אמת המים של ואלנס
 | |
| מבט פנורמי על שרידי אמת המים, באיסטנבול. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | אמת מים |
| על שם | הקיסר הרומי ואלנס |
| כתובת |
איסטנבול  |
| מיקום | איסטנבול |
| מדינה | טורקיה |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות ביזנטית, אדריכלות עות'מאנית |
| קואורדינטות | 41°00′58″N 28°57′20″E / 41.01599°N 28.95557°E |
 | |
  | |
אמת המים של ולנס (בטורקית: Valens Su Kemeri; ביוונית עתיקה: Ἀγωγὸς τοῦ ὕδατος) הייתה אמת מים רומית שנבנתה בסוף המאה ה-4 לספירה, כדי לספק מים לקונסטנטינופול. בניית האמה החלה בתקופת שלטונו של הקיסר הרומי קונסטנטיוס השני (שלט: 337–361) והיא הוארכה, משמעותית, בשנת 373 על ידי הקיסר ואלנס (שלט: 378-364).[1] האמה הייתה שילוב של תעלות מכוסות ומבנים עיליים שהוגדרו: "קו אספקת המים הרומי הארוך ביותר".[1] האמה נותרה בשימוש במשך מאות שנים רבות והורחבה ותוחזקה על ידי הביזנטים והעות'מאנים.
מיקום וגאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמה המים באורך של כ-430 קילומטרים, בנויה ממערב למזרח. במקור, הובלו המים ממעיינות דנימנדרה (Danımandere)[א] ופינארקה (Pınarca) והיא הייתה באורך כ-250 ק"מ. השיפוע נוצר מגובה המקורות בדנמנדירה, 171 מטר מעל פני הים, לבין חומות קונסטנטינופול, בגובה 65 מטר מעל פני הים.[1] במאה ה-5, הוארכה האמה בעוד כ-180 קילומטרים של תעלות שהובילו מים ממעיינות בפָּזַרְלִי (Pazarlı),[ב] בגובה 240 מטר מעל פני הים.[1]
התעלות נבנו מאבן והיו בעלות צורה מלבנית עם כיסוי מקומר והקירות עד לקצה הקמרון היו מטוייחים בטיט. רוב התעלות היו צרות, ברוחב של כ-0.65 מטר ובגובה של כ-1 מטר עד לקצה הקמרון. עם זאת, התעלה מהמאה החמישית הייתה רחבה יותר, כ-1.6 מטר ובגובה של כ-1.7 מטר, עד לקצה הקמרון.[1]
השריד האחרון והבולט ביותר של האמה, נמצא בעיר העתיקה של איסטנבול ושמו "בוזדואן קמרי" (Bozdoğan Kemeri), שפירושו: אמת המים של (נחל) בוזדואן. זהו ציון דרך חשוב בעיר וקשתותיו עוברות מעל שדרות אטאטורק (Atatürk Bulvarı). החלק ששרד הוא באורך 921 מטרים, כ-50 מטרים פחות מהאורך המקורי (971 מטרים).[1]
המים שהגיעו לעיר, אוחסנו בשלושה מאגרים פתוחים ומעל מאה בורות מים תת-קרקעיים, כמו בור ירבאטאן, בקיבולת משולבת של למעלה ממיליון מטרים מעוקבים.ליד הקצה המזרחי של האמה הייתה ממערכת אחת של חלוקת מים ומערכת נוספת נבנתה ליד איה סופיה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה הרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניית מערכת אספקת מים לעיר ביזנטיון החלה תחת שלטונו של הקיסר אדריאנוס. קונסטנטינוס הגדול ייסד מחדש את העיר והרחיב אותה, דבר שגרם לעלייה משמעותית בצריכת מים מתוקים.
התאריך המדויק בו החלה בניית האמה אינו ודאי, אך היא הושלמה בשנת 368 לספירה בתקופת שלטונו של ואלנס, שאת שמו נושאת האמה. קטע "בוזדואן קמרי" נבנה לאורך העמק בין הגבעה השלישית, שעליה היה בנוי מבנה ציבורי גדול (Capitolium) וגבעה הרביעית של קונסטנטינופול, שעליה הייתה בנויה כנסיית השליחים הקדושים (Church of the Holy Apostles).
על פי המסורת, גשר האמה נבנה עם אבני חומות כלקדון, שנהרסו ב-366, לאחר "מרד פרוקופיוס" (Procopius).
המבנה נחנך בשנת 373 על ידי מושל העיר קלרכוס (Clearchus), שבנה מזרקה במרכז העיר, שקיבלה את מימיה מאמת המים.
האמה הזינה שלושה בורות מים גדולים, מחוץ לחומות קונסטנטינופול: בור המים של מוקיוס (Cistern of Mocius), בור המים של אספר (Cistern of Aspar; Sultan Selim Çukurbostanı), והבור של אטיוס (Cistern of Aetius; Karagümrük Çukurbostanı). במאה ה-5, שונתה חומת העיר והקיפה גם את הבורות. בור המים של מוקיוס היה, ככל הנראה, האחרון שהושלם ובנייתו מיוחסת לאנסטסיוס הראשון (שלט: 491–518). שלושת בורות המים, יחד, יכלו להכיל כ-607,715 מטרים מעוקבים של מים.שני בורות מים נוספים בתוך חומות העיר, ניזנו שניהם מאמת המים של ואלנס: אחד בסראצ'אנה (Saraçhane) והשני ברחוב באב-אי עלי (Bab-ı Ali Caddesi).
התקופה הביזנטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחת הקיסר תאודוסיוס השני (שלט: 402–450), מֵי האמה הופנו אך ורק לנימפאום, למרחצאות זאוקיפוס (Baths of Zeuxippus) ולארמון הגדול של קונסטנטינופול. האמה, שככל הנראה ניזוקה ברעידת אדמה, שוקמה תחת יוסטיניאנוס הראשון (שלט: 527–565), אשר קישר אותה עם בור המים ירבאטאן.
התקופה הביזנטית התיכונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-4, גרגוריוס מנזיאנזוס תיאר את אמת המים כ"נהר תת-קרקעי ואווירי".[1] על פי תמיסטיוס, השלב הראשון של בניית האמה היה באורך של 1,000 סטדיון, כ-185 קילומטרים.[2] קביעה זו נחשבה כהגזמה עד שסקר ארכאולוגי חשף את תוואי התעלה הידוע.[2]
האמה נהרסה בחלקה, על ידי האווארים במהלך המצור על קונסטנטינופול בשנת 626 ואספקת המים חודשה רק לאחר הבצורת שהייתה ב-758, על ידי הקיסר קונסטנטינוס החמישי (שלט: 741–775), באמצעות כוח עבודה גדול שנלקח מיוון ומאנטוליה.
אנדרוניקוס הראשון קומננוס היה הקיסר הביזנטי האחרון שתחזק את האמה.
התקופה העות'מאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר כיבוש קונסטנטינופול (1453), תיקן הסולטן מהמט השני (שלט: 1444–1446, 1451–1481) את המערכת והמים סופקו לארמונות הקיסריים אסקי סאראי (Eski Saray; הארמון הישן) וטופקאפי סאראי . רעידת אדמה גדולה שפקדה את האזור ב-1509 הרסה את הקשתות ליד מסגד שחזאדה (Şehzade Mosque) ותיקוני מערכת המים נמשכו תחת שלטונו של באיזיט השני (שלט: 1481–1512).
באמצע המאה ה-16, סולימאן המפואר (שלט: 1520–1566) בנה מחדש את הקשתות (אוגיבליות) 47 עד 51 ,[ג] ליד מסגד שחזאדה, והזמין את האדריכל הקיסרי, מימר סינאן, להוסיף שני קווי מים נוספים, היוצאים מ"יער בלגרד" (Belgrad Ormanı). הזרימה המוגברת אפשרה את חלוקת המים לרובע קירקצ'מה (Kιrkçeşme; "ארבעים המזרקות"), הממוקם לאורך אמת המים בצד קרן הזהב, ונקרא כך על שם המזרקות הרבות שנבנו שם תחת סולימאן. בפקודת הסולטאן מוסטפא השני (שלט: 1695–1703), שוחזרו חמש קשתות (41–45), תוך שמירה על הצורה העתיקה. כתובת לציון השחזור בנמצאת באתר, מתוארכת לשנת 1696/97. יורשו , אחמד השלישי, תיקן שוב את רשת החלוקה.בשנת 1912, נהרסו כ-50 מהאמה ליד מסגד פאתח (Fatih Camii).באותה תקופה, הוקם בקצה המזרחי "טקסים", מפעל חלוקת מים", מודרני.
בוזדואן קמרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]גשר "בוזדואן קמרי" היה באורך 971 מטרים וגובהו המרבי כ-29 מטרים (מהם: 63 מטרים מעל פני הים) עם שיפוע קבוע של 1:1000. קשתות 1–40 ו-46–51 נבנו בתקופתו של ואלנס, קשתות 41–45 לתקופתו של מוסטפא השני, ואלו שבין 52 ל-56 לתקופתו של סולימאן הראשון.
במקור, היה המבנה ישר לחלוטין, אך במהלך בניית מסגד פאתח, מסיבות לא ידועות, הוא התעקם בחלק זה. הבנייה אינה סדירה, ועשויה משילוב של אבנים מסותתות, לבנים ואופוס קמנטיקיום. השורה הראשונה של הקשתות בנויה מאבנים מסותתות בצורת קובייה והשורה העליונה בנויה לסירוגין, מארבעה עד שבעה נדבכים של אבנים ושכבה של חומר דק יותר, אופוס קמנטיקיום, המהודק במלחצי ברזל. רוחב גשר האמה נע בין 7.75 מטרים ל-8.24 מטרים. עובי העמודים הוא 3.70 מטרים, והקשתות מהסדר התחתון הן ברוחב 4 מטרים. סקרים גיאופיזיים שבוצעו בשנת 2009, לימדו שיסודות העמודים נבנו כ-5.4-6.0 מטרים, מתחת לפני השטח הנוכחי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 6 7 Martin Crapper, The valens aqueduct of constantinople: hydrology and hydraulics, researchgate.net, Water History 12(11–12), December 2020
- 1 2 Crow, Jim (28 במרץ 2012). "Ruling the waters: managing the water supply of Constantinople, AD 330–1204". Water History (באנגלית). 4 (1): 35–55. doi:10.1007/s12685-012-0054-y. ISSN 1877-7244.
{{cite journal}}: (עזרה)