לדלג לתוכן

אמנות נאיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"תיבת נח", ציור של אדוארד היקס

אמנות נאיבית (באנגלית: Naïve art) היא סוגה של אמנות פלסטית הכלולה בתוך האמנות הפיגורטיבית (אנג'), ובאה לידי ביטוי בציור, בפיסול בחומרים שונים, באיור ובעיצוב. הסוגה מאופיינת לרוב ביצירה של אמנים ללא הכשרה רשמית, אך היא קיימת גם אצל אמנים מקצועיים המדמים סגנון זה במכוון. יצירות אלו מתאפיינות לא אחת בפשטות ילדותית לכאורה, בחוסר פרופורציות, בריבוי פרטים ודמויות, ובתיאור חיי היומיום. אחד האמנים המשפיעים ביותר בסוגה זו הוא אנרי רוסו. לעיתים מכונה הסוגה בטעות "אמנות פרימיטיבית".

הדוגמה המובהקת ביותר ליצירה נאיבית היא ציורי ילדים. דוגמאות אחרות הן יצירות פיסול של תרבויות שבטיות ועתיקות, כגון אלו שבאפריקה או בדרום אמריקה שלפני הכיבוש הספרדי.

האמנות הנאיבית מתמקדת פעמים רבות בסצנות אידיליות ובהאדרת התמימות, תוך שימוש בצבעים בהירים ומלאי חיוניות התואמים נקודת מבט של ילדים. הציורים קלים מאוד להבנה ולפרשנות, והפשטות היא אחד מסימני ההיכר הבולטים שלהם. אמנים נאיביים רבים מבטאים בעבודותיהם את משאלת לבם לגבי המראה האידיאלי של העולם, חזון הבא לידי ביטוי בצבעוניות עשירה ובראיית עולם אופטימית וחיובית.

מאפיינים של אמנות נאיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מספרים סיפור פשוט לקליטה מחיי יום יום, לרוב עם בני אדם.
  • מייצגים אידיאליזציה של הצייר את המציאות - מייפים את המציאות.
  • אי שמירת פרספקטיבה - בעיקר פירוט גם בפרטים מרוחקים.
  • שימוש רב בתבניות חוזרות - ריבוי פרטים.
  • צבעים חמים ועזים.
  • לפעמים דגש על קווי מתאר.
  • לרוב הדמויות שטוחות, חסרות נפח אם כי לא תמיד.
  • אין עניין במרקם, בהבעה, בפרופורציות נכונות ובאנטומיה.
  • אין שימוש רב באור וצל אבל חלק נותנים אפקטי תלת מימד.
  • לעיתים קרובות אין עניין בקומפוזיציה.
  • נדיר לראות בסגנון אימפרסיוניסטי ויותר קרוב לסגנון הפיגורטיבי.

באופן פרדוקסלי לכאורה, אף על פי שהמושג "אמנות נאיבית" מניח ביסודו היעדר הכשרה ממוסדת וספונטניות יצירתית, קמו עם השנים בתי ספר וקבוצות של אמנים נאיביים. עם הזמן הפך הסגנון לזרם מוכר ומקובל, שאמנים מקצועיים בוחרים בו מרצונם כביטוי להעדפתם האמנותית. כיום, הסגנון פופולרי ונפוץ כל כך, עד שנוצרו תתי-סוגות רבות הנחשבות לאמנות "פסאודו-נאיבית" (pseudo-naïve art) – יצירות המחקות את המאפיינים התמימים והפשוטים של הזרם מתוך עמדה מודעת, מתוחכמת ומלומדת.

אמני האמנות הנאיבית מישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות נאיבית בימינו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2008 מתקיים בכל קיץ בעיר קטוביץ שבפולין הפסטיבל הבין-לאומי לאמנות נאיבית (פול') (Art Naif Festiwal). הפסטיבל נערך בגלריית שיב וילסון (פול') (Galeria Szyb Wilson), גלריה יוקרתית וגדולת ממדים המשתרעת על פני שתי קומות (במבנה ששימש בעבר כמכרה פחם), המאפשרת להציג בו-זמנית מגוון עצום של יצירות. מדובר באירוע מוערך ובעל מוניטין רב, המושך אליו המוני מבקרים מפולין, מהמדינות השכנות, ואף מארצות הברית, מאסיה ומאוסטרליה. תנאי הקבלה לפסטיבל קפדניים, והאמנים מורשים להציג פסלים וציורי צבע מקוריים בלבד (ללא הדפסים), בסגנון נאיבי מובהק.

במשך חודשיים, לצד התערוכה, מתקיים ברחבה החיצונית של הגלריה הפנינג ססגוני ושוק אמנות (ArtJarmark), הכולל דוכני מלאכת יד, מזון ובגדים, לצד מופעי רחוב, תהלוכות וסדנאות יצירה לילדים. החל משנת 2012 לוקחת גם ישראל חלק קבוע בפסטיבל זה, כאשר האמנית והאדריכלית נעמי עשת-רוזנצויג משמשת כאוצרת הרשמית של עבודות האמנות הנאיבית מישראל.

גלריות ומוזיאונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה ג'ינא לאמנות נאיבית הוקמה בשנת 2003 ברחוב דיזנגוף בתל אביב-יפו[6], ונחשבת לאחד המוסדות הבינלאומיים הבולטים והגדולים בעולם המתמחים בז'אנר זה. הגלריה משתרעת על פני שתי קומות ומציגה את עבודותיהם של מעל מאה אמנים נאיביים מלמעלה משלושים מדינות שונות.

לצד תצוגת הקבע, מוצגות בגלריה תערוכות מתחלפות בנושאים מגוונים, המשלבות לא פעם שיתופי פעולה רב-תחומיים עם יוצרים מתחומים שונים. בין הפרויקטים הבולטים שהוצגו בה היו התערוכה "נאיביות באופנה", שהתקיימה בשיתוף פעולה עם מעצב האופנה ירון מינקובסקי ומעצבים נוספים[7], והתערוכה "השראה לובשת צורה" – תוצר של שיתוף פעולה עם סטודנטים מהמחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל, אשר יצרו כלי קרמיקה ועיטרו אותם בציורים בהשראת היצירות הנאיביות המוצגות בגלריה.[8]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמנות נאיבית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]