לדלג לתוכן

אמנת אנטארקטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמנת אנטארקטיקהאנגלית: Antarctic Treaty) היא מערכת של אמנות והסכמים המכונה מערכת אמנת אנטארקטיקה (באנגלית: Antarctic Treaty System או ATS) המסדירה יחסים בינלאומיים ביחס לאנטארקטיקה, שהיא היבשת היחידה בעולם ללא אוכלוסייה ילידת המקום. לצורכי הברית, אנטארקטיקה מוגדרת כשטח הכולל את כל שטח היבשה וכן את מדף הקרח דרומה מקו הרוחב 60 מעלות. עד היום חתמו על הברית 46 מדינות, כולל ברית המועצות (בטרם פירוקה) וארצות הברית והסכימו כי אנטארקטיקה תישאר שמורה מדעית שבה יהיה חופש מדעי לחקור ותאסר כל פעילות צבאית על היבשת. היה זה הסכם בקרת הנשק הראשון שנחתם בתקופת המלחמה הקרה.

מפת התביעות הטריטוריאליות ותחנות המחקר באנטארקטיקה

לאחר מלחמת העולם השנייה, והתעוררות התקווה למציאת אורניום לייצור אנרגיה גרעינית באנטארקטיקה, התעוררה שאלת הבעלות על אנטארקטיקה[1]. ארגנטינה, צ'ילה, אוסטרליה, ניו זילנד, נורווגיה, בריטניה, וצרפת טענו לבעלות על חלקים באנטארקטיקה[2][3][4]. בריטניה טענה לבעלות מתוקף היותה הראשונה לחקור את היבשת, ארגנטינה, צ'ילה, אוסטרליה וניו זילנד טענו לבעלות על השטחים הקרובים לגבולן, ונורווגיה וצרפת טענו לבעלות על אזורים מוגבלים ביבשת. באוגוסט 1948 הציעה ארצות הברית תוכנית להעמדת אנטארקטיקה תחת פיקוח בינלאומי[5], כשהיא מעמידה את עצמה כמתווכת ראשית. ברית המועצות עמדה על כך שלא תתקבלנה החלטות בעניין ללא שיתופה בדיונים[6][7].

בתחילת מאי 1958 הזמין אייזנהאור 11 מדינות שהיו פעילות באנטארקטיקה במשך השנה הגאופיזית הבינלאומית (1957-1958), לוועידה יחד עם ארצות הברית על אנטארקטיקה. המדינות כללו את תובעות הבעלות ובנוסף את בלגיה, יפן, דרום אפריקה, וברית המועצות[8]. ביוני 1958 אשררו כל המדינות המוזמנות את בואן[9]. בקשתה של פולין להשתתף בוועידה נדחתה[10]. ב-15 באוקטובר 1959 נפתחה הוועידה[11]. בתחילת נובמבר 1959 הושגו הסכמות על כמעט כל הנושאים[12], אולם חתימת האמנה נדחתה בגלל מחלוקת לגבי האפשרות לבצע ניסויים גרעיניים באזור[13]. לבסוף הסכימה ארצות הברית לדרישת ברית המועצות לקבוע איסור מוחלט על ניסויים גרעיניים[14].

הברית האנטארקטית נחתמה על ידי המדינות שהשתתפו בוועידה ב-1 בדצמבר 1959[15]. הברית אושרה ברוב גדול על ידי הסנאט של ארצות הברית באוגוסט 1960[16] והיא נכנסה לתוקף באופן רשמי ב-23 ביוני 1961[17][18], לאחר שהמדינות האחרונות, אוסטרליה, ארגנטינה וצ'ילה אשררו אותה[19].

הסכמים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הפגישות התקופתיות של המדינות החברות לאמנה הפעילות באנטארקטיקה אומצו כ-200 המלצות נוספות באשר ליבשת, אשר אושררו על ידי המדינות החותמות. בין ההסכמים הנוספים מצויים:

  • פעולות מוסכמות לשימור החי והצומח באנטארקטיקה. הסכם שנחתם שנוסח בשנת 1964 ונכנס לתוקף בשנת 1982.
  • הסכם לשימור אוכלוסיית כלבי הים האנטארקטיים, משנת 1972.
  • האמנה לשימור משאבי אוכלוסיית בעלי החיים הימיים, משנת 1980.
  • האמנה לפיקוח והסדרת פעולות לכריית מחצבים באנטארקטיקה, משנת 1988. (לא נכנסה לתוקף)
  • הפרוטוקול על שימור הסביבה ביחס לברית האנטארקטית, נחתם ב-4 באוקטובר 1991 ונכנס לתוקף בשנת 1998. הפרוטוקול מציב מגבלות על הפיתוח והבניה באנטארקטיקה וקובע אמצעים למניעת זיהום סביבתי.

סעיפי הברית האנטארקטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סעיף 1 - השטח ישמש למטרות שלום בלבד; יש איסור על פעילות צבאית, כגון ניסויי נשק או הקמת בסיסי צבא וביצורים, אולם ניתן לשלוח אנשי צבא וציוד צבאי ליבשת לצורכי מחקר ומדע או לכל מטרת שלום.
  • סעיף 2 - יימשך חופש המחקר המדעי ושיתוף הפעולה בין המדינות, אשר החל בתקופת השנה הגיאופיזית הבינלאומית.
  • סעיף 3 - לצורך קידום שיתוף הפעולה המדעי בין המדינות החברות, המדינות מתחייבות להעביר ביניהן מידע על תוכניות מדעיות עתידיות באנטארקטיקה לצורך הגברת יעילות המחקר; לבצע חילופי מדענים בין המשלחות השונות; ולפרסם באופן חופשי מידע על תוצאות תצפיות מדעיות. המדינות תעודדנה שיתופי פעולה עם סוכנויות האומות המאוחדות וארגונים בינלאומיים אחרים שלהם עניין מדעי או טכני באנטארקטיקה.
  • סעיף 4 - כל האמור באמנה זו אינו מבטל או משפיע על תביעות טריטוריאליות, בעבר או בעתיד, של מי מהמדינות החתומות לחלקים מיבשת אנטארקטיקה; הכרה או אי הכרה של מדינות חברות בתביעותיהן הטריטוריאליות של מדינות אחרות באנטארקטיקה. הפעילויות המוגדרות באמנה זו לא תהיינה בסיס לתביעות טריטוריאליות באנטארקטיקה, או לדחיית תביעות כאלה. כל עוד אמנה זו בתוקף לא תועלה כל תביעה טריטוריאלית חדשה, או הרחבה של תביעה טריטוריאלית, על ידי המדינות החברות.
  • סעיף 5 - קיים איסור על כל פיצוץ גרעיני או הטמנת פסולת רדיואקטיבית על יבשת אנטארקטיקה. יחד עם זאת, אמנה זו כפופה להסכמים עתידיים בדבר אנרגיה גרעינית ופיצוצים גרעיניים, במידה והמדינות החותמות תהיינה צד להסכמים אלה.
  • סעיף 6 - האמנה חלה על השטח הנמצא מדרום לקו הרוחב הדרומי 60 מעלות, כולל כל מדף הקרח, אולם האמנה אינה חלה על שטחי ים פתוח באזור זה.
  • סעיף 7 - לצורך קידום מטרות האמנה וציות לה, כל המדינות המצטרפות במעמד חברות לאמנה, רשאיות למנות משקיפים אזרחי אותן מדינות שלהם תהיה גישה חופשית לכל אזורי אנטארקטיקה, כולל תחנות המחקר, מתקנים אחרים, ציוד, וכן ספינות ומטוסים המגיעים ליבשת. כמו כן תהיה זכות לקיים סיורים אוויריים בכל עת מעל כל שטחי היבשת על ידי כל אחת מן המדינות הרשאיות למנות משקיפים. כל מדינה תדווח מראש לכל המדינות החתומות האחרות על כל משלחותיה ותחנותיה באנטארקטיקה, על הפלגת ספינות ממדינתה לאנטארקטיקה וכל משלחת היוצאת משטחה אל היבשת. כמו כן כל מדינה תדווח על אנשי צבא וציוד צבאי שבכוונתה להעביר ליבשת בהתאם לתנאי אמנה זו.
  • סעיף 8 - סמכות השיפוט על המשקיפים ועל אנשי המדע המתארחים במשלחות זרות, בכל הנוגע לביצוע משימותיהם, תיוותר של מדינת המוצא שלהם, בכל שהותם באנטארקטיקה. בכל מקרה של חילוקי דעות באשר לסמכות שיפוט, קיימת חובת היוועצות בין המדינות במחלוקת.
  • סעיף 9 - נציגי המדינות החותמות, המקיימות פעילות מדעית ביבשת, יפגשו בפרקי זמן קבועים לצורך החלפת מידע והתיעצויות לצורך קידום מטרות האמנה, שהן: שימוש באנטארקטיקה לצורכי שלום בלבד; קידום המחקר המדעי ביבשת; קידום שיתוף פעולה מדעי בינלאומי ביבשת; קידום תנאים לעבודת המשקיפים; שאלות בנוגע לסמכות שיפוט ביבשת; קידום שמירת הסביבה.
  • סעיף 10 - המדינות החותמות מתחייבות לפעול, בהתאם למגילת האומות המאוחדות, כדי שאיש לא יפעל באנטארקטיקה בניגוד לאמנה זו.
  • סעיף 11 - המדינות החותמות מתחייבות להסדיר חילוקי דעות המתעוררים ביניהן בקשר לאמנה זו, בדרכים של משא ומתן, חקירה, גישור, בוררות, או משפט ובלבד שיעשה בדרכי שלום. מחלוקות תחת אמנה זו אשר המדינות לא הצליחו לסיימן ביניהן, יובאו להכרעת בית הדין הבינלאומי לצדק.
  • סעיף 12 - ניתן להכניס שינויים באמנה זו אך ורק בהסכמת כל המדינות החותמות המקוריות. שלושים שנה לאחר חתימת האמנה, תתכנסנה המדינות החותמות הפעילות באנטארקטיקה לצורך בחינת שינויים באמנה על פי הצעת אחת המדינות.
  • סעיף 13 - המדינות החותמות חייבות לאשרר את האמנה כדי להצטרף אליה. כל מדינה שהיא חברה באומות המאוחדות, או מדינה שהוזמנה על ידי כל המדינות הפועלות באנטארקטיקה, רשאית להצטרף לאמנה.
  • סעיף 14 - האמנה נוסחה בשפות אנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית ולכולן מעמד שווה לצורך פירוש האמנה. האמנה מופקדת בארכיון הלאומי של ממשלת ארצות הברית.

המדינות החברות בברית האנטארקטית נפגשות פעם בשנה לפגישות ייעוץ אשר נועדו להסכים על אופן הניהול של היבשת האנטארקטית. רק 28 מתוך 46 המדינות החברות בברית הן בעלות זכות הצבעה בפגישות אלה, אולם 18 המדינות הנוספות רשאיות להשתתף בפגישות. המדינות בעלות זכות ההצבעה הן 12 המדינות החותמות המקוריות וכן 16 מדינות נוספות אשר הפגינו פעילות מחקר משמעותית באנטארקטיקה, אשר הוכרה על ידי החותמות המקוריות ולכן ניתן להן מעמד של חברות מייעצות[20].

זוהי רשימת החברות שהצטרפו לברית האנטארקטית עד לשנת 2007.[21] חברות מייעצות בלבד הן בעלות זכות הצבעה בדיוני הברית האנטארקטית.

מדינה תאריך כניסה לתוקף חברה מייעצת
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
אוסטריהאוסטריה אוסטריה 25 באוגוסט 1987
בלגיהבלגיה בלגיה 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
בלארוסבלארוס בלארוס 27 בדצמבר 2006
ברזילברזיל ברזיל 16 במאי 1975 27 בספטמבר 1983
בולגריהבולגריה בולגריה 11 בספטמבר 1978 5 ביוני 1998
קנדהקנדה קנדה 4 במאי 1988
צ'ילהצ'ילה צ'ילה 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין 8 ביוני 1983 7 באוקטובר 1985
קולומביהקולומביה קולומביה 31 בינואר 1989
קובהקובה קובה 16 באוגוסט 1984
צ'כיהצ'כיה צ'כיה 1 בספטמבר 1993
דנמרקדנמרק דנמרק 20 במאי 1965
אקוודוראקוודור אקוודור 15 בספטמבר 1987 19 בנובמבר 1990
אסטוניהאסטוניה אסטוניה 17 במאי 2001
פינלנדפינלנד פינלנד 15 במאי 1984 20 באוקטובר 1989
צרפתצרפת צרפת 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
גרמניהגרמניה גרמניה 5 בפברואר 1979 3 במרץ 1981
יווןיוון יוון 8 בינואר 1987
גואטמלהגואטמלה גואטמלה 31 ביולי 1991
הונגריההונגריה הונגריה 27 בינואר 1984
הודוהודו הודו 19 באוגוסט 1983 12 בספטמבר 1982
איטליהאיטליה איטליה 18 במרץ 1981 5 באוקטובר 1987
יפןיפן יפן 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית 21 בינואר 1987
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית 28 בנובמבר 1976 9 באוקטובר 1989
הולנדהולנד הולנד 30 במרץ 1967 19 בנובמבר 1990
ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
נורווגיהנורווגיה נורווגיה 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה 16 בספטמבר 1975
פרופרו פרו 10 באפריל 1981 9 באוקטובר 1989
פוליןפולין פולין 23 ביוני 1961 29 ביולי 1977
רומניהרומניה רומניה 15 בספטמבר 1971
רוסיהרוסיה רוסיה 23 ביוני 1961[22] חותמת מקורית
סלובקיהסלובקיה סלובקיה 1 בינואר 1993
דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
ספרדספרד ספרד 31 במרץ 1982 21 בספטמבר 1988
שוודיהשוודיה שוודיה 24 באפריל 1984 21 בספטמבר 1988
שווייץשווייץ שווייץ 15 בנובמבר 1990
טורקיהטורקיה טורקיה 24 בינואר 1996
אוקראינהאוקראינה אוקראינה 28 באוקטובר 1992 4 ביוני 2004
בריטניהבריטניה הממלכה המאוחדת 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 23 ביוני 1961 חותמת מקורית
אורוגוואיאורוגוואי אורוגוואי 11 בינואר 1980 7 באוקטובר 1985
ונצואלהונצואלה ונצואלה 24 במרץ 1999

המערכת המשפטית באנטארקטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעטפת היום הראשון משנת 1959, המציינת את פתיחת סניף הדואר בווילקס בטריטוריה האוסטרלית באנטארקטיקה

באנטארקטיקה אין "אוכלוסייה קבועה", ולכן אין אזרחות של יבשת אנטארקטיקה או ממשלה. בני האדם הנמצאים באנטארקטיקה בכל זמן נתון הם אזרחים או נתינים של מדינות כלשהן מחוץ ליבשת, כיוון שלא קיימת ישות מדינית עצמאית על יבשת אנטארקטיקה. קיימות תביעות של מדינות שונות לרוב שטחה של יבשת אנטארקטיקה, חלקן תביעות חופפות לאותו שטח קרקע, אולם רוב המדינות לא הכירו בתביעות הטריטוריאליות של מדינות אחרות ביבשת זו. שטח היבשת שבין קווי האורך 90 מערב ו-150 מערב הוא אחד משני שטחי היבשה היחידים על פני כדור הארץ אשר אין מדינה בעולם הטוענת לריבונות טריטוריאלית עליהם (השני הוא ביר טויל שסמוך למשולש חלאיב).

המדינות שהן צד לברית האנטארקטית ולפרוטוקול על שמירת הסביבה, הן שמיישמות את תנאי הברית וההסכמים שמכוחה, דרך המערכת החוקית של המדינות השונות. בדרך כלל כפופים לחוקים אלה רק אזרחי אותה מדינה חברה, יהא מקומם על היבשת אשר יהא, כך קיימת אחידות בכללי ההתנהגות של אזרחי כל מדינה הפועלים ביבשת.

באנטארקטיקה אין משטרה ולכן פשיעה מטופלת על ידי ארגונים לאומיים בהתאם לשייכות תחנת מחקר בה התרחש האירוע.

ארגנטינה וצ'ילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לחקיקה הארגנטינאיות, סמכות השיפוט במקרה של עבירה פלילית שהתבצעה במרחק 50 ק"מ, או פחות, מכל תחנה ארגנטינאית על יבשת אנטארקטיקה, היא בעיירה אושואיה שבארץ האש. באותו שטח של היבשת האנטארקטית שאותו תובעת אף צ'ילה, יכול החשוד בעבירה לבקש להישפט באושואיה. הדבר רלוונטי לתחנות מחקר בחצי האי האנטארקטי.

כיוון שתביעתה הטריטוריאלית באנטארקטיקה קודמת לחתימה על הברית האנטארקטית, חלק מן החקיקה האוסטרלית הנוגעת ליבשת אנטארקטיקה נחקקה כעשרים שנה טרם נחתמה הברית. כך החוק הפלילי המיושם בטריטורית מפרץ ג'רביס (שהיא חלק בלתי רציף בטריטוריית הבירה האוסטרלית) ישימים אף לטריטוריה האוסטרלית האנטארקטית. בנוסף קיימת מערכת חקיקה אוסטרלית המיישמת את הוראות הברית האנטארקטית, המכילה בין השאר את "חוק הברית האנטארקטית משנת 1960", "חוק הברית האנטארקטית (שימור הסביבה) משנת 1980" ו"חוק שמירת משאבי החיים בסביבה הימית משנת 1981".

ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק האמריקאי, כולל חקיקה פלילית על עבירות אשר נעשו על ידי, או נגד, אזרחי ארצות הברית, עשוי להיות מיושם באזורים טריטוריאליים של אנטארקטיקה שאין מדינות אחרות טוענות לריבונות עליהם. למטרה זו מוצבים באנטארקטיקה מרשלים של ארצות הברית המהווים כוח שיטור[23]. חלק מן החקיקה האמריקאית ייחודית לאנטארקטיקה. לדוגמה, חוק שמירת הסביבה האנטארקטית, הקובע עונשים פליליים והליכים אזרחיים כנגד שורה של פעולות אסורות:

  • נטילת יונקים או עופות מיבשת אנטארקטיקה;
  • הכנסת צמחים או חיות ליבשת שאין מקורן באנטארקטיקה;
  • כניסה לאזורים מיוחדים המוגנים למטרות מדעיות;
  • זיהום היבשת או מימיה;
  • יבוא פריטים מסוימים מאנטארקטיקה לתוך ארצות הברית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמנת אנטארקטיקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מרוץ ההתחרות בשל האורניום של הקוטב, דבר, 17 בפברואר 1947
  2. ^ יבשת הקוטב הדרומי, הַבֹּקֶר, 1 בינואר 1954
  3. ^ ב-ועידת אנטרטיקה, דבר, 2 בדצמבר 1949, מוזכרת גם קנדה, אך היא לא נזכרת במקורות אחרים
  4. ^ ש. שר, לאן מוביל הפחד מפני הקומוניזם?, משמר, 26 בדצמבר 1946
  5. ^ שעה אחרונה, הארץ, 29 באוגוסט 1948
  6. ^ אנטארקטיקה: "תפוח מריבה" חדש במדיניות הבינלאומית, חרות, 28 במרץ 1949
  7. ^ מ. נחומי, זז הקרח באיזור הקוטב הדרומי, על המשמר, 12 ביוני 1950
  8. ^ איזנהואר מציע וועידה לבעיות אנטארקטיקה, על המשמר, 4 במאי 1958
  9. ^ ישתתפו בועידה לענייני אנארקטיקה, על המשמר, 5 ביוני 1958
  10. ^ פולין, למרחב, 5 באפריל 1959
  11. ^ וועידה לדיון בבעיית אנטארקטיקה, שערים, 29 במאי 1959
    ועידה לעניני אנטארקטיקה, הצופה, 16 באוקטובר 1959
  12. ^ חוזה אנטארקטיקה יחתם בשבוע הבא, על המשמר, 4 בנובמבר 1959
  13. ^ קפאון בועידה על אנטארקטיקה, על המשמר, 20 בנובמבר 1959
  14. ^ הסבם על איסור פיצוצים גלעיניים באנטארקטיקה, על המשמר, 26 בנובמבר 1959
  15. ^ נחתם ההסכם על אנטארקטיקה, על המשמר, 2 בדצמבר 1959
  16. ^ פירוז צבאי ושיתוף מדעי באיזור שומם, על המשמר, 16 באוגוסט 1960
  17. ^ The Government of Antarctica and Antarctic Politics.
  18. ^ הושג הסכם לשיתוף בינלאומי בחקר האנטרקטיקה, חרות, 26 ביוני 1961
  19. ^ גיל קיסרי, היבשת הקפואה - מחוץ למחלוקת החמה, מעריב, 12 ביולי 1961
  20. ^ אתר מזכירות הברית האנטארקטית
  21. ^ מבוסס על המידע הנמצא באתר מזכירות הברית האנטארקטית כפי שנבדק ביום 20 באוקטובר 2007.
  22. ^ בתור ברית המועצות
  23. ^ U.S. Marshals make legal presence in Antarctica