אמרפל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם מביס את ארבעת המלכים, איור מאת אנטוניו טמפסטה משנת 1613

אמרפל מלך שנער, נזכר בתנ"ך בספר בראשית, פרק י"ד כאחד ממלכי קואליציית ארבעת המלכים שהוקמה יחד עם אריוך מלך אלסר, כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים, למטרת דיכוי מרד של חמשת מלכי כיכר הירדן ועמים נוספים באזור[1], שכרתו ביניהם ברית על מנת למרוד במלכי מסופוטמיה. אמרפל הוא הדמות הראשונה במקרא אליה מוצמד התואר מלך.

השם אמרפל נזכר גם בטקסטים באוגרית בתעתיק עמרפ כאשר האות ל' חסרה[2]. על פי המקרא, שנער הוא למעשה שמה הקדום של בבל, כפי העולה ממעשה דור הפלגה: "וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם... עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ" (בראשית פרק י"א, פסוקים ב'; ט'), וכך היא גם הדעה הרווחת בקרב חוקרי המקרא, דבר המסתדר עם אחת ההשערות אשר נוטה לזהות את אמרפל עם חמורבי עצמו, שנודע גם כעמורפי. השערה אחרת מזהה אותו עם אובל-פי-אל השני מלך אשנונה[3].

חז"ל מזהים את אמרפל עם נמרוד שנקרא אמרפל "שאמר פול לכבשן האש" לאברהם אבינו[4], ואילו יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" מציין, כי אמרפל היה אחד משרי הצבא של האשורים. בספרו קדמוניות היהודים מתאר יוסף בן מתתיהו כיצד בזזו ארבעה שרי צבא אלה את סוריה והגיעו לאזור סדום, כדי להלחם עם מלכי כיכר הירדן אשר מרדו באשור[5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקרא מתואר מסע ענישה כולל של עמי האזור שמרדו בארבעת המלכים, שכלל מספר עמים מלבד חמשת מלכי כיכר הירדן (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ה'-ח'):  וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר: וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר: וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם...". 
  2. ^ פנחס ארצי, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 103.
  3. ^ Micael Roaf, Cambridge Atlas of Archaeology - king lists p.111 and pp.108-123.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג, עמוד א'
  5. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמ' 19.