אמרו לו

"אמרו לו"
"Azzurro"

סינגל בביצוע אריק איינשטיין
מתוך האלבום "אוסף"
מדינה
יצא לאור	1993
תאריך הקלטה	1993
סוגה	פופ
שפה	עברית
אורך	03:48
חברת תקליטים	הד ארצי
כתיבה	עלי מוהר (במקור באיטלקית: ויטו פלביאצ'יני)
לחן	פאולו קונטה ומיקלה ויראנו
עיבוד	יוני רכטר
ביצועים מאוחרים	תזמורת המהפכה, אלי יצפאן, שלישיית מה קשור, אלי בן דוד
גרסאות כיסוי	חברי "זהו זה!"

"אמרו לו" הוא שיר בביצועו של הזמר הישראלי אריק איינשטיין, מתוך אלבום "אוסף" שיצא בשנת 1993. השיר עוסק בדמות של אדם ש"הולך נגד הזרם" למרות הקשיים.

השיר המקורי

השיר "אמרו לו" מבוסס על "Azzurro", להיט איטלקי פופולרי משנת 1968 של פאולו קונטה, ויטו פלביאצ'יני ומיקלה ויראנו , שהוקלט במקור בידי אדריאנו צ'לנטנו ב־1968. הוא תורגם לעברית על ידי עלי מוהר.

המונח האיטלקי "אַזּוּרוֹ" מתרגם לעברית כגוון תכלת או כחול שמיים, ובשפה האנגלית הוא מקביל למונחים כגון Azure או Sky Blue (כחול רקיע). מדובר בגוון כחול בהיר, צלול וחיוני, המדמה את מראה הרקיע ביום בהיר. מעבר להגדרתו הצבעונית הטהורה, הכוללת גוונים משניים כמו תכלת פודרה או כחול "אל-שכח-אותי", המילה נושאת משמעות תרבותית ולאומית עמוקה באיטליה. בהקשר הספורטיבי, הצבע מזוהה עם הנבחרות הלאומיות של איטליה בענפים השונים, ובראשן נבחרת הכדורגל. בשל מדיהן הכחולים, זכו הנבחרות לכינוי המפורסם "Gli Azzurri" (הכחולים), שהפך לסמל של גאווה לאומית. השימוש במונח זה משלב אפוא בין תיאור ויזואלי של ספקטרום הצבעים לבין זהות ספורטיבית.

השיר האיטלקי מתאר בדידות קיצית בעיר, כאשר הדובר כמהּ לאהובה שעזבה לחוף הים, והצהריים הארוכים והכחולים מדגישים את ריקנותו הרגשית. "אַזּוּרוֹ" הפך במהרה לאחד מלהיטי הפופ האיטלקיים הגדולים ביותר בכל הזמנים, ולשיר בלתי פורמלי של נבחרת איטליה בכדורגל, המכונה "Azzurri" (התכולים) על שם החולצות הכחולות שלהם. עלי מוהר, פזמונאי ועיתונאי ישראלי שהיה ידוע בתרגומיו וביכולתו לעבד שירים זרים לעברית, לקח את הלחן האיטלקי ויצר משהו שונה לחלוטין. מוהר לא תרגם את השיר, אלא כתב טקסט חדש לחלוטין, תוך שימור הצלצול והאנרגיה של המקור. הוא שינה את הכחול האיטלקי לאדום ישראלי, והפך את השיר לסיפור על נער שגדל להיות איש שאינו לומד מטעויותיו ונשאר נאמן לבחירותיו הלא-פרקטיות.

הגרסה העברית

ההפקה המוזיקלית

השיר "אמרו לו" הוקלט במקור ב-1993 והופיע כשיר מס' 7 באלבום האוסף "אוסף" בהוצאת "הד ארצי". העיבוד המוזיקלי בוצע על ידי יוני רכטר, שותפו המוזיקלי הוותיק של איינשטיין. רכטר, שעבד עם איינשטיין על אלבומים רבים החל משנות ה-70, הביא לשיר סאונד עדכני ורענן שהתאים לשנות ה-90, תוך שמירה על הצביון האיטלקי המקורי. השיר נכלל גם בקלטת הילדים "כמו גדולים 2" שיצאה באותה שנה, שבה הופיעו איינשטיין לצד מוני מושונוב, צבי שיסל ויהודית רביץ. הקלטת כללה קליפ לשיר בסגנון דיסקו של MTV, שהדגים את הרבגוניות של היצירה, שיר שיכול לפנות לילדים ולמבוגרים כאחד.

המסר החברתי

השיר, שיצא מתוך קלטת הילדים "כמו גדולים 2", הוא יצירה המשלבת בין מלנכוליה להומור עצמי, תוך הצגת דמות של "אנטי-גיבור" המסרב להיכנע לתכתיבי החברה ונשאר נאמן לבחירותיו. הטקסט מגולל את סיפורו של אדם שמתנהל לאורך חייו בניגוד לציפיות הסביבה. הוא נשאר ילדותי, חולמני ואדיש לאזהרות המבוגרים, שדחקו בו להיות "מעשי" ו"חזק". הבחירה של עלי מוהר להתמקד בדמות שאינה לומדת לקח ואינה מביעה חרטה על חוסר התאמתה לנורמות, מעניקה לשיר נופך של חופש פנימי המנוגד למסגרות הנוקשות של החיים הבוגרים.

בגרסה העברית הדמות המרכזית בשיר עוברת תהליך התבגרות כרונולוגי, מילד לנער ועד לאיש, כאשר לאורך כל תחנות חייו היא שומרת על עמדה של התעלמות מופגנת מעצות סביבתה. החברה המקיפה את הגיבור דוחקת בו לאמץ ערכים של כוחניות, מעשיות ובגרות נורמטיבית, תוך דרישה להתמקד במסלול חיים סדור ולהמקד בלימודים על חשבון הנאות החיים כמו ריקודים וקשרים רומנטיים. למול דרישות אלו, הגיבור נותר באדישותו ומסרב להישמע לאזהרות החוזרות ונשנות, ובכך מעלה השיר ביקורת עדינה על החברה הישראלית ועל הלחץ הקולקטיבי לציות והתאמה לנורמות המקובלות. היצירה תוהה באופן מרומז האם הכניעה לתכתיבים חברתיים אלו היא אכן המסלול הראוי, או שמא ישנו ערך נעלה יותר בשימור המרחב האישי והאותנטי.

מסר זה עולה בקנה אחד עם האופן שבו נתפסת דמותו הציבורית של אריק איינשטיין, אמן אשר פעל לאורך הקריירה שלו תוך שמירה על קו אמנותי מוגדר, גם במקרים שבהם הוא לא עלה בקנה אחד עם ציפיות הממסד או הקהל. איינשטיין מזוהה בשיח הציבורי עם סגנון ישיר ועם זיקה לזהות המקומית, וניתן לראות בטקסט של עלי מוהר שיקוף של תפיסת עולמו כפי שהתבטאה בבחירותיו המקצועיות. השילוב בין המילים לבין הביצוע של איינשטיין יוצר הקשר עקבי, שכן שניהם ביטאו בפעילותם עמדה המעדיפה התמקדות בתוכן ובזהות אישית על פני חתירה להכרה רשמית או להישגים חיצוניים.

הפועל תל אביב

"גם כשהלך לכדורגל, הוא לא חיפש לו רק ניצחון, ובהתלהבות של עגל, ויתר על שקט וביטחון, ועד היום הוא עם הדגל, ועם הצבע הלא נכון, אמרו לו שהחולצה האדומה, זאת לא מציאה, אמרו לו שהוא נכנס פה לצרה, ואין יציאה!"

אחד המרכיבים המזוהים ביותר עם השיר, ובמיוחד עם דמותו של איינשטיין, הוא הבית העוסק באהדתו לקבוצת הפועל תל אביב. השירהפך להמנון כדורגל של אוהדי הפועל תל אביב. השימוש במטאפורה של "הצבע הלא נכון" והבחירה ב"חולצה האדומה" למרות האזהרות שהיא "לא מציאה", "שהוא נכנס פה לצרה" ו"שאין ממנה יציאה". בכך מבטא השיר נאמנות רגשית לקבוצה, הגוברת על היגיון קר. הכדורגל בשיר אינו רק ספורט, אלא סמל לוויתור על "שקט וביטחון" לטובת תשוקה והתלהבות, מה שמתכתב עם האישיות הציבורית של אריק איינשטיין כאדם שנותר נאמן לערכיו, לאהבותיו ולפשטות שאפיינה אותו, גם במחיר של הישארות "בעסק ביש" בעיני העולם.

השיר, יחד עם שירים נוספים כמו שורות משירים אחרים כמו "ואיזה מסכנים האוהדים" ב"סע לאט", תרם ליצירת הדימוי של אוהדי הפועל כמי שאוהבים להתבוסס ב"מסכנות" או בתחושת האנדרדוג. איינשטיין הודה שגם לו הייתה יד בהעצמת התחושה הזו דרך שיריו, אך הוא מדגיש כי הדבר נובע מיכולת ההומור העצמי של האוהדים. גם עלי מוהר, שכתב את מילות השיר, היה מאוהדי הקבוצה.

השימוש בביטוי "הצבע הלא נכון" ממחיש את העדפת הנאמנות והתשוקה האישית על פני שיקולים רציונליים של יציבות או הצלחה מובטחת. הזיקה של השיר למועדון הפועל תל אביב נשענת על הביוגרפיה של יוצריו, הן אריק איינשטיין והן עלי מוהר היו מזוהים באופן מובהק עם הקבוצה. "אמרו לו" מהווה נדבך מרכזי ברפרטואר המזוהה עם תרבות האוהדים של המועדון, לצד יצירות נוספות של איינשטיין העוסקות בנושא, כגון השיר "סע לאט" והמנון האליפות "אדומה שלי" משנת 2000.

גרסאות

• במהלך מופע ההוקרה לאריק איינשטיין, שנערך בפארק הירקון באוקטובר 2014 בוצע השיר על ידי כוכבי תוכנית הסאטירה "בובה של לילה", ובהם אלי יצפאן, שלישיית "מה קשור" ואלי בן דוד.
• חברי "זהו זה!", ובניהם מי שהיה חברו של איינשטיין מוני מושונוב, ביצעו גרסת כיסוי לשיר לקראת מונדיאל 2022 ששודר בכאן 11.
• השיר משתלב במופע "אני ואתה" של "תזמורת המהפכה", המוקדש ליצירתו של אריק איינשטיין, בקטע מיוחד המוקדש לאהבתו הגדולה של איינשטיין לעולם הספורט. קטע זה משלב בין המערכונים המוכרים שלו לבין שירים המזוהים עם הנושא, ובהם השיר "אמרו לו" לצד השיר "ואלה שמות", ויוצרים מעין קולאז' המשלב וידאו וצליל.
• פודקאסט אוהדי קבוצת הפועל תל אביב בכדורסל

מורשת

השיר "אמרו לו" שמר על רלוונטיות תרבותית, בעיקר כביטוי לאומץ הנדרש מאדם כדי לבחור בדרך שונה מזו המצופה בסביבה. היצירה משלבת בין הממד האישי לקולקטיבי. היא משרטטת סיפור על אדם שאינו מוכן להתאים את עצמו לתכתיבי הסביבה, ובכך הופכת לסמל של נאמנות רגשית הגוברת על שיקולים פרגמטיים או תועלתניים. השיר גם משקף את היכולת של מוהר לתרגם ולעבד יצירות מוזיקליות מזרות לעברית בצורה שהופכת אותן למובנות ורלוונטיות תרבותית לקהל הישראלי. בכך, מוהר לא רק תרגם טקסט, אלא יצר מיתוס חדש על דמותו של אדם הבוחר באותנטיות על פני פופולריות זמנית או הצלחה מסחרית, ערכים שהפכו מזוהים לחלוטין עם דמותו הציבורית של אריק איינשטיין עצמו. עבור איינשטיין, "אמרו לו" הפך לאחד מהשירים המזוהים ביותר עם דמותו הציבורית, כאדם שבחר באהבה ובאותנטיות על פני הצלחה מסחרית.

בקרב קהל האוהדים של הפועל תל אביב, השיר הפך לביטוי של זהות קבוצתית המדגישה נאמנות ודבקות בערכי המועדון, ללא תלות בתוצאות ובהפסדים. הקשר בין האמן לקבוצה התהדק עם פטירתו, כאשר המועדון והאוהדים ראו בו את פניה היפות והמייצגות ביותר של הקבוצה. כפי שציין דובר המועדון במהלך טקס הפרידה שנערך בכיכר רבין, איינשטיין נתפס כמי שמגלם באישיותו את האתוס של הפועל תל אביב.

קישורים חיצוניים

• מאריק איינשטיין לביקורת ספרות, דרך פופ איטלקי
• עפר גביש - אירועי זמר > סיפורי שיר > אמרו לו
• פינתי השבועית ברדיו: אמרו לו, פורסם בתאריך 28 בנובמבר 2011