אמשל מאיר רוטשילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמשל מאיר רוטשילד
Amschel Mayer Rothschild.jpg
לידה 12 ביוני 1773
פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בדצמבר 1855 (בגיל 82)
פרנקפורט, הקונפדרציה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 6 בדצמבר 1855 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Eva Hanau (1796ערך בלתי־ידוע) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מכתב מבנק רוטשילד, פרנקפורט, 1876.

הברון אמשל מאיר פון רוטשילדגרמנית: Baron Amschel Mayer von Rothschild‏; 12 ביוני 17736 בדצמבר 1855) היה בנקאי יהודי-גרמני, שהיה חלק ממשפחת רוטשילד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא היה הילד השני ובנם הבכור של מאיר אמשל רוטשילד (1744–1812), מייסד השושלת, ושל גיטל רוטשילד לבית שנאפר (1753–1849). מגיל צעיר עבד בעסק המשפחתי. בשנת 1810 אביו הוסיף אותו ואת ארבעת אחיו כשותפים בבנק.

עם מותו של מאיר אמשל בשנת 1812,[1] אמשל מאיר, שהיה בנו הבכור, ירש את תפקידו כראש הבנק בפרנקפורט על המיין, לאחר שאחיו נשלחו להקים בנקים בפריז, לונדון, נאפולי וווינה.

כבן הבכור, הפך אמשל מאיר לראש המשפחה החדש וקיבל את ניהול הבנק, שבסיסו החדש, החל משנת 1813, היה בניין חדש בסגנון נאו-קלאסי בפאהרגאסה. זה היה גם המטה של ​​בנקי רוטשילד בלונדון, פריז, וינה ונאפולי, שבראשיהם עמדו אחיו. בתור הזהיר מבין חמשת בניו של מאיר אמשל רוטשילד, הוא תמיד דאג לנזילות הבנק, נמנע ככל האפשר מסיכונים והעדיף עסקאות קטנות ככל היותר.

הוא רומם לאמשל מאיר פון רוטשילד ב-1817 והפך לפרייהר (ברון) ב-1822.

רוטשילד המשיך לעבוד כיהודי החצר עבור נסיכים גרמנים שונים. מערכת היחסים עם חצר נסיכות הבוחר מהסן, שאביו בנה בעזרתו של קרל פרידריך בודרו, מילאה תפקיד חשוב בכך. בנוסף, אמשל מאיר רוטשילד היה הגזבר והמממן של הבונדסטאג הגרמני בפרנקפורט. הודות ליחסים הטובים עם כמעט כל המדינות הבינוניות והקטנות בגרמניה, הצליחו M. A. Rothschild & Sons להדיח את בנק האחים בתמן מהמנפיק המוביל של איגרות חוב ממשלתיות באזור דובר הגרמנית בין השנים 1820 ל-1830. פרנקפורט הפכה לבורסה החשובה ביותר ולמרכז שוק ההון בגרמניה.

גם אם נכסי M. A. Rothschild & Sons המשיכו לגדול תחת הנהגתו של אמשל מאיר רוטשילד, חברת האב בפרנקפורט בכל זאת איבדה מחשיבותה ביחס לבנקי רוטשילד בפריז ובלונדון שגדלו במהירות. אף על פי כן, הבנקים בפריז ובלונדון נשארו רק ענפים של החברה. כל עוד גיטל רוטשילד, אמם של האחים רוטשילד, נשארה בחיים, פרנקפורט נשאר מקום המפגש הכללי של משפחת רוטשילד.

נישואי רוטשילד לאווה הנאו ב-1796 לא הניבו צאצאים. כדי לשמור על השושלת רוטשילד אימץ את אחיינו, מאיר קארל פון רוטשילד, בנו של קלמן מאיר רוטשילד שהקים את ענף החברה בנאפולי. רוטשילד נפטר ב-8 בדצמבר 1855, והוא נקבר בבית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט. מאיר קארל, ביחד עם אחיו וילהלם קארל פון רוטשילד, היה שותף בבנק מאז 1852, והמשיך לנהל את חברת האב בפרנקפורט לאחר מותו של אמשל מאיר; כשוילהלם קארל נפטר ב-1901, הענף פורק.[2]

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוטשילד כונה על ידי יהודי מזרח אירופה "רוטשילד האדוק" (ביידיש: דער פרומער ראטשילד).[3]

רוטשילד נשאר נאמן למסורות היהדות האורתודוקסית והיה מתנגד בולט של תנועת היהדות הרפורמית. בשנת 1843 הוא דחה את מינויו של הרב הרפורמי לאופולד שטיין לפרנקפורט וחזר בו מהתחייבותו לתמוך בבניית בית כנסת מרכזי חדש עם 250,000 גילדן. כאשר העיר החופשית פרנקפורט הציגה תקנת שטר חליפין חדשה ב-1844, שחייבה בנקאים יהודים לקבל שטרות חליפין בשבת ובחגים יהודיים אחרים, רוטשילד הודיע ​​בפומבי כי לא יעמוד בתקנה זו.

רוטשילד גם ניסה להשיג שוויון משפטי ליותר מ-4,000 יהודי פרנקפורט, שהיוו כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. ב-Konstitutionsergänzungsakte ("החוק המשלים לחוקה"), החוקה של העיר החופשית פרנקפורט שנחקקה ב-1816, זכויות האזרח שלהם צומצמו שוב בגלל רצונם של רוב האזרחים הנוצרים, שחששו מתחרות מצד אזרחים יהודים. בין השנים 1816 ו-1824, בתמיכת הנסיך מטרניך, שר המדינה הפרוסי הרדנברג ונסיכים נוספים, שלח רוטשילד את Bittschriften der Israelitischen Gemeinde die Gleichstellung der Frankfurter Juden betreffend (עתירות מהקהילה היהודית בדבר שוויון ליהודי פרנקפורט) לסנאט של העיר החופשית. בשנת 1824 ניתנו ליהודים, שהוזכרו כ-Israelitische Bürger (אזרחים ישראלים), זכויות שוות לנוצרים על פי המשפט הפרטי, אך רק בשנת 1864 ביטלה פרנקפורט, כמדינה הגרמנית השנייה אחרי באדן (1862), את כל ההגבלות על זכויות האזרח, והחשיבה יהודים כשווים לשאר האזרחים.

צדקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לאביו, שפעילות הצדקה שלו עדיין הייתה חלק מהמסורת היהודית של צדקה, ייסד רוטשילד את הפעילות הענפה של קרן המשפחה. בשנת 1849 הקים את "קרן הברון אמשל מאייר פון רוטשילד למען בני ישראל העניים של העיר פרנקפורט על המיין" ("Freiherrlich Amschel Meyer von Rothschild’sche Stiftung für die armen Israeliten der Stadt Frankfurt am Main"), לה הוריש בצוואתו 1.2 מיליון גילדן. קרן זו הוזמנה לשמור על Haus zum Grünen Schild, בית האבות של משפחת רוטשילד, ולהשתמש בו למטרות צדקה. בנוסף, תמך רוטשילד גם בחיי היהודים בפרנקפורט בתרומות רבות, למשל לבתי כנסת, בתי חולים וקופות חולים.

תוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמשל מאיר רוטשילד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Weintraub, Stanley (2003). Charlotte and Lionel: A Rothschild Love Story (באנגלית). Simon and Schuster. ISBN 9780743226868.
  2. ^ The Business ‹ M A Rothschild and M A von Rothschild & Söhne, Frankfurt :: The Rothschild Archive, www.rothschildarchive.org
  3. ^ Rakeffet-Rothkoff, Aaron (1999). Epstein, Joseph (ed.). The Rav: The World of Rabbi Joseph B. Soloveitchik. Vol. 2. KTAV Publishing House. p. 85. ISBN 978-0881256154.
  4. ^ RD of 23.06.1838