אמרוללה סאלח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמרוללה סאלח
امرالله صالح
לידה 15 באוקטובר 1972 (בן 51)
פנג'שיר, ממלכת אפגניסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אפגניסטןאפגניסטן אפגניסטן
מפלגה המגמה הירוקה
נשיא אפגניסטן (שנוי במחלוקת)
17 באוגוסט 2021 – מכהן
(שנתיים ו־34 שבועות)
סגן ראשון לנשיא אפגניסטן
19 בפברואר 2020 – 15 באוגוסט 2021
(שנה ו־25 שבועות)
שר הפנים
23 בדצמבר 2018 – 19 בינואר 2019
(4 שבועות)
→ ווייז ברמאק
מסעוד אנדראבי ←
ראש הביטחון הלאומי האפגני
פברואר 2004 – יוני 2010
(כ־6 שנים ו־17 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמרוללה סאלח (דארי / פאשטו : امرالله صالح; נולד ב־15 באוקטובר 1972) הוא פוליטיקאי אפגני שהכריז על עצמו כנשיא אפגניסטן ב־17 באוגוסט 2021, בהתאם לחוקת אפגניסטן מ־2004.[1][2][3]

בעבר כיהן כסגן הנשיא החמישי הראשון של אפגניסטן בשנים 2020—2021, וכשר הפנים של אפגניסטן בשנים 2018–2019, היה ראש מינהל הביטחון הלאומי (מנגנון ביטחון הפנים) משנת 2004 ועד להתפטרותו בשנת 2010.[4] ב-17 באוגוסט 2021 הצהיר סאלח על עצמו כממלא מקום נשיא אפגניסטן.[5]

לפני שעמד בראש המודיעין האפגני, היה חבר בברית הצפונית של אחמד שאה מסעוד.[6] בשנת 1997 מונה סאלח על-ידי מסעוד לשמש כמנהל משרד הקישור של הברית הצפונית בשגרירות האפגנית בדושנבה, טג'יקיסטן, תוך טיפול במגעים עם ארגונים בינלאומיים (הומניטריים) וסוכנויות מודיעין בינלאומיות.[7] לאחר שהתפטר מראשות הביטחון הלאומי בשנת 2010, סאלח יצר תנועה פרו-דמוקרטית ומתנגדת לטליבאן בשם באסג'-א מילי (גיוס לאומי) ו"המגמה הירוקה".[8]

במרץ 2017 מונה לשר המדינה לרפורמות ביטחוניות על ידי הנשיא אשרף גאני.[9] בדצמבר 2018 מונה לשר הפנים על ידי גאני. הוא התפטר מתפקיד שר הפנים ב-19 בינואר 2019 כדי להצטרף למטה הבחירות של אשרף גאני.[10]

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאלח נולד באוקטובר 1972 בפנג'שיר, אפגניסטן.[11] הוא שייך לקבוצה האתנית הטג'יקית.[12] לסאלח הייתה אחות, שנהרגה בעינויים על ידי לוחמי הטליבאן לאחר שהתחילו במצוד אחריו.[13]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990, כדי להימנע מגיוס לצבא האפגני הנתמך על ידי סובייטים, הצטרף סאלח לכוחות המוג'אהדינים האופוזיציוניים. הוא קיבל הכשרה צבאית בפקיסטן השכנה ונלחם תחת מפקד המוג'אהדין אחמד שאה מסעוד .[14]

בסוף שנות התשעים סאלח היה חבר בברית הצפונית (הידועה גם בשם החזית המאוחדת) ונלחם נגד הטליבאן.[14][7] בשנת 1997 מונה סאלח על ידי מסעוד להוביל את משרד הקישור הבינלאומי של החזית המאוחדת בשגרירות אפגניסטן בדושנבה, טג'יקיסטן, שם שימש כרכז של ארגונים לא ממשלתיים (הומניטריים) וכשותף קישור של סוכנויות ביון זרות.[15]

באוקטובר 1996 קבע אמרוללה סאלח פגישה בין מוטו קומאר לאחמד שאה מסעוד לסידור ציוד ועזרה מניו דלהי.[16]

לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001 בארצות הברית, סאלח השתתף בפעולות מודיעין מובילות של החזית המאוחדת בשטח במהלך הפלת משטר הטליבאן.[17]

ראש הביטחון הלאומי האפגני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן בדצמבר 2004, מונה סאלח לראש המינהל לביטחון לאומי על ידי הנשיא חמיד כרזאי.[11][18] סאלח יזם רפורמות מבניות ועזר לבנות מחדש את שירות המודיעין האפגני.[19] סאלח ושר הפנים לשעבר חניף אטמר נתפסו על ידי הקהילה הבינלאומית כשניים מחברי הקבינט המוסמכים ביותר בממשלת אפגניסטן. מומחה ביטחון מערבי אמר לגרדיאן כי לשני הגברים יש מוניטין של "פינוי שחיתות" בתוך ארגוניהם.[20]

בשנת 2005, סאלח העסיק כמה סוכני ביון שהוחדרו לאזורי השבטים הפקיסטניים כדי לחפש את בן לאדן ומנהיגים אחרים של אל-קאעידה והטליבאן. ניתן היה לזהות כמה מחברי אל-קאעידה, אך נקבע כי בן לאדן אינו באזור. בשנת 2006 הוצגו בפני סאלח הוכחות לכך שבן לאדן התגורר באזור התיישבות גדול בפקיסטן, במרחק של 20 קילומטרים בלבד מהעיר אבוטאבאד שבפקיסטן. הוא שיתף את המודיעין עם נשיא פקיסטן לשעבר פרבז מושארף שדחה בזעם את הטענה, מבלי לנקוט פעולה.[21]

לאחר שסאלח שלח סוכנים דוברי פשטו לחדור לטליבאן בפקיסטן, הביטחון הלאומי האפגני אסף מידע על בתי חמושים, מסגדים, עסקים ומשפחות.[22] באביב 2006 ערך סאלח ראיונות רבים עם מפקדי הטליבאן, וקבע כי דאעש החלה להגדיל את הסיוע לחמושים בשנה שלפני כן. בהתבסס על הראיות, סאלח ניבא כי עד 2009 הטליבאן יבצע התקפות על ערי הדרום הגדולות.

בעקבות הבחירות לנשיאות אפגניסטן בשנת 2009, דעותיו של נשיא אפגניסטן כרזאי בנוגע לסוגיות הביטחון העומדות בפני אפגניסטן וכיצד להתמודד איתן בצורה הטובה ביותר השתנו. הדבר השפיע על יחסי העבודה בין נשיא אפגניסטן לכמה משרי הממשלה שלו, כולל ראש המודיעין שלו.[23] סאלח אמר, "הוא [כרזאי] חשב שהדמוקרטיה פגעה בו כאדם. משפחתו הותקפה על ידי התקשורת בצורה לא הוגנת, והמערב ביקר אותו בצורה לא הוגנת. אז אחרי הבחירות לנשיאות, הוא היה אדם שונה, ולא יכולנו לקיים את אותה מערכת יחסים כמו לפני הבחירות לנשיאות". האנליסט הפוליטי אחמד ראשיד ב-2010 ציין את אותו הדבר, "השקפתו החדשה של כרזאי היא השינוי הפוליטי הדרמטי ביותר שעבר בעשרים ושש השנים שהכרתי אותו".[24] הן לסאלח והן לשר הפנים חניף אטמר היו לאחר מכן חילוקי דעות קשים עם קכרזאי בנוגע להתנהלות מול הטליבאן, שכרזאי החל להתייחס אליו כאל "אחים". בשלב זה סאלח ואטמר היו יותר ויותר מבודדים בממשל כרזאי.

הנשיא אובמה ביקר בקאבול בסוף מרץ 2010 בכדי לנאום בקבינט האפגני ולתקן את הקשרים עם חמיד כרזאי. אובמה חזר על מחויבותה של ארצות הברית לאפגניסטן ואמר כי "ארצות הברית לא מפסיקה ברגע שהיא מתחילה במשהו".[25] סאלח הסביר לאובמה כי "הפקיסטנים מאמינים שהמערב הפסיד" באפגניסטן, וכי דאעש מבקש לנצל את "החלוקה בין אירופה וארצות הברית". הוא המליץ על "שיתוף פעולה אינטנסיבי" בין ארצות הברית לאפגניסטן כדי למנוע מקבוצות קיצוניות לחזור לשלטון.

בתחילת 2010, פנה גבר אפגני לביטחון הלאומי האפגני בטענה שהוא מייצג את מפקד הטליבאן הבכיר מולא אכאתר מוחמד מנצור. הוא הציע מכתב שנכתב לכאורה על ידי מנצור, ולדבריו, מנצור מעוניין לפתוח ערוץ למשא ומתן.[23] אנשי סאלח החלו לבדוק את אישוריו של השליח כביכול, פסקו שהם כוזבים וסגרו את התיק. לאחר מכן פנה האיש למוסדות ממשלתיים אפגנים אחרים. סאלח מספר, "כשנודע לי שהוא עובר דרך אחרת, הזהרתי את הממשלה שאם זה אמינוללה, אם הוא טוען זאת, ואם זה הבחור הזה, תאמינו לי שהוא לא מייצג אף אחד; זו הונאה... הזהרו. זה לא מנסור. אבל הייתה תפיסה שאמרוללה מתנגד לשיחות, אז בואו נשאיר אותו בצד". הגבר האפגני, שהתגורר בפקיסטן שבה נמצאת מועצת ההנהגה של הטליבאן, ערך לאחר מכן שלוש פגישות עם בכירי נאט"ו ועם גורמים רשמיים באפגניסטן.[26] לאחר שהוטס מפקיסטן לקאבול במטוס נאט"ו, נפגש האיש עם הנשיא כרזאי בארמון הנשיאות. בסוף 2010, התברר שהנציג כביכול של מנצור הוא מתחזה כפי שהזהיר סאלח בעבר. בניו יורק טיימס נכתב: "בפרק שאפשר היה להסיר אותו מרומן ריגול, אמריקאים ואנשי ממשל אפגנים אומרים כעת שהגבר האפגני היה מתחזה".

סאלח בכנס בינלאומי בסוף 2011.

ב-6 ביוני 2010, סאלח התפטר ממינהל הביטחון הלאומי בעוד אטמר התפטר ממשרד הפנים.[20][27][28] התפטרות השניים הובילה לחששות נרחבים בקרב מומחים באפגניסטן. דאגות נשמעו לגבי הכיוון שאליו המדינה נעה.

לדברי השגריר האנק קרמפטון מה-CIA, שהוביל את מבצע חירות מתמשכת באפגניסטן בשנת 2001, סאלח היה בעל "כישורים טכניים טובים ותכונות מנהיגות מתפתחות". השגריר קרמפטון כותב גם בספרו האחרון כי מצא כי סאלח היה "צעיר, מבריק, ישר ומסור לאפגניסטן החופשית".[29] התפטרותם של סאלח ואטמר באה על רקע חילוקי דעות כבדים בין חאמיד כרזאי לאמרוללה סאלח כיצד לנהוג נגד הטליבאן.[30] דאוד סולטנזוי, חבר הפרלמנט האפגני, אמר כי הוא הבחין כי חילוקי דעות בין כרזאי מצד אחד לבין חברי קבינט כמו סאלח ואטמר בצד השני נמשכו זמן מה.[31] סאלח האשים בפומבי את פקיסטן בתמיכתה בטליבאן ובקבוצות קיצוניות אחרות ואמר ששיחות עם הטליבאן צריכות להתקיים אך לא במחיר פגיעה בדמוקרטיה. בינתיים, כרזאי שם יותר ויותר את תקוותיו בניסיונותיו להגיע להסכם סודי עם הטליבאן ופקיסטן. פקיסטן דחקה שוב ושוב בכרזאי להדיח את סאלח מתפקידו.[32][33]

סאלח הסביר בריאיון לתוכנית Hard Talk של ה-BBC כי כרזאי בתקווה להגיע להסכם עם הטאליבן ועם השירות החשאי הפקיסטני באמצעות מדיניות הרגיעה ניכר את בעלי בריתו הפנימיים כמו גם את בעלות בריתה החיצוניות של אפגניסטן וערער את המורל של כוחות הביטחון האפגניים.[34]

נמסר בשנת 2010 כי המודיעין הבין-שירותי (שירות הביון הפקיסטני) והטליבאן "ראו את סאלח כיריבם החזק ביותר".[35] בהמשך ייסד את באסג'-א מילי (גיוס לאומי) ואת המגמה הירוקה כתנועה פרו-דמוקרטית ומתנגדת לטליבאן.[8]

סאלח הצהיר שוב ושוב שהמודיעין האפגני האמין ושיתף מידע על אוסאמה בן לאדן המסתתר באזור קרוב לאבוטבאד, פקיסטן, ארבע שנים לפני שחוסל שם (בן לאדן) על ידי כוחות אמריקאים. סאלח שיתף את המידע עם נשיא פקיסטן פרבז מושארף, שדחה בזעם את הטענה מבלי לנקוט פעולה.[21]

כבר בשנת 2004, סוכנים שעבדו עבור המודיעין האפגני קבעו כי בן לאדן מתגורר באזור גדול מיושב בפקיסטן, במקום באזורים השבטיים למחצה האוטונומיים בגבול אפגניסטן-פקיסטן, אמר אמרוללה סאלח לעיתון הגרדיאן. סאלח והמודיעין האפגני הובילו למסקנה זו בעקבות "אלפי דיווחי חקירה" וההנחה כי בן לאדן כמיליונר עם נשים רבות "לא יתגורר באוהל".[21] "הייתי די בטוח שהוא נמצא באזורים המיושבים של פקיסטן, כי בשנת 2005 עדיין היה קל מאוד לחדור לאזורים השבטיים, והיה לנו שם מספר עצום של מודיעים. הם יכלו למצוא כל ערבי אך לא את בן לאדן."

בשנת 2007 זיהו האפגנים באופן ספציפי שני בתים בטוחים של אל-קאעידה במנשרה, עיירה המרוחקת קילומטרים בלבד מאבוטבאד, מה שהוביל אותם להאמין שבן לאדן מסתתר שם. אבל סאלח אומר כי נשיא פקיסטן פרבז מושארף דפק בכעס את אגרופו על שולחן כאשר סאלח הציג בפניו את המידע במהלך פגישה בה השתתף גם נשיא אפגניסטן.[21] לדברי סאלח, "הוא אמר, 'האם אני נשיא רפובליקת בננות?' אחר כך פנה לנשיא כרזאי ואמר, 'מדוע הבאת את הבחור הפנג'שי הזה ללמד אותי מודיעין?'"

דו"ח ניתוח מדצמבר 2011 של קרן ג'יימסטאון הגיע למסקנה כי "למרות ההכחשות מצד הצבא הפקיסטני, עולות עדויות לכך שגורמים בתוך הצבא הפקיסטני מחביאים את אוסאמה בן לאדן בידיעתו של מפקד הצבא לשעבר פרבז מושארף. ואולי גם מפקד הצבא הגנרל אשפק פרבס קייאני. רמטכ"ל הצבא הפקיסטני לשעבר זיאודן באט (המכונה גנרל זיאודן חוואג'ה) חשף בכנס בנושא יחסי פקיסטן וארצות הברית באוקטובר 2011 כי על פי ידיעתו, לשעבר מנכ"ל לשכת המודיעין של פקיסטן (2004–2008), איג'אז שאה. (בדימוס), החזיק את אוסאמה בן לאדן בבית בטוח של לשכת המודיעין באבוטבאד."[36] הגנרל הפקיסטני זיאודן באט אמר כי בן לאדן הוסתר באבוטבאד "בידיעה מלאה" של פרבז מושארף. באט הכחיש מאוחר יותר את אמירתו זו.[37]

עצרת המגמה הירוקה האפגנית בקאבול במאי 2013
סאלח נואם בעצרת הנוער בקאבול במאי 2013

בשנת 2011, סאלח פתח במסע שלום כדי להזהיר שכרזאי איבד את שליטתו במאבק נגד הטליבאן וחתם על פשרה שעלולה לעלות במחיר של דמוקרטיה, יציבות וזכויות אדם, במיוחד זכויות נשים. הוא מתח ביקורת על מדיניותו של כרזאי, שאותה כינה "טעות קטלנית ומתכון למלחמת אזרחים".[38]

שר הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שנים של מחאות נגד ממשל כאזרח, הנשיא אשרף גאני מינה את סאלח להיות שר הפנים החדש ב־23 בדצמבר 2018, בטלטלה גדולה בעמדות הביטחון של הממשלה. במקביל מונה אסדאללה חאליד לשר ההגנה. התקשורת טענה כי מבקריהם הקולניים של סאלח וחאליד נגד הטליבאן יכולים לסייע לרסן את הטליבאן הן בצבא והן בשיחות השלום המתמשכות.[39] הניו יורק טיימס דיווח כי סאלח נשבע למזער את השפעתם של אנשי המלחמה והאיש החזק על משטרת המדינה בקאבול. סאלח וגנרלים נקטו צעדים כגון תפיסת רכבים השייכים לפוליטיקאים רבי עוצמה. בנוסף, נכנס חוק ארצי האוסר על שומרים חמושים נראים על טנדרים העוקבים אחר מישהו, אלא אם כן הם אנשי צבא, פנים או מודיעין.[40]

סגן נשיא אפגניסטן ונשיא לכאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בינואר 2019 התפטר סאלח ממשרת שר הפנים והצטרף לצוות מטה הבחירות של אשרף גאני. לאחר בחירתו מחדש של גאני, מונה סאלח לסגן הנשיא הראשון של אפגניסטן.[10]

בקיץ 2021, לאחר נפילת קאבול לשליטת הטליבאן, משרדו של סאלח הפיץ שמועות ב-13 באוגוסט שהוא מסתתר בטג'יקיסטן במהלך מתקפת הטליבאן המתמשכת.[41] ב־15 באוגוסט דווח כי סאלח הוא בין אלה שנמלטו מהארץ במטוס יחד עם הנשיא אשרף גאני.[42] מאוחר יותר באותו יום הצהיר סאלח בעמוד הטוויטר שלו כי "לעולם לא יהיה תחת תקרה אחת עם הטליבאן". ב-17 באוגוסט עלה סאלח עם אחמד מסעוד, בנו של אחמד שאה מסעוד ושר ההגנה לשעבר ביסמילה חאן מוחמדי לעמק פנג'שיר. נטען כי הוא מקים שם כוח התנגדות לטליבאן.[43] סאלח טען בטוויטר כי כעת הוא נשיא אפגניסטן בפועל, בהתאם לחוקת אפגניסטן.[5][44]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמרוללה סאלח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://www.bbc.com/news/live/world-asia-58219963
  2. ^ Gall, Carlotta (2004-02-05). "Afghan Leader Removes Chief Of Intelligence". The New York Times. נבדק ב-2010-01-29.
  3. ^ Schroen, Gary C. (2005). "Afterward". First In: An Insider's Account of How the CIA Spearheaded the War on Terror in Afghanistan. Random House, Inc. ISBN 0-89141-872-5.
  4. ^ "Afghan officials resign over attack". Central and South Asia: AlJazeera. 6 ביוני 2010. נבדק ב-2014-10-17. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 https://twitter.com/AmrullahSaleh2/status/1427631191545589772
  6. ^ "The Spy Who Quit". PBS - Frontlie.
  7. ^ 1 2 "Amrullah Saleh Interview". BBC. 2008.
  8. ^ 1 2 Gall, Sandy (2012). War Against the Taliban: Why it All Went Wrong in Afghanistan. Bloomsbury. p. 284. ISBN 978-1-4088-0905-1.
  9. ^ "Saleh Appointed As State Minister For Security Reforms". Tolonews. 12 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 "Afghan interior minister resigns to join President Ghani's election..." Reuters (באנגלית). 2019-01-19. נבדק ב-2019-01-28.
  11. ^ 1 2 Adamec, Ludwig W. (2011). Historical Dictionary of Afghanistan (4th ed.). Scarecrow. p. 378. ISBN 978-0-8108-7815-0.
  12. ^ Williams, B.G. (2011). Afghanistan Declassified: A Guide to America's Longest War. University of Pennsylvania Press, Incorporated. p. 29. ISBN 9780812206159. נבדק ב-2014-10-24.
  13. ^ https://www.france24.com/en/live-news/20210817-defiant-afghan-ex-vp-vows-new-fight-with-taliban
  14. ^ 1 2 "The Spy Who Quit". PBS - Frontline. 17 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Fergusson, James (2010). Taliban. Bantam. p. 215. ISBN 978-0-593-06635-5.
  16. ^ Sudharshan, V (1 בספטמבר 2021). "How India secretly armed Afghanistan's Northern Alliance". www.thehindu.com/news. The Hindu. נבדק ב-15 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Shadow Warrior". 60 Minutes. 23 בדצמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "The Spy Who Quit". PBS - Frontline. 17 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Rodriguez, Alex; Cloud, David S. (2010-06-07). "Afghan interior minister, top security official resign". Los Angeles Times.
  20. ^ 1 2 Boone, Jon (6 ביוני 2010). "Afghan interior minister and spy chief resign over jirga security breaches". The Guardian. guardian.co.uk. נבדק ב-2015-02-04. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 3 4 "Osama Bin Laden death: Afghanistan 'had Abbottabad lead four years ago'". The Guardian. 2011-05-05.
  22. ^ Coll, Steve (2018). Directorate S: The C.I.A. and America's Secret Wars in Afghanistan and Pakistan. New York: Penguin Press. pp. 214–217.
  23. ^ 1 2 "The Spy Who Quit". PBS. 2011.
  24. ^ "NATO's Dangerous Wager with Karzai". The New York Review of Books. 2010.
  25. ^ Coll, Steve (2018). Directorate S: The C.I.A. and America's Secret Wars in Afghanistan and Pakistan. New York: Penguin Press. pp. 434–437.
  26. ^ "Taliban Leader in Secret Talks Was an Impostor". The New York Times. 2010.
  27. ^ "Afghan interior minister, intel chief replaced over attack on peace jirga". arabtimesonline.com. נבדק ב-2015-02-04.
  28. ^ "Removal of Two Key Afghan Officials Seen As A Blow to the West". CNSNews. 2010.
  29. ^ The Art of Intelligence: Lessons from a Life in the CIA's Clandestine Service By Henry. A. Crumpton.
  30. ^ "Former Afghanistan Intelligence Chief Says He Quit Because of President Karzai's 'Soft' Policy on Taliban, Says: 'This Soft Behavior Makes the Enemy's Intention Even Stronger and Makes the Confidence of Friends Shaky'". MEMRI. 2010-06-15.
  31. ^ Rubin, Alissa J. (2010-06-06). "Afghan Leader Forces Out Top 2 Security Officials". The New York Times.
  32. ^ Filkins, Dexter (2010-06-11). "Karzai Is Said to Doubt West Can Defeat Taliban". The New York Times.
  33. ^ Williams, Brian Glyn (2011). Afghanistan Declassified: A Guide to America's Longest War. University of Pennsylvania Press. p. 29. ISBN 978-0-8122-4403-8.
  34. ^ "HARDtalk: Amrullah Saleh, Former Head of Afghan Intelligence". BBC. 2011-10-11.
  35. ^ Dalrymple, William (23 באוגוסט 2010). "The military and the mullahs". New Statesman. newstatesman.com. נבדק ב-2015-02-04. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Former Pakistan Army Chief Reveals Intelligence Bureau Harbored Bin Laden in Abbottabad". Jamestown Foundation. 2011-12-22.
  37. ^ Ashraf Javed (16 בפברואר 2012). "Ijaz Shah to sue Ziauddin Butt". The Nation. nation.com.pk. אורכב מ-המקור ב-2012-04-02. נבדק ב-2015-02-04. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Minority leaders leaving Karzai's side over leader's overtures to insurgents". The Washington Post. 2011-06-23.
  39. ^ Mashal, Mujib (23 בדצמבר 2018). "To Curb Taliban, Afghan President Replaces Security Chiefs". {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Mashal, Mujib (16 בינואר 2019). "In Chaotic Afghan Capital, Crackdown on Crime Is Turning Heads". {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ https://www.news18.com/news/world/amarullah-salehs-office-dismisses-reports-of-going-to-tajikistan-calls-it-propaganda-by-pakistan-4081217.html
  42. ^ אתר למנויים בלבד Ben Farmer, ‏Ashraf Ghani flees Afghanistan, leaving Taliban poised to create a government, The Telegraph, 16 August 2021
  43. ^ https://www.theweek.in/news/world/2021/08/17/an-anti-taliban-front-forming-in-panjshir-ex-top-spy-saleh-son-of-lion-of-panjshir-meet-at-citadel.html
  44. ^ והסוכנויות, ynet (2021-08-19). ""ההתנגדות החלה": מעוז החופש האחרון באפגניסטן". Ynet. נבדק ב-2022-01-15.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמרוללה_סאלח&oldid=37911710"