד וגבריאל בר. את עבודת המאסטר כתב על אחמד אל ג'זאר, (מושל עכו, שממקום מושבו בעכו שלט בארץ ישראל ובדרום לבנון בסוף המאה ה-18, כשנפוליון צר על עכו, ג'זאר הצליח להביסו). נושא עבודת הדוקטורט שלו היה: "ארץ ישראל במאה השמונה עשרה: דפוסי השלטון והמינהל" והוא הגישה ב-1968. לצורכי עבודתו נסע ועיין בארכיונים בטורקיה, צרפת ובריטניה.

אחרי 1968 התבקש לחזור להתגייס לצה"ל והיה עוזרם של שלושה שרי ביטחון: משה דיין, שמעון פרס ועזר ויצמן ויועצו של מושל יהודה ושומרון רפאל ורדי. עשה מספר קדנציות במפקדת יהודה ושומרון כיועץ לענייני ערבים, במסגרת תפקידו היה אחראי על הקשרים עם ההנהגה הפלסטינית בשטחים. שימש בתפקיד מ-1974 ועד 1977 השתחרר בדרגת אלוף משנה.

כהן היה ראש מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח בשנים 1981-1978 ובמסגרתו שימש כיו"ר ועדת המערכת של כתב העת "פעמים". כמו כן כיהן כראש המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה ביד יצחק בן צבי בשנים 1988-1983. המכון עוסק בהיסטוריה של ארץ ישראל בכלל ושל היישוב היהודי בארץ בפרט, עם דגש מיוחד על ירושלים. במסגרת זאת היה העורך הראשי של כתב העת קתדרה ושימש כיו"ר ההוצאה לאור של יד בן-צבי, שמוציאה כעשרה כותרים בשנה.

במסגרת פעילויותיו באוניברסיטה העברית הקים כהן את מכון שאשא לסמינרים בינלאומיים בנושאי המזרח התיכון ועמד בראשו בשנים 1998-1990. המכון ערך סמינרים בנושאי המזרח התיכון ובנושא ההיסטוריה של עם ישראל עבור משתתפים מחו"ל. בשנים 2003-1998 היה ראש מכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית. זהו מכון מחקר שיוזם, מקדם ומממן מחקרים בתחומים שונים בעולם בעיקר בענייני המזרח התיכון, אך גם מזרח רחוק, אפריקה ואמריקה הלטינית. המכון מקיים סמינרים, פעילויות ציבוריות וימי עיון. במסגרת מכון טרומן יזם מחקרים משותפים עם חוקרים מצריים, פלסטינים, וירדניים. בשנת 2004 פרש מן האוניברסיטה העברית כפרופסור אמריטוס.

כהן שהה בשבתונים כפרופסור אורח באוניברסיטת יורק בטורונטו שבקנדה, באוניברסיטת פרינסטון, היה עמית מחקר בכיר באוניברסיטת פנסילבניה, באוניברסיטת אוקספורד, בסיינט אנטוני קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד, במכון ללימודי היהדות ביארנטון שבבריטניה, ובלינקולן קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד.

בסוף אוקטובר 2013, ביום העצמאות ה-90 של טורקיה, העניק סגן ראש ממשלת טורקיה לפרופסור כהן חברות כבוד באגודה ההיסטורית הטורקית, כהוקרה על מחקריו על האימפריה האות'מנית. וזאת במסגרת טקס רשמי בו השתתפו מומחים מכל העולם (רבים ממדינות מוסלמיות), פרופסור כהן היה הישראלי היחיד שזכה בתואר זה.

נשוי לעמליה אב לשלושה נעם, טל, וענבל וסב ל-9 נכדים, שיר, מאי, רועי, אריאל, ליאור, יהונתן, נועה, רותם ותמר.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר מחקריו של אמנון כהן נסובים על התקופה העות'מאנית וטורקיה. מאז ראשית שנות השבעים מתמקד בירושלים בתקופה הזאת. מחקריו התחילו בעבודת הדוקטורט שלו בה חקר את ארץ ישראל במאה ה-18, במידה רבה מחקריו סובבים סביב ארכיונים. כשעשה דוקטורט נסע לארכיונים של צרפת ואיסטנבול. תקופת מחקריו הראשונה עסקה בפרספקטיבה רחבה: במנהל, שלטון וכלכלה ובהמשך כשגילה את ארכיון בית הדין המוסלמי בתקופה העות'מאנית, חקר את החיים הפנימיים: כלכלה, חיי המשפט, המיעוטים, תוך התמקדות ביהודים.

בשנים האחרונות, בד בבד עם המשך מחקריו בתולדות א"י העות'מאנית, פנה לחקור את ההתרחשויות וההתפתחויות בעיראק של ימינו. הוא הקים קבוצת מחקר במסגרת מכון טרומן של האוניברסיטה העברית בנושא זה, שבה השתתפו חוקרים בכירים מאוניברסיטאות ומוסדות מחקר אחרים בישראל ובחו"ל. הקבוצה המשיכה בפעילותה המחקרית גם לאחר יציאתו לגמלאות, זימנה חוקרים בינלאומיים וקיימה כנסים ציבוריים בינלאומיים, ופרי מחקריה יצא לאור בספר, [1] בו כתב כהן מאמר. [2]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי ירושלים במאה השש-עשרה: לפי תעודות טורקיות של בית הדין השרעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של כהן ראה אור בהוצאת יד יצחק בן צבי בשנת 1976 הוא כולל תיעתוק באותיות ערביות ותרגום לעברית של 25 תעודות מקוריות מארכיון בית הדין העות‘מאני בענייני היהודים בירושלים באותה מאה.

אוכלוסייה והכנסות בערי ארץ ישראל במאה ה-16[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה (Population and revenue in the Towns of Palestine in the sixteenth century) כתב אמנון כהן ביחד עם פרופסור ברנרד לואיס והוא ראה אור ב-1978 בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון. הם השתמשו לצורך ספרם במפקדי האוכלוסין שערכו העות'מאנים בפרובינציות השונות אותן כבשו. כהן ולואיס בדקו את מפקדי שש הערים העיקריות של ארץ ישראל: ירושלים, חברון, שכם, עזה, רמלה וצפת. מפקדים אלה נערכו כל 10-15 שנה והיה ניתן להבין מתוכם את המפה הדמוגרפית. ניתן היה לראות לא רק תמונה סטאטית, אלא תמונה דינאמית, כיצד גדלה או קטנה האוכלוסייה בארץ ישראל.

מפלגות בגדה המערבית בתקופת השלטון הירדני 1967-1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש הגדה המערבית במלחמת ששת הימים נותר בשטחי מדינת ישראל ארכיון של שרותי הביטחון הירדניים, הוקמה קבוצת מחקר שסקרה את החומר וזה הועבר לגנזך המדינה.

ספרו של אמנון כהן, שראה אור ב-1981, המתבסס על חומרים אלו, עוסק במפלגות הפוליטיות בגדה המערבית בתקופת השלטון הירדני. הספר נכתב בעברית, תורגם לאנגלית ויצא לאור בהוצאת אוניברסיטת קורנל (Political Parties in the West Bank under the Jordanian Regime, 1949-1967). התמונה העולה ממנו היא שהפעילות הפוליטית המאורגנת של הפלסטינים בתקופת הירדנים, בה לא הוקמו מפלגות, אלא היו השאור שבעיסה של מפלגות מגוונים שונים. למשל מפלגת האחים המוסלמים שהיו פונדמנטליסטים דתיים, מפלגת הקומוניסטים, הלאומנים הערבים – שנים אחרי כן התגלגלו הללו לארגונים שיצאו כנגד מדינת ישראל. כל המפלגות הללו הוצאו אל מחוץ לחוק באמצע שנות החמישים, לאחר שהיו פעילות פוליטית והפגינו, מכיוון שהמלכים עבדאללה וחוסיין לא רצו אופוזיציה, מצב שנותר בעינו עד 1967. בספר מתוארים פרופיל המנהיגים, הפרוגרמה הפוליטית, תפישת העולם האידאולוגית שלהם.

ההיסטוריה של ארץ ישראל שלטון הממלוכים והעות'מאנים 1804-1260[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו הכרך השביעי בסדרת ההיסטוריה של ארץ ישראל בעריכת פרופסור יעקב שביט, שכהן היה חבר המערכת המדעית שלה. כהן ערך את הכרך וכתב בו יחידה העוסקת בארץ ישראל באימפריה העות‘מאנית 1516-1804.

מצרים וארץ-ישראל: אלף שנות קשרים (1948-868)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה ((Egypt and Palestine: A Millennium of Association (868-1948) אותו ערך כהן ביחד עם פרופסור גבריאל בר ראה אור ב-1984 והוא תוצאה של ועידה שנערכה בנושא בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. הספר סוקר אלף שנות היסטוריה ביחסים הדדיים בין מצרים לארץ ישראל. בספר מופיע מאמר פרי עטו של כהן על הקשרים בין יהודי ירושלים וקהיר.

ירושלים: מחקרים בהיסטוריה של העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה القدس دراسات في تاريخ المدينة אותו ערך אמנון כהן הינו אסופת מאמרים שהתפרסמו במקור ביד יצחק בן צבי, על שלבים שונים של ההיסטוריה של ירושלים והוא ראה אור בשנת 1990. המאמרים תורגמו לשפה הערבית ועליהם נוספו כמה מאמרים שמקורם בערבית. המאמרים מתחילים בתקופה העתיקה ומגיעים לעת החדשה. בין הכותבים: שלמה דב גויטיין, יהושע פראוור, יהושע בן-אריה, אפרים אלימלך אורבך, דוד קרויאנקר.

חיי הכלכלה בירושלים העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של כהן Economic Life in Ottoman Jerusalem, ראה אור בשנת 1989 בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. ספר זה מרבה לעסוק בתעשיית הסבון בירושלים, דבר שלא היה ידוע קודם לכן (ידוע שהייתה תעשיית סבון בשכם, אך לא היה ידוע שהתקיימה כזו גם בירושלים). הסבון נועד לא רק לשימוש, כי אם גם למסחר ולייצוא ממצרים ועד תימן. כהן השתמש לצורכי מחקרו בארכיונים שונים ביניהם ארכיון לשכת המסחר של מרסיי. מקשרי ארץ ישראל עם אירופה ניתן היה להסיק על הנעשה בארץ ישראל. התקיים יצוא גדול מאוד של כותנה מארץ ישראל (כמו גם מיתר החלק המזרחי של הים התיכון כגון לבנון ומאזור איזמיר) לצרפת בפרט ולאירופה בכלל במאות ה-17 וה-18. יצוא זה שימש את תעשיית הבדים והסרטים באירופה.

יהודים בבית המשפט המוסלמי – חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הדין המוסלמי בירושלים היה בית הדין היחידי בעיר ומכאן חשיבותו. עד היום נשתמרו כל הפרוטוקולים שלו והם אסופים בלמעלה מ-400 כרכים, כתובים בערבית ובטורקית ומתארים 400 שנים של שלטון הטורקים בירושלים, מ-1516/1517 עד 1917. כהן קיבל אישור מבית המלוכה הירדני, שבית הדין פעל בחסותו[דרושה הבהרה], לקבל לידיו את תיקי בית הדין. עד כה כתב כהן (ביחד עם אלישבע סימון-פיקאלי, עובדיה סלאמה וד“ר אייל ג‘יניאו) ארבעה כרכים, על המאה ה-16 (1993), המאה ה-18 (1996) והמאה ה-19 (2003) והכרך האחרון על המאה ה-17 יצא לאור לאחרונה (2010), בשני חלקים. כל כרך סוקר מאה שנים.

כל כרך נחלק ל-4-5 חלקים, שעוסקים במכלולים הבאים: הקהילה ככלל: הנהגה, ארגון, מוסדות; היהודי והעולם הסובב אותו; פעילות כלכלית (מקצועות, עיסקאות, נכסים, חובות, הקדשים); מעמד משפטי (אישה, משפחה, זרים).

ספרים אלו משנים לחלוטין את התפישה במחקר על הקהילה היהודית בירושלים. עד אז חשבו כי בירושלים היו בעיקר תלמידי ישיבה, מוריהם, זקנים שבאו למות בירושלים ומסכנים שהממשל התעלל בהם והתאנה להם. תמונה זו התבססה על אגרות ששלחו אנשים בירושלים ודרשו כסף מקרוביהם ומקהילות יהודיות. לכך נוספו תאורים של נוסעים תיירים שרואים שהרחובות מלוכלכים ומסוכנים. מחקרים קודמים אלה התבססו על אברהם לונץ, יוסף סמברי ורוזנס.

ארכיון בתי הדין בירושלים משנה את התמונה לחלוטין. אומנם היו אנשים שבאו להיקבר, מסכנים ותלמידי ישיבה, אולם זה רק חלק מהתמונה. למעשה הקהילה הייתה מאורגנת מבפנים, עסקה בחיי קהילה תוססים. היהודים עסקו במגוון מקצועות כגון: חייטים, צורפים, קצבים, נפחים, רופאים. המוסלמים התייחסו ליהודים כנחותים, אך לא עשו פוגרומים, לעתים סגרו להם בית כנסת. אך בסך הכול היהודים יכלו לנהל חיים סדירים בתוך האוכלוסייה המקומית.

הכרך על המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו הכרך העבה מבין הארבעה. בכרך חלק של כ-130 עמודים [3] שעוסקים בהקדשים, שהם מוסד משפטי מוסלמי המכונה וקף. (אדם לוקח נכס השייך לו ומקדיש אותו באקט חד פעמי וסופי, שאין ממנו חזרה לאלוהים. זוהי הקדשה שנועדה למטרות ציבוריות או משפחתיות, והיא נשארת ללא שינוי גם לאחר לכתו). כך האדם יכול לשמור על נכסים, ראשית שלא יתחלקו לחלקים קטנים כתוצאה מירושה ושנית שיתמכו דתית במוסדות ציבור: אצל המוסלמים במסגד, אצל היהודים בבית כנסת. במאה ה-19 תועדו כ-220 הקדשים של יהודים ויהודיות בלבד. למשל הקדש לטובת יהודי וילנא, או הקדש לטובת הגאורגים. במסגרת פרק ההקדשים מתוארת ראשיתה של שכונת ימין משה. מובאת תעודת הקניה ומתואר כיצד משה מונטיפיורי קנה את האדמה באמצע המאה ה-19, מובאת תעודת ההקמה של משכנות שאננים שמשה מונטיפיורי. הקים. אחר כך מובאת תעודת הניהול של ימין משה לאחר מותו. מתואר בניין ארוך וחומה מסביבו לצורכי ביטחון ומונטיפיורי או אנשים מטעמו היה אמור לקבוע מי יגור שם. מוזכרים פולשים יהודים בלתי חוקיים שפלשו לשם ומנהלי ההקדש סילקו אותם. מצוינים ויכוחים בקשר לבתי הקברות של היהודים מהמאה ה-16. היהודים חכרו קרקע תמורת תשלום ומפעם בפעם השלטונות רצו עוד כסף, תשלומים, מתוארים גבולות בית הקברות בהר הזיתים ומוזכר צו מהסולטאן שאוסר לגרש את היהודים.

הגילדות בירושלים העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סיכומו של מחקר רב-שנים בנושא שכמעט לא נזכר בספרות הקיימת, The Guilds of Ottoman Jerusalem, שראה אור בשנת 2001 באנגלית ובטורקית. הספר מבוסס על מקורות שונים, אך בעיקר על בית הדין המוסלמי, מכיוון שהגילדות באו להתדיין בפני הקאדי. הגילדות היו כלליות, אך היו גם בעלי מלאכה יהודים. כהן הציג תמונה של גילדות במשך 300 שנה. הספר מגלה שהייתה מערכת שלמה של גילדות שאירגנה את חיי הקהילה בירושלים, כמו שהיה בערים עות'מאניות אחרות באיסטנבול ובבורסה בטורקיה, כמו גם בדמשק ובקהיר, שהיו ערים גדולות. ירושלים קטנה מהללו, אך חשיבותה הדתית רבה. הגילדות מנו בעלי מקצועות שונים כמו חייטים, קצבים ורופאים.

אחד הדברים שעולים מהממצאים בספר הוא הרגלי שתיית הקפה ופעילותם של בתי הקפה בירושלים. ידוע במחקר ששתיית הקפה מתחילה באימפריה העות'מאנית במאה ה-16, אך לא ידעו כיצד בתי הקפה בירושלים פעלו. נוצרה גילדה של בתי קפה, שמנו כחמישה עד שמונה בתי קפה במאה ה-16 בירושלים. מצד אחד הציבור רצה קפה. מצד שני היו אנשי דת מוסלמים שאמרו שאם אנשים ישתו קפה, הם לא יתפללו והייתה על כך התדיינות בבתי דין, סגרו בתי קפה ופתחו אותם מחדש.

מחקרו האחרון (2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן כתב מאמר העוסק בהר הבית בתקופת השלטון העות'מאני 1917-1517. המאמר מתאר את המדיניות העות'מאנית כלפי הר הבית. המאמר מתמקד בחשיבות שהעות'מאנים יחסו להר הבית כאתר דתי מוסלמי ולכן לא רק בתקופת הזוהר, אלא גם בתקופת הירידה של האימפריה המשיכו לטפח אותו ולשלוח כספים לפרנסתם של כלי הקודש המוסלמים. הם דאגו לשלוח כספים לתקן את המבנים השונים: מסגד אל-אקצה וכיפת הסלע. הדבר נמשך עד אמצע המאה ה-19 כשהאימפריה הייתה בירידה. המאמר ראה אור בספר העוסק בהיסטוריה של שלוש הדתות בהר הבית בעריכתם של פרופסור בנימין זאב קדר ופרופסור אולג גרבר מאוניברסיטת פרינסטון. [4]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Palestine in the 18th century; : patterns of government and administration. Jerusalem : Magnes Press, Hebrew University, 1973. Jerusalem : [s.n.], 1973.
  • Petroleum in Israel : exploration and production / by Amnon Cohen.
  • יהודי ירושלים במאה השש-עשרה : לפי תעודות טורקיות של בית-הדין השרעי / אמנון כהן; ‫ ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשל"ו 1976.‬
  • Population and revenue in the towns of Palestine in the sixteenth century / Amnon Cohen and Bernard Lewis. Princeton, N.J. : Princeton University Press, 1978.
  • פרקים בתולדות ירושלים בראשית התקופה העות’מאנית / ערך: אמנון כהן; ‫ ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשל"ט 1979.
  • מפלגות בגדה המערבית בתקופת השלטון הירדני : (1948-1967) / אמנון כהן; ‫ ירושלים : הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ם 1980.
  • יהודים בשלטון האסלאם : קהילת ירושלים בראשית התקופה העות’מאנית / אמנון כהן; ‫ ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשמ"ב 1982.
  • Political parties in the West Bank under the Jordanian regime, 1949-1967 / Amnon Cohen. Ithaca : Cornell University Press, 1982.
  • Egypt and Palestine : a millennium of association (868-1948) / edited by Amnon Cohen and Gabriel Baer. Jerusalem : Ben Zvi Institute for the Study of Jewish Communities in the East, Yad Izhak Ben Zvi Institute for the Study of Eretz Israel, 1984.
  • Jewish life under Islam : Jerusalem in the sixteenth century / Amnon Cohen; Cambridge, Mass. : Harvard University Press, 1984.
  • Economic life in Ottoman Jerusalem / Amnon Cohen. Cambridge : Cambridge University Press, 1989.
  • Jerusalem : historical studies / editor, Amnon Cohen. Jerusalem, 1990.
  • יהודים בבית המשפט המוסלמי : חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות’מאנית : המאה השש-עשרה / אמנון כהן, אלישבע סימון-פיקאלי ובהשתתפות עובדיה סלאמה; ‫ ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשנ"ג 1993.
  • Aspects of Ottoman history : papers from CIEPO IX, Jerusalem / edited by Amy Singer and Amnon Cohen. Jerusalem : Magnes Press, 1994.
  • A world within : Jewish life as reflected in Muslim court documents from the Sijill of Jerusalem (XVIth century) / Amnon Cohen. Philadelphia, Pa. : Center for Judaic Studies, University of Pennsylvania, c1994.
  • יהודים בבית המשפט המוסלמי : חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות’מאנית : המאה השמונה-עשרה / אמנון כהן, בהשתתפות אלישבע סימון-פיקאלי, עובדיה סלאמה; ‫ ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשנ"ו 1996.
  • The guilds of Ottoman Jerusalem / by Amnon Cohen. Leiden : Brill, 2001.
  • יהודים בבית המשפט המוסלמי : חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות’מאנית : המאה התשע-עשרה / אמנון כהן, בהשתתפות אלישבע בן-שמעון פיקאלי, אייל ג’יניאו; ‫ ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשס"ג 2003. ‬
  • Israel, the Middle East and Islam : weighing the risks and prospects / Oded Eran and Amnon Cohen, editors; Jerusalem : Harry S. Truman Research Institute for the Advancement of Peace, Hebrew University of Jerusalem, 2003.
  • יהודים בבית המשפט המוסלמי :חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות'מאנית : המאה השבע עשרה /אמנון כהן, אלישבע בן שמעון-פיקאלי, 2 כרכים יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2010.
  • Amnon Cohen, Studies on Ottoman Palestine. Ashgate/Variorum,Farnham, Surrey, 2011

מאמרים נבחרים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קפה ובתי קפה בירושלים" בעיונים בתולדות עמי האסלאם, יום עיון לציון מלאות שנה לפטירתו של דוד איילון (האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים, תשס"ז), ע"מ 113-103.
  • "גילדות בירושלים העות'מאנית" יהושע בן-אריה ואלחנן ריינר (עורכים) וזאת ליהודה, מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת (יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2003), ע"ע 423-427.
  • "גלגולו של הקדש" במינה רוזן (עורכת), ימי הסהר, פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית (אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ו 1996), ע"ע 393-390.
  • "ביצורה של ירושלים העות'מאנית – המימד האירופי" בקתדרה, 63 (ירושלים, תשנ"ב), ע"ע 64-52.
  • "מפעלו של סולימאן המפואר בירושלים" בקתדרה, 57 (ירושלים, תשנ"א), ע"ע 51-31.
  • "בית מלאכה לייצור סבון בירושלים העות'מאנית" בקתדרה, 52 (ירושלים, תשמ"ט), ע"ע 124-120.
  • "האומנם נבנו חומות ירושלים על ידי אברהם קאסטרו?" בציון, רבעון לחקר תולדות ישראל, שנה מ"ז, חוברת ד' (ירושלים, תשמ"ב), ע"ע 418-407.
  • "ארכיונים טורקיים וערביים כמקור לתולדות יהודי ארץ-ישראל בתקופה העות'מאנית" בי. ברנאי ואחרים (עורכים), מקדם ומים, מחקרים ביהדות ארצות האסלאם, (חיפה, תשמ"א), ע"ע 48-39.

מאמרים נבחרים בלועזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Al-Nabi Musa - an Ottoman Festival (mawsim) resurrected?" in A. Ayalon and D.J. Wasserstein (eds.), Mamluk and Ottomans, Studies in Honour of Michael Winter, (Routledge, London, 2006), pp. 34-44.
  • "A Coffeehouse in XIXth Century Jerusalem - a Precursor of Modernization?" in E. Podeh and A. Kaufman (eds.), Arab-Jewish Relations: From Conflict to Conciliation? (Sussex Academic Press, Brighton, 2006), pp. 11-21.
  • "Napoleon and Jezzar: A Local Perspective" in A. Shmuelevitz (ed.), Napoleon and the French in Egypt and the Holy Land 1798-1801 (Istanbul, Isis Press, 2002), pp. 79-86.
  • "Ottoman Studies in Israel" in XIII Turk Tarih Kongresi, Kongreye Sunulan Bildiriler, (Ankara, 2002) I. Cilt, pp. 249-302.
  • "Communal Legal Entities in a Muslim Setting - Theory and Practice: The Case of the Jewish Community in the sixteenth-century Jerusalem" in Islamic Law and Society (Leiden, The Netherlands), vol. 3:1 (April 1996), pp. 75-90.
  • "The Ottoman Approach to Christians and Christianity in 16th Century Jerusalem" in Islam and Christian-Muslim Relations (CSIS, Selly Oak Colleges, Birminhgham, U.K.), vol. 7, No. 2, 1996, pp. 205-212.
  • "The Receding of the Christian Presence in the Holy Land: A 19th Century sijill in the Light of the 16th Century Tahrirs" in Th. Philipp (ed.), The Syrian Land in the 18th and 19th Century (Franz Steiner Verlag, Stuttgart, 1992), pp. 333-340.
  • "Le Rough et le Noir - Jerusalem Style" in Villes au Levant, hommage a Andre Raymond. special volume of Revue du Monde Musulman et de la-Mediterranee (No. 55/56, Aix-en-Provence, 1990), pp. 141-149.
  • "The Walls of Jerusalem" in C.E. Bosworth, Ch. Issawi, R. Savory, A. L. Udovitch, The Islamic World, from Classical to Modern Times: Essays in Honour of Bernard Lewis (The Darwin Press, Princeton, 1989), pp. 467-477.
  • "Ritual Murder Accusations against the Jews during the Days of Suleiman the Magnificent" in Journal of Turkish Studies. Raiyyet Rusumu. Essays Presented to Halil Inalcik, Vol. 10 (Harvard University, 1986), pp. 73-78.
  • "Sixteenth Century Egypt and Palestine: The Jewish Connection as Reflected in the sijill of Jerusalem" in Cohen & Baer (eds.), Egypt and Palestine. (Yad Ben Zvi & St. Martin's Press, 1984), pp. 232-240.
  • "On the Realities of the Millet system: Jerusalem in the Sixteenth Century" in B. Braude & B. Lewis (eds.), Christians and Jews in the Ottoman Empire (Holmes & Meier, New York, 1982), vol. 11, pp. 7-18.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (2011 ,A. Cohen & N. Efrati, Post-Saddam Iraq - New Realities, Old Identities, Changing Patterns (Sussex Academic Press
  2. ^ The Constitutional Setting", pp. 5-52"
  3. ^ יהודים בבית המשפט המוסלמי : חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות’מאנית : המאה התשע-עשרה / אמנון כהן, בהשתתפות אלישבע בן-שמעון פיקאלי, אייל ג’יניאו; ‫ ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשס"ג 2003, עמ' 445–565.
  4. ^ 1516-1917Haram-i Şerif -The Temple Mount under Ottoman Rule " in" Where Heaven and Earth Meet: Jerusalem's Sacred Esplanade, edited by Oleg Grabar & Benjamin Z. Kedar. Jerusalem, Israel and Austin, Texas: Yad Ben-Zvi Press and The University of Texas Press, 2009, pp. 210- 230