אן בולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אן בולין
Anne Boleyn
Anne boleyn.jpg
לידה 1507
בליקלינג (אנ'), ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 19 במאי 1536 (בגיל 29 בערך)
לונדון, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת אנגליהממלכת אנגליה ממלכת אנגליה
מקום קבורה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת מצודת לונדון, לונדון
בן או בת זוג הנרי השמיני, מלך אנגליה (25 בינואר 153319 במאי 1536) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת משפחת בולין
אב תומאס בוליין, רוזן וילטשייר עריכת הנתון בוויקינתונים
אם אליזבת בולין, הרוזנת מווילטשייר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה
stillborn son Tudor
Henry, Duke of Cornwall עריכת הנתון בוויקינתונים
מלכה רעיה
1533–1536
(כ־3 שנים)
חתימה Anne Boleyn Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אן בוליןאנגלית: Anne Boleyn; ‏1501 או 150719 במאי 1536) הייתה אשתו השנייה של הנרי השמיני, ואימה של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. כמעט מיד לאחר נישואיהם סר חינה בעיני הנרי, ושלוש שנים לאחר מכן היא הוצאה להורג באשמת ניאוף.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולין נולדה לסר תומאס בולין, הרוזן הראשון מווילטשייר, ולליידי אליזבת הווארד, בתו של דוכס נורפוק השני. ב-1519 מונה אביה לשגריר בצרפת והיא התלוותה אליו לשם ונכנסה לשירותה של קלוד, נסיכת צרפת, אשת המלך פרנסואה הראשון. בחצר המלוכה הצרפתית השלימה אן את לימודי השפה הצרפתית, התרבות ומנהגי הנימוס. ב-1522 נצטוותה על ידי אביה לשוב לאנגליה, כדי להתחתן עם בן דודה האירי, ג'יימס באטלר, רוזן אורמונד התשיעי. תוכנית הנישואים נקטעה, ובמקום זאת היא החלה לשמש כבת לוויה לאשתו של המלך הנרי השמיני, קתרין מאראגון.

במהלך חייה ולאחר מותה נפוצו לגביה שמועות רבות שבמקרים רבים נועדו לשרת מטרות פוליטיות, לחיוב או כמטרה לביקורת. רוב מכתביה וכל דיוקנותיה הושמדו, כך שקשה לאמת טענות לגבי חייה, המראה שלה ואופיה. עם זאת, היא תוארה כשנונה וחכמה, וייתכן שהיא לא נחשבה ליפה באופן מיוחד על פי מודל היופי של אותם זמנים.[1] חלק מהעדויות הקיימות מקופתה מתארות אותה כחיננית ואלגנטית, וכמי שהושפעה מהמנהגים ואופנה בחצר המלכות הצרפתית.

הנרי שם ליבו לאן והחל להעדיפה על פני אחותה, מרי בולין, ששימשה כמאהבת שלו זה מספר שנים. בולין לא נעתרה בקלות לחיזוריו של הנרי ופלירטטה עמו שנים אחדות. בני משפחתה, שהיו מודעים לאכזבתו של הנרי מקתרין, שלא הצליחה ללדת לו יורש עצר זכר, עודדו אותה. אן החלה להיענות לחיזוריו החל מ-1527, אך עדיין עמדה בסירובה לממש את הקשר עימו.

כיוון שהליך ביטול נישואיו של הנרי לקתרין התמשך זמן רב, חששו בולין ומשפחתה כי עניינו של הנרי בה יתפוגג. אן החליטה להסתכן ומימשה את הקשר עם הנרי בקיץ 1532, כשבע שנים מתחילת מערכת היחסים ביניהם. בהמשך העניק לה הנרי את תואר המרקיזה מפמברוק בזכות עצמה, כדי להבטיח את מעמדה והונה העתידי, במקרה שימות לפני שישאנה לאישה.

אן בולין הרתה למלך בחורף 1532, מה שהאיץ מאוד את הליכי נישואיהם. ב-1533 הם נישאו בסתר, וביוני אותה שנה הוכתרה אן כמלכת אנגליה, בהיותה הרה בחודש השישי.

ב-7 בספטמבר 1533 ילדה אן את בתם, אליזבת. הולדת הבת היוותה אכזבה קשה להנרי, שחרף מאמציו בביטול נישואיו לקתרין ונישואיו לבולין, טרם נולד לו בן זכר שיירש את כיסאו ויבטיח את עתיד שושלתו. מרגע זה החלה להתפוגג האהבה וההערכה שחש כלפי אן, ועינו החלה נודדת לכיוון נשים אחרות. אחרי לידת אליזבת הרתה אן עוד שלוש פעמים, אך כל הריונותיה הסתיימו בהפלה.

אן בולין במצודת לונדון, בזמן שהייתה כלואה והמתינה להוצאתה להורג

עם בנות לווייתה של אן בולין נמנתה ג'יין סימור, שהחלה למשוך את תשומת ליבו של הנרי, וכמו אן לפניה התמידה בסירובה להפוך למאהבתו. הנרי החל לסלוד מכוחניותה של אן, שהמשיכה לבחוש בענייני השלטון כמנהגה לפני נישואיה. בינואר 1536 הרתה בולין ברביעית. היא חשה שהיריון זה הוא הסיכוי האחרון להצלת נישואיה ומעמדה בעיני הנרי. ואולם, קצת אחרי שהנרי נפגע בנפילה מסוס במהלך קרב רמחים, אירוע שגרם לאן זעזוע רב, היא איבדה את תינוקה, שלדברי שגריר האימפריה הרומית הקדושה אסטאס שאפווי, היה בן זכר.

רבים מהאויבים שצברה אן כמלכת אנגליה החלו טומנים בראשו של המלך חשדות לגבי נאמנותה. לא נדרש מאמץ רב לעורר בהנרי, שהיה כבר מאוהב בג'יין סימור, חשד שאן בוגדת בו. המלך הורה על פתיחת חקירה רשמית נגדה ונגד מקורביה. החוקרים הצליחו לסחוט בעינויים "הודאות" מארבעה מבני לווייתה שהם היו מאהביה. גם אחיה, ג'ורג', נעצר והואשם בגילוי עריות עם אחותו, וכן המשורר תומאס וייאט, שהורשע וזכה בחנינה[2].

אן בולין הובאה בפני חבר שופטים במאי 1536 ונמצאה אשמה בניאוף ובבגידה במלך, שתי עבירות שעונשן אז היה עונש מוות.

בולין הוצאה להורג ב-19 במאי 1536, לאחר שנישואיה להנרי בוטלו בעטיה של מערכת היחסים שהוא קיים עם אחותה, מרי, שנים לפני כן. אחיה, ג'ורג' בולין, וארבעה אנשי חצר נוספים הוצאו להורג עוד לפניה.

השפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידיה של אן בולין כיום רואים בה אחד מחלוצי הפרוטסטנטיות. זאת משום שבפועל, ייסוד הכנסייה האנגליקנית העצמאית והניתוק מן הוותיקן התרחשו כדי להכשיר את נישואיה להנרי, ובכך הפכו את ממלכת אנגליה למדינה פרוטסטנטית. באופן רשמי, הליך ייסוד הכנסייה האנגליקנית הושלם סופית בידי בתה אליזבת, שירשה את כיסאו של הנרי מאחותה הבכורה מרי. אוהדיה רואים בה אדם שהוענש על לא עוול בכפו; שונאיה ראו בה מכשפה, שהשתמשה בכישוף שחור על מנת להפוך למלכת אנגליה, ובמעלליה הפרידה בין הקתולים באנגליה לבין האמונה האמיתית היחידה.

אן בולין בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לעשרות ספרים ומחזות על התקופה, יוחדו יצירות רבות לדמותה של אן בולין, או שהיא משמשת בהן דמות מרכזית. בין היצירות הפופולריות והידועות ביותר נמנות:

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ופרי בולין
 
אן האו
 
תומאס באטלר, רוזן אורמונד השביעי
 
אן האנקפורד
 
ג'ון הווארד, דוכס נורפוק הראשון
 
קתרין מוליינס
 
פרדריק טילני
 
אליזבת צ'ייני
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ויליאם בולין
 
 
 
 
 
מרגרט באטלר
 
 
 
 
 
תומאס הווארד, דוכס נורפוק השני
 
 
 
 
 
אליזבת טילני
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תומאס בולין, רוזן וילטשייר הראשון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אליזבת בולין, הרוזנת מווילטשייר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אן בולין


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אן בולין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Natalie Grueninger, Anne Boleyn’s Appearance & Demeanour, The Tudor Trail
  2. ^ "תיק אן בולין" (באנגלית)