אמר
 | |
| מראה האתר, כיום על גדת אגם אסד | |
| מדינה |
 סוריה |
|---|---|
| תאריך נטישה |
1187 לפנה״ס  |
| קואורדינטות | 35°59′14″N 38°06′37″E / 35.98724353°N 38.11024189°E |
  | |
אֶמַר (באכדית: 𒂍𒈥,[1] בתעתיק לאותיות לטיניות É-mar) הוא שמה של עיר אמורית עתיקה ששכנה על הברך הגדולה, בחלקו המרכזי של נהר הפרת. באתר נמצאה כמות גדולה של לוחות בכתב יתדות, בדומה לאתרים אוגרית, מארי ואבלה, הכתובים אכדית אך מכילים מאפיינים לשוניים ותרבותיים שמיים מערביים. מציאת הלוחות הפכה את האתר לאחד האתרים הארכאולוגים החשובים בסוריה. מהטקסטים מהאתר, המתוארכים בין המאה ה־14 לפנה"ס ועד נפילת אמר בשנת 1187 לפנה"ס, ניתן ללמוד שהעיר הייתה מרכז סחר חשוב בתקופת הברונזה המאוחרת.
העיר התגלתה באתר תל מסכנה (تل مسكنة), השוכן היום על גדתו של אגם אסד ליד העיר מסכנה (אנ'), במחוז חלב בסוריה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמר הייתה עיר אסטרטגית כמרכז סחר, שבה משלוחים שהגיעו בכלי שיט על הפרת הועברו לתעבורה במסלול יבשתי. באמצע האלף השלישי לפנה"ס העיר הייתה בתחום השפעתה של אבלה והיא מוזכרת בטקסטים בארכיון אבלה. על פי הארכיון של מארי, במאה ה־18 לפנה"ס, העיר הייתה בתחום השפעתה של הממלכה האמורית ימחד. לא נמצאה מסורת של מלכים מקומיים בעיר. בנוסף היא מוזכרת בטקסטים שנמצאו בחתושש, אוגרית, ובאשור באותה עת אמר הייתה חלק מהמרחב החתי ובתחום השפעתם של מלכי כרכמיש שהיה מלכים וסאל של החתים. העיר הייתה עיר ראשית על גבול פרובינציה חתית שהייתה ידועה בשם "ארץ אסתתה" (Astata) שכללה גם את תל פרי.
באתר עצמו נמצאו טקסטים כתובים המתוארכים למאה ה־13 לפנה"ס ולתחילת המאה ה־12 לפנה"ס. הלוחות מכילים מסמכים שרובם כתובית באכדית והם מהמאה ה־13 לפנה"ס, עוסקים בעסקות פרטיות, רשומות משפטיות, עסקות בתחום הנדל"ן, נישואים, צוואות, ואימוצים. בבית של אחד הכוהנים נמצאה ספרייה שהכילה טקסטים ספרותיים במסורת מסופוטמית וטקסטים העוסקים בטקסים מקומיים. הטקסטים העוסקים במנהגים דתיים הושוו למנהגי המקרא,[2] ומהווים עדות חשובה למקורה של הדת הישראלית הקדומה במסורות הלבנט כולו.[3]
נמצאו ממצאים ארכאולוגיים ומסמכים עד תחילת המאה ה־12 לפנה"ס. העיר חרבה יחד עם ערים רבות נוספות בעת נפילת הממלכות במשבר תקופת הברונזה המאוחרת. על פי הממצאים העיר נהרסה בשנת 1187 לפנה"ס, בשנת סיום מלכותו של המלך הכשיתי מבבל מלי־שיפאק השני (Meli-Shipak II).
האתר בתקופות מאוחרות לעיר אמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ברבליסוס
האתר נשאר שומם במשך שנים רבות. בתקופה מאוחרת יותר הוקם ליד שרידי אמר יישוב בשם ברבליסוס, ששכן על גבולה המזרחי והלא יציב של האימפריה הרומית. בשנת 253 התקיים במקום קרב ברבליסוס, בין המלך הפרסי־סאסאני שאפור הראשון והכוחות הרומיים. היישוב המשיך להתקיים גם בתקופת האימפריה הביזנטית.
ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חפירות ההצלה הראשונות נערכו בעקבות עליית המים בעקבות סגירת סכר טבקה ויצירת אגם אסד. החפירות נערכו בין השנים 1972–1976 על ידי שתי משלחות ארכאולוגיות צרפתיות בניהולו של ז'אן־קלוד מרגורון (Jean-Claude Margueron). בחפירות התגלה מתחם מקדשים מתקופת הברונזה המאוחרת, שכלל מקדש לאל בעל ואולי גם לבת זוגו עשתרת.
לאחר סיום החפירות של המשלחות הצרפתיות, האתר שלא היה שמור נבזז בשיטתיות. לוחות רבים נמצאו בשוק העתיקות האפור לאחר שהם הוצאו מהקשרם. ב־1992 החלה מחלקת העתיקות והמוזיאונים של סוריה לנהל את האתר ובחפירות החדשות התגלו שכבות קדומות יותר, המתוארכות לתחילת תקופת הברונזה התיכונה (המחצית השנייה של האלף השלישי והמחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס). אלה התקופות שהוזכרו בארכיון של מאיר וארכיונים נוספים. ב־1996 הצטרפה למשלחת הסורית משלחת חפירה מאוניברסיטת טיבינגן בגרמניה.
במסגרת החפירות נמצאו כ־1,100 לוחות בכתב יתדות באכדית, 800 במסגרת החפירות המאורגנות ו־300 שהגיעו משוק העתיקות. בנוסף נמצאו 100 לוחות בשפה החורית ולוח אחד בשפה החתית. כל הלוחות למעט לוח אחד הם מתקופת הברונזה המאוחרת. בלוחות הכתובים אכדית (שמית־מזרחית) נמצאו עשרות מילים שמיות־מערביות.[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jean-Claude Margueron, Quatre campagnes de fouilles à Emar (1972-1974) : un bilan provisoire, Syria. Archéologie, Art et histoire 52, 1975, עמ' 53–85 doi: 10.3406/syria.1975.6525 (בצרפתית)
- Jean-Claude Margueron, Maquettes architecturales de Meskene-Emar, Syria. Archéologie, Art et histoire 53, 1976, עמ' 193–232 doi: 10.3406/syria.1976.6555 (בצרפתית)
- Stefania Mazzoni, Les sceaux d’Emar, Syria. Archéologie, Art et histoire 82, 2005, עמ' 331–336 doi: 10.3406/syria.2005.8697 (בצרפתית)
לוחות אמר ומידע המופק מהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Eugen J. Pentiuc, West Semitic Vocabulary in the Akkadian Texts from Emar, Eisenbrauns, 2001, ISBN 90-04-36987-2 (באנגלית)
- Daniel E. Fleming, The Installation of Baal's High Priestess at Emar; a Window on Ancient Syrian Religion., Scholars Press, 1992, ISBN 1-55540-726-9 (באנגלית)
- Daniel E. Fleming, Time at Emar: The Cultic Calendar and the Rituals from the Diviner's Archive, Eisenbrauns, 2000, ISBN 1575060442 (באנגלית)
- Joan Goodnick Westenholz, Cuniform Inscriptions in the Collection of the Bible Lands Museum Jerusalem: The Emar Tabltes, Styx, 2000, ISBN 9056930230 (באנגלית)
- Daniel Arnauld, Les textes d'Emar et la chronologie de la fin du bronze récent, Syria. Archéologie, Art et histoire 52, 1975, עמ' 87–92 doi: 10.3406/syria.1975.6526 (בצרפתית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
- Materials for Emar Studies, באתר אוניברסיטת טובינגן
- WARFARE AND THE ARMY AT EMAR, מאמרו של Juan-Pablo Vita
- Les hiéroglyphes hittites de Meskéné-Emar: un emprunt d'écriture (בצרפתית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Joan Goodnick Westenholz, Cuniform Inscriptions in the Collection of the Bible Lands Museum Jerusalem: The Emar Tabltes, Styx, 2000, עמ' 121, 129
- ^ ראו למשל: Daniel E. Fleming, The Israelite Festival Calendar and Emar's Ritual Archive, Revue Biblique 106, 1999, עמ' 8–34; Noga Ayali-Darshan, The Seventy Bulls Sacrificed at Sukkot (Num 29:12-34) in Light of a Ritual Text from Emar (Emar 6, 373), Vetus Testamentum 65, 2015, עמ' 9–19
- ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 12–13 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
- ^ Eugen J. Pentiuc, West Semitic Vocabulary in the Akkadian Texts from Emar, Eisenbrauns, 2001, ISBN 90-04-36987-2