אמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 35°59′13″N 38°06′41″E / 35.986842°N 38.111375°E / 35.986842; 38.111375

מפת ערי סוריה באלף השני לפנה"ס
מראה של האתר על חוף אגם אסד

אֶמַרערבית: إيمار) הוא שמה של עיר עתיקה שהתגלתה בתל מַסְכַּנַה (تل مسكنة). האתר שוכן במחוז חלב בסוריה. אמר הייתה עיר אמורית עתיקה ששכנה על הברך הגדולה, בחלקו המרכזי של נהר הפרת. האתר שוכן היום על גדתו של אגם אסד ליד העיר מסכנה ( مسكنة) (אנ'). באתר נמצאה כמות גדולה של לוחות בכתב יתדות, בדומה לאתרים אוגריתמארי ואבלה. מציאת הלוחות הפכה את האתר לאחד האתרים הארכאולוגים החשובים בסוריה. מהטקסטים מהאתר, המתוארכים בין המאה ה-14 לפנה"ס ועד נפילת אמר בשנת 1187 לפנה"ס, אפשר ללמוד שהעיר הייתה מרכז סחר חשוב בתקופת הברונזה המאוחרת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמר הייתה עיר אסטרטגית כמרכז סחר, שבה משלוחים שהגיעו בכלי שיט על הפרת הועברו לתעבורה במסלול יבשתי. באמצע האלף השלישי לפנה"ס העיר הייתה בתחום השפעתה של אבלה והיא מוזכרת בטקסטים בארכיון אבלה. על פי הארכיון של מארי, במאה ה-18 לפנה"ס, העיר הייתה בתחום השפעתה של הממלכה האמורית ימחד. לא נמצאה מסורת של מלכים מקומיים בעיר. באתר עצמו נמצאו טקסטים כתובים המתוארכים למאה ה-13 לפנה"ס ולתחילת המאה ה-12 לפנה"ס. הלוחות מכילים מסמכים שרובם כתובית באכדית והם מהמאה ה-13 לפנה"ס, עוסקים בעסקות פרטיות, רשומות משפטיות, עסקות בתחום הנדל"ן, נישואים, צוואות, ואימוצים. בבית של אחד הכוהנים נמצאה ספרייה שהכילה טקסטים ספרותיים במסורת מסופוטמית וטקסטים העוסקים בטקסים מקומיים. בנוסף היא מוזכרת בטקסטים שנמצאו בחתושש, אוגרית, ובאשור באותה עת אמר הייתה חלק מהמרחב החתי ובתחום השפעתם של מלכי כרכמיש שהיה מלכים וסאל של החתים. העיר הייתה עיר ראשית על גבול פרובינציה חתית שהייתה ידועה בשם "ארץ אסתתה" (Land of Astata) שכללה גם את תל פרי

נמצאו ממצאים ארכאולוגים ומסמכים עד תחילת המאה ה-12 לפנה"ס. העיר חרבה יחד עם ערים רבות נוספות בעת נפילת הממלכות בסיום תקופת הברונזה המאוחרת. על פי הממצאים העיר נהרסה בשנת 1187 לפנה"ס, בשנת סיום מלכותו של המלך הכשיתי מבבל מלי-שיפאק השני (Meli-Shipak II).

האתר נשאר שומם במשך שנים רבות. בתקופה מאוחרת יותר הוקם ליד שרידי אמר יישוב בשם ברבליסוס, ששכן על גבולה המזרחי והלא יציב של האימפריה הרומית. בשנת 253 התקיים במקום קרב ברבליסוס, בין המלך הפרסי סאסאני שבור הראשון והכוחות הרומיים. היישוב המשיך להתקיים גם בתקופת האימפריה הביזנטית.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות ההצלה הראשונות נערכו בעקבות עליית המים בעקבות סגירת סכר טבקה ויצירת אגם אסד. החפירות נערכו בין השנים 1976-1972 על ידי שתי משלחות ארכאולוגיות צרפתיות בניהולו של ז'אן-קלוד מרגורון (Jean-Claude Margueron). בחפירות התגלה מתחם מקדשים מתקופת הברונזה המאוחרת, שכלל מקדש לאל בעל ואולי גם לבת זוגו עשתרת.

לאחר סיום החפירות של המשלחות הצרפתיות, האתר שלא היה שמור נבזז בשיטתיות. לוחות רבים נמצאו בשוק העתיקות האפור לאחר שהם הוצאו מהקשרם. ב-1992 מחלקת העתיקות והמוזיאונים של סוריה החלה לנהל את האתר ובחפירות החדשות התגלו שכבות קדומות יותר המתוארכות לתחילת תקופת הברונזה התיכונה (המחצית השנייה של האלף השלישי והמחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס). אלה התקופות שהוזכרו בארכיון של מאיר וארכיונים נוספים. ב-1996 הצטרפה למשלחת הסורית משלחת חפירה מאוניברסיטת טיבינגן בגרמניה.

במסגרת החפירות נמצאו כ-1,100 לוחות בכתב יתדות באכדית, 800 במסגרת החפירות המאורגנות ו-300 שהגיעו משוק העתיקות. בנוסף נמצאו 100 לוחות בשפה החורית ולוח אחד בשפה החתית. כל הלוחות למעט לוח אחד הם מתקופת הברונזה המאוחרת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב