אמנת רומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצב קבלת האמנה במדינות השונות. בירוק: מדינות שאשררו את האמנה, בצהוב, מדינות החתומות, אך לא אשררו את האמנה.

אמנת רומא (אנגלית: Rome Statute of the International Criminal Court) היא אמנה בינלאומית המהווה את מקור הסמכות לפעילותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי הפועל בהאג. האמנה נכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2002. על האמנה חתומות 139 מדינות, ו-67 מהן אשררו אותה.

עיקרי האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיפי האמנה השונים קובעים את סמכויותיו של בית המשפט הבינלאומי הפלילי וסוגי הפשעים שיידונו בפניו. אלו כוללים ארבעה סוגי פשעים:

  1. פשעי השמדת עם - במטרה מכוונת לפגוע או להרוג בקבוצה על-פי שיוכה האתני, הדתי, הלאומי או הגזעי.
  2. פשעים נגד האנושות - תוקפנות שיטתית נגד אוכלוסייה אזרחית. תחת כותרת זו מצויות עבֵרות רבות, בהן: אונס, אפרטהייד והרעבה.
  3. פשעי מלחמה - פשעים הנעשים במסגרת עימותים אלימים פנימיים ובינלאומיים. תחת כותרת זו נזכרים פשעים כמו: פגיעה מכוונת באזרחים, שלילת זכויותיהם של שבויי מלחמה ולקיחת בני ערובה.
  4. פשע התוקפנות.

בעוד שלושת סוגי הפשעים הראשונים מפורטים ומוסברים בסעיפי האמנה, פשע התוקפנות אינו מפורט והגדרתו ממתינה לתיקון של האמנה, נכון ל-2008. תוכן האמנה מנוסח בצורה מעורפלת עד שניתן לייחס אותו למגוון רחב של פעולות בלתי נמנעות בכל מלחמה, כגון הסעיף שאוסר "פגיעה בכבוד העצמי.‏[1]

האמנה חלה רק על המדינות שאישררו אותה, וסמכות בית המשפט מוגבלת רק לפשעים שבוצעו לאחר כניסתה לתוקף. יחד עם זאת, ניתן להעמיד לדין גם מי שביצעו פשעי מלחמה נגד אחת המדינות החברות באמנה. רוב מדינות העולם לא חתמו על האמנה, והיא איננה חלה עליהם.‏[2]

ישראל והאמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל חתמה על האמנה ב-31 בדצמבר 2000, אולם לא אישררה אותה (ובכך ביטלה את חתימתה) ואף הודיעה כי לא תעשה כן.

ישראל החליטה לא לאשרר את האמנה לאחר שמדינות ערב ביקשו להוסיף לרשימת העבירות את הסעיף המורה כי העברת אוכלוסייה לשטח כבוש מהווה פשע נגד האנושות. סעיף 8(2)(ב)(8) שהוכנס לאמנת רומא קובע כי העברתה של אוכלוסיית הכובש לשטח הכבוש במישרין או בעקיפין תיחשב כפשע מלחמה.[3] ואליו ישראל מתנגדת בעקביות. להבדיל מסעיף 49 לאמנת ז'נבה ה-4 (1949) שישראל צד לה, בה נקבע כי העברת אוכלוסייה מוגנת (היינו אזרחים פלסטינים) לשטח המדינה הכובשת או לכל מדינה אחרת הוא אסור בתכלית (ביהמ"ש העליון "עקף" איסור זה בפס"ד עג'ורי, בהשתמשו בסעיף 78 לאמנת ז'נבה ה-4, לפיו ניתן לתחום/לעצור אוכלוסייה מוגנת בהינתן הכרח ביטחוני מוכח מצד המדינה הכובשת/תופסת). החלטה זו ( (8 (2) (ב) (8) לאמנת רומא) התקבלה אף על פי שישראל הייתה מהיוזמות העיקריות של ייסוד האמנה ואף אישרה אותה.

ארצות הברית חתומה גם היא על האמנה אולם היא הודיעה ב-6 במאי 2002, שאין בכוונתה לאשרר אותה מסיבה זו.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יתד נאמן מוסף שבת, כ"ח אדר א' תש"ע, י' פריינד, עמוד 26
  2. ^ יתד נאמן מוסף שבת, כ"ח אדר א' תש"ע, י' פריינד, עמוד 18
  3. ^ יובל שני ואורנה בן נפתלי "המשפט הבינלאומי- בין מלחמה לשלום", עמ' 257, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב.
  4. ^ יתד נאמן מוסף שבת, כ"ח אדר א' תש"ע, י' פריינד, עמוד 18