אן מקייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אן מקייב
Ann de Kiev
Anne, Reyne de France.jpg
לידה 1030
קייב, רוס של קייב
פטירה 1075 (בגיל 45 בערך)
ממלכת צרפת Pavillon royal de la France.svg
שם מלא אן בת יארוסלאב מקייב
מדינה צרפת
עיסוק queen consort of France עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג אנרי הראשון, מלך צרפת
שושלת רוריק
תואר עוצרת צרפת
כינוי אן בת יארוסלאב
אב יארוסלאב החכם
אם אינגגרד אולופסדוטר
צאצאים פיליפ, רובר, איג
עוצרת צרפת
10601075
(כ־15 שנים)
חתימה Anne de Kiev autograph 2.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אן מקייברוסית ואוקראינית: Анна Ярославна, בצרפתית: Anne de Kiev‏; 1030 בקירוב1075) הייתה נסיכה מנסיכות רוס של קייב שהפכה למלכת צרפת בשנת 1051, לאחר שנשאה למלך אנרי הראשון. היא שלטה בממלכה כעוצרת בשם בנה, פיליפ הראשון, החל ממותו של בעלה אנרי בשנת 1060 ועד נישואיה השנויים במחלוקת לרוזן ראלף הרביעי מוואלואה. אן הקימה את מנזר סן וינסנט בסנליס, מקום מושבם של מלכי צרפת הראשונים.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריון האמנות ויקטור לזרב הניח כי הדמות השמאלית ביותר בפרסקו זה בקתדרלת סופיה הקדושה בקייב, מייצגת את אן. לדברי ההיסטוריון רובר-אנרי באוטיאר, זה מתאר את אחיה.

אן הייתה בתו של יארוסלאב הראשון, הנסיך הגדול מקייב, ואשתו השנייה אינגגרד אולופסדוטר משוודיה.[1] תאריך הלידה המדויק שלה אינו ידוע; ההיסטוריון פיליפ דלורמה הציע את שנת 1027 ואילו אנדריי גריגורייביץ' מצביע על 1032, ומסתמך על אזכור בכרוניקה של קייב על לידת בת ליארוסלאב באותה שנה.

מקומה המדויק של אן בסדר הולדתם של אחיה אינו ידוע, אם כי מקובל לראותה כבת הצעירה ביותר.[2] מעט ידוע על ילדותה או השכלתה. חתימה שלה בכתב קירילי מופיעה במסמך משנת 1061, כך שניתן לדעת בוודאות שהיא למדה לפחות לכתוב את שמה, ודלורמה אף מניח כי היא זכתה להשכלה משמעותית יותר מאחר שיארוסלאב יחס חשיבות גדולה לחינוך והקים מספר בתי ספר בממלכתו. גריגורייביץ' הציע כי אן למדה צרפתית לקראת נישואיה עם המלך אנרי הראשון מצרפת.[3]

אירוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך הגדול יארוסלאב השיא כמה מבנותיו בנישואים פוליטיים למספר שליטים מערביים בניסיון לצמצם את השפעת האימפריה הביזנטית ולהתקרב למערב, ובגלל מדיניות זו הצרפתים הכירו את נסיכות רוס של קייב. המשא ומתן לנישואיה של אן עם המלך אנרי נערך בסוף שנות הארבעים של המאה האחת עשרה, לאחר מות אשתו הראשונה של אנרי, מטילדה מפריסיה, ובנם של השניים, שהיה יורש העצר. בשל איסור הכנסייה על נישואי קרובים, נדרש אנרי לחפש כלה שאינה קשורה למשפחתו[2][4] ופנה לרוס.

בסתיו של שנת 1049 או באביב 1050, אנרי שלח את הבישוף גוטייה מו ואת גוסלין מצ'וני ועימם יועצים נוספים לחצרו של הנסיך הגדול יארוסלאב הראשון, נסיך קייב.[2] על פי התיעוד ההיסטורי, גם הבישוף רוג'ר משאלון נכח בפגישה, אך יש המשערים כי הוא היה שם בשליחות דיפלומטית נפרדת.[3][5] לא נותר תיעוד של משא ומתן לנישואין או להסדרי הנדוניה, אף על פי שעל פי הדיווחים, אן יצאה מקייב עם "מתנות בשפע". היסטוריונים טוענים שחלק מהעושר שהביאה לצרפת כלל תכשיט עשוי אבן-יקינתון שהמדינאי ואב המנזר סוגריוס שיבץ מאוחר יותר בתיבת השרידים הקדושים במנזר סן דני.[6] אן עזבה את קייב בקיץ או בסתיו 1050 ונסעה לריימס.

מלכותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אן נישאה לאנרי ב-19 במאי 1051, במהלך חג פנטקוסט.[2][7] אנרי היה מבוגר ממנה כמעט בעשרים שנה. מיד לאחר טקס הנישואין היא הוכתרה למלכת צרפת והפכה למלכת צרפת הראשונה שהכתרתה נערכה בקתדרלת ריימס.

אן ואנרי היו נשואים במשך תשע שנים ונולדו להם שלושה בנים: פיליפ, רובר (שמת צעיר), ואיג,[2] ובת בשם אמה.

השם היווני במקורו "פיליפ"', המקובל עד היום במשפחות המלוכה של מערב אירופה, היה כאמור שמו של בנה הבכור של המלכה אן, והיא שהביאה אותו למערב.[5]

כמלכה, אן הייתה זכאית להשתתף במועצה המלכותית, אך כמעט ואין תיעוד על כך שהשתתפה במועצה בפועל.[2] בתקנה משנת 1058 נזכר כי אנרי העניק פריבילגיה לשניים מהכפרים הקשורים למנזר סן-מור-דה-פוסה לייד פריז, "באישור אשתי אן וילדינו פיליפ, רובר ואיג". אן כנראה החזיקה ברשותה שטחים באותו אזור כחלק מהסדרי הנדוניה שלה.

בשנת 1059 פרץ סכסוך בין המלך אנרי לכנסייה על רקע הרפורמה הגרגוריאנית.[2] במהלך תקופה זו, האפיפיור ניקולאוס השני שלח למלכה אן מכתב המייעץ לה להיות נאמנה למצפונה, לפעול לתיקון עוולות, ולהתערב כנגד אלימות ודיכוי, וכן מעודד אותה להשפיע על בעלה לשלוט במתינות. כמה היסטוריונים פירשו את מכתב זה מהאפיפיור כמעיד על כך שאן עזבה את הכנסייה האורתודוקסית המזרחית והפכה לקתולית.[8]

עוצרת צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של אנרי ב-4 באוגוסט 1060, ירש פיליפ את הכס.[2][9] הרוזן בולדווין החמישי מפלנדריה, בעלה של אדלה, אחותו של אנרי, מונה להיות אפוטרופוס לפיליפ. ייתכן שאן מילאה עדיין תפקיד פעיל בממשל באותה תקופה; מסמך משנת 1060 מציג את שמה תחת שמו של פיליפ ושמה גם נזכר בתקופה זו יותר פעמים משמו של בולדווין. היא גם בחרה ושכרה את המורה המחנך של פיליפ, שהיה ידוע בחצר בתוארו היווני.

החתימה היחידה של המלכה אן מתקופה זו נמצאת במסמך שהונפק בסואסון עבור אב המנזר של סן-קרפין (שמור בספרייה הלאומית של צרפת).[10] תחת סמל המלך, אן הוסיפה צלב ושמונה אותיות בקירילית: «AHA РЪИНA», דהיינו "המלכה אן".

העדויות לתפקידה של אן בממשל נפסקות בשנת 1061, בערך בזמן בו נישאה בשנית. בעלה השני היה הרוזן ראלף הרביעי מוואלואה,[9] שהיה בן הברית העיקרי של אנרי ובעל אדמות נרחבות בממלכה. נישואים אלה נתקבלו בביקורת בכנסייה, הן בשל קשרי המשפחה בין בני הזוג (שכן ראלף היה בן דודו של אנרי), והן בשל היותו של ראלף ביגמי (היות שהכנסייה לא אשרה את גירושיו מאשתו הראשונה).[2] ראלף נודה מהכנסייה בשל העבירות הללו. ייתכן שיועציו של המלך פיליפ עודדו אותו להיפרד מאמו על מנת לצמצם את השפעתו של ראלף, שהציג עצמו כאביו החורג של המלך הצעיר וביקש להשפיע על מהלכיו. ראלף מת בשנת 1074 והותיר את אן אלמנה בשנית.

צו חתום על ידי אן ובנה פיליפ משנת 1063.

בשנת 1062 נתנה אן סכום כסף משמעותי לשיפוץ קפלה רעועה בסנליס, שהוקדשה במקור לוינסנט הקדוש מסרגוסה, והורישה אדמות והכנסות למוסד החדש כדי שיוכל לקיים את עצמו.[11] היא גם כתבה מכתב בו הסבירה את הסיבות להקדשת המנזר. מן המכתב ניתן להסיק כי אן דבקה בתאולוגיה היוונית האורתודוקסית. לדוגמה, המונח "מרי אם האלוהים" משמש במקום "גבירתנו", המונח הנפוץ. ישנם חוקרים הסבורים כי אן לא כתבה את המכתב בעצמה.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך מותה המדויק של אן אינו ידוע. לפי דלורמה, היא נפטרה ב-5 בספטמבר - היום שבו הוקדשה הקתדרלה בסנליס - בשנת 1075 (השנה האחרונה בה נמצא מסמך חתום על ידה). היסטוריונים אחרים הציעו את שנת 1080 .[2][3] מסמך Terminus ante quem של בנה, פיליפ הראשון משנת 1089, מצביע על כך שאן מתה קודם לשנה זו.

בשנת 1682, איש כנסייה ישועי קלוד פרנסואה מנסטרייה הודיע כי גילה את קברה של אן במנזר הציסטרסיאני בוויליירס.[2] לאחר מכן הוזמה טענתו, מכיוון שוויליירס לא נבנתה עד המאה השלוש-עשרה, אם כי ייתכן ששרידיה של אן הועברו לשם לאחר מותה. אם הייתה שם מצבה, היא נהרסה במהפכה הצרפתית.

חשיבותה ההיסטורית והנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאות ה-18 וה-19, היחסים הדיפלומטיים הקרובים בין צרפת לרוסיה הביאו להתעניינות מחודשת באן ומספר ביוגרפיות קצרות אודותיה ראו אור.[2]

במאה ה-20 הפכה אן לסמל של הלאומיות האוקראינית. לעומת זאת, בברית המועצות הופק הסרט "יארוסלאבנה מלכת צרפת" (1978), שלא הראה כל קשר של המלכה ל"לאומיות אוקראינית". אופרה בשם "אנה יארוסלאבנה", שנכתב על ידי אנטין רודניצקי, הוצג לראשונה באולם קרנגי בשנת 1969.

בשנת 1998 הנפיקה ממשלת אוקראינה, באמצעות דואר אוקראינה, בול דואר לכבודה.[3] בשנת 2005, ממשלת אוקראינה נתנה חסות לבניית פסל ברונזה של המלכה אן בסנליס, שנחנך בטקס בהשתתפות נשיא אוקראינה, ויקטור יושצ'נקו ב-22 ביוני אותה שנה.

ב-2019 יצא סרט קולנוע אוקראיני-צרפתי בשם "אן מקייב", אודות חייה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bauthier, Robert-Henri. Anne de Kiev reine de France et la politique royale au Xe siècle, Revue des Etudes Slaves, vol.57 (1985), pp. 543–45
  • Bogomoletz, Wladimir V. Anna of Kiev. An enigmatic Capetian Queen of the eleventh century. A reassessment of biographical sources. In: French History. Jg. 19, Nr. 3, 2005
  • Bouyer, Christian. Dictionnaire des Reines de France. Perrin, Paris 1992, ISBN 2-262-00789-6, S. 135–137
  • Dauxois, Jacqueline. Anne de Kiev. Reine de France. Paris: Presse de la Renaissance, 2003. ISBN 2-85616-887-6ISBN 2-85616-887-6
  • de Caix de Saint-Aymour, Amédée. Anne de Russie, reine de France et comtesse de Valois au XIe siècle. Paris: Honoré Champion, 1896
  • Delorme, Philippe (2015). Anne De Kiev : Épouse de Henri Ier. Paris: Pygmalion. ISBN 978-2756414898
  • Hallu, Roger. Anne de Kiev, reine de France. Rome: Editiones Universitatis catholicae Ucrainorum, 1973
  • Horne, Alistair. La belle France: A Short History. New York: Knopf, 2005
  • Lawrence, Cynthia, ed. Women and Art in Early Modern Europe: Patrons, Collectors, and Connoisseurs. Pennsylvania State University Press.CS1 maint, 1997
  • Lobanov-Rostovskii, Aleksandr Iakovlevich. Recueil de Pièces Historiques sur la reine Anne ou Agnès, épouse de Henri Ier, Roi De France, et Fille de Iarosslaf Ier, Grand Duc de Russie. Paris: Typ. De Firmin Didot, 1825
  • Raffensperger, Christian. Reimagining Europe: Kievan Rus' in the Medieval World. Harvard University Press, 2012. ISBN 978-0674065468
  • Raffensperger, Christian. Ties of Kinship: Genealogy and Dynastic Marriage in Kyivan Rus'. Harvard University Press, 2016. ISBN 978-1932650136
  • Sokol, Edward D. Anna of Rus, Queen of France. InThe New Review. A Journal of East European History. Nr. 13, 1973, S. 3–13
  • Treffer, Gerd. Die französischen Königinnen. Von Bertrada bis Marie Antoinette (8.–18. Jahrhundert). Pustet, Regensburg 1996, ISBN 3-7917-1530-5, S. 81–83
  • Ward, Emily Joan. Anne of Kiev (c.1024-c.1075) and a reassessment of maternal power in the minority kingship of Philip I of France. published on 8 March 2016, Institute of Historical Research, London University
  • Woll, Carsten. Die Königinnen des hochmittelalterlichen Frankreich 987-1237/38 (= Historische Forschungen. Band 24). Franz Steiner, Stuttgart 2002, ISBN 3-515-08113-5, S. 109–116

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אן מקייב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Delorme, Philippe (2015). Anne De Kiev : épouse De Henri Ier. Paris: Pygmalion. 
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Delorme, Philippe (2015). Anne De Kiev : épouse De Henri Ier. Paris: Pygmalion. 
  3. ^ 1 2 3 4 Gregorovich, Andrew (2011). Anna Yaroslavna, Queen of France & Princess of Ukraine: Anne De Kiev. Toronto: Forum. 
  4. ^ G. Duby, France in the Middle Ages, 987–1460, trans. J. Vale (Oxford, 1991), p. 117
  5. ^ 1 2 Raffensperger, pp. 94–97.
  6. ^ Bauthier, 550; Hallu,168, citing Comptes de Suger
  7. ^ Megan McLaughlin, 56.
  8. ^ Lobanov-Rostovskiĭ (1825). Recueil de Pièces Historiques sur la reine Anne ou Agnès, épouse de Henri Ier, Roi De France, et Fille de Iarosslaf Ier, Grand Duc de Russie.. Paris: De Firmin Didot. 
  9. ^ 1 2 Bogomoletz, Wladimir V (2005). "Anna of Kiev: An Enigmatic Capetian Queen of the Eleventh Century". French History 19: 299–323. 
  10. ^ "Diplôme de Philippe Ier, concernant les autels de Pernant et Colombes (1063) (avec la souscription de la reine Anne de Kiev).". 
  11. ^ Delorme, Philippe (2015). Anne De Kiev : épouse De Henri Ier. Paris: Pygmalion.