אנגולה-גייט
אנגולה-גייט (צרפתית: L'Angolagate) היא פרשת מכירת נשק בלתי חוקית לממשלת אנגולה בסוף תקופת מלחמת האזרחים שהתחוללה במדינה, בין השנים 1993 ל-2000. על פי חשדות המשטרה הצרפתית, שווי העסקות שבוצעו היה כ-790 מיליון דולר. העסקות כללו מכירת טנקים, מוקשים, להביורים, מסוקים, ספינות מלחמה ועוד[1].
בפרשה היו מעורבים רבים, בהם: ז'אן כריסטוף מיטראן - בנו של נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן, שארל פסקואה, שכיהן בעבר כשר הפנים בצרפת[2], ואנשי העסקים פייר פאלקון וארקדי גאידמק. נגד פאלקון וגאידמק, הנחשבים שני החשודים העיקריים בפרשה, הוצאו צווי מעצר בינלאומיים[3].
שארל פסקואה, שהורשע בבית משפט הצרפתי בשיתוף הפעולה עם גאידמק, ניסה להתחמק מן העונש בטענה שכל הצמרת הפוליטית בצרפת ידעה על העסקות ואפילו הייתה מעוניינת בכך. באפריל 2011 זיכה בית המשפט בצרפת את גאידמק מאשמת סחר בנשק, שוחד והלבנת הון, אך הותיר את הרשעתו בהעלמת מס. עונשו של גאידמק הופחת משש שנות מאסר לשלוש, והוטל עליו קנס של כ-120 אלף יורו[4].
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיא אנגולה ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש נפגש עם מנהיג תנועת המורדים ז'ונאס סאווימבי מארגון UNITA בביססה שליד ליסבון בפורטוגל, וחתם, ב-31 במאי 1991, על "הסכם ביססיה", הסכם שלום שניסה ללא הצלחה לסיים את מלחמת האזרחים באנגולה, בתיווך ממשלת פורטוגל. ההסכמים קבעו מעבר לדמוקרטיה רב-מפלגתית בפיקוח משלחת של ארגון האומות המאוחדות, ועריכת בחירות לנשיאות ב-1992[5].
ההסכמים ניסו לפרק את 152,000 הלוחמים הפעילים של הכוחות השונים, ולשלב את חיילי הממשלה הנותרים ומורדי UNITA בצבא אנגולה, כוח צבא לאומי חדש עם 40,000 חיילים בכוחות היבשה, צי עם 6,000 חיילים וחיל אוויר עם 4,000 חיילים. בעוד ש-UNITA ברובה לא התפרקה מנשקה, כוחות הנשיא (אנשי התנועה העממית לשחרור אנגולה - MPLA) צייתו להסכם והתפרקו, והותירה את הממשלה מקופחת. במקביל, החיילים הקובנים שסייעו לכוחות MPLA לדחוק את צבא דרום אפריקה ואת מורדי UNITA במהלך קרב Cuito Cuanavale, השלימו את נסיגתם מאנגולה. המשמעות הייתה חיסרון גדול עוד יותר לכוחות הנשיא[6].
על פי ההסכם, אנגולה ערכה בחירות לנשיאות בשנת 1992. בסיבוב הראשון קיבל דוש סנטוש רשמית 49.57% מהקולות סאווימבי זכה ב-40.6%. סאווימבי אמר שהבחירות לא היו חופשיות ולא הוגנות וסירב להשתתף בסיבוב השני. עם זאת, משקיפים בינלאומיים אישרו כי הבחירות היו ברובן חופשיות והוגנות. סאווימבי, יחד עם שמונה מפלגות אופוזיציה ומשקיפים רבים אחרים בבחירות, אמרו שהבחירות לא היו חופשיות ולא הוגנות[6]. ה-MPLA טבח יותר מעשרת אלפים מצביעי UNITA ברחבי המדינה, תוך מספר ימים, במה שהיה ידוע בשם טבח ליל כל הקדושים. UNITA חידשה את מלחמת הגרילה שלה, וכבשה חמש מתוך שמונה עשרה בירות המחוז של אנגולה[7].
עסקאות הנשק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-MPLA היה על סף תבוסה, ודוש סנטוש יצר קשר עם ז'אן-ברנרד קוריאל, יועץ לשעבר של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית לדרום אפריקה, וביקש ממנו לבוא ללואנדה. כשחזר, קוריאל, שתמך בדוש סנטוש, יצר קשר עם חברי הממשלה, יועצו של הנשיא לענייני אפריקה, ברונו דלה וז'אן כריסטוף מיטראן, בנו של הנשיא פרנסואה מיטראן. ז'אן-כריסטוף הפנה את קוריאל לפייר פלקון, מנהל חברת "ברנקו אינטרנשיונל" ויועץ לשר הפנים שארל פסקואה, איש הימין ממפלגת "ההתלכדות למען הרפובליקה"[8]. פסקואה האמין שבתחילת שנות ה-90 התמיכה של ממשלת ארצות הברית ב-UNITA פחתה, בעוד התמיכה השקטה ב-MPLA גדלה, מכיוון שהשלום יגדיל את תפוקת הנפט בסיוע חברות נפט מארצות הברית. הוא טען שאם עמדתו של מיטראן לגבי אנגולה לא תשתנה במהירות, חברות הנפט הצרפתיות יחמיצו הזדמנות להיכנס לשוק האנגולי[9].
עורך דינו של ז'אן כריסטוף מיטראן אמר שהוא פגש לראשונה את פלקון, לאחר שהפסיק לעבוד כמומחה לאפריקה עבור הנשיא. פלקון וז'אן כריסטוף מיטראן נפגשו לראשונה ביולי 1992 בפיניקס, אריזונה, לאחר שעזב את תפקידו כיועץ הנשיא לענייני אפריקה. באותו זמן הוא היה עם משפחתו, בחופשה, בארצות הברית, עם קרוב משפחה שהיה עובד של Thomson CSF (שהפכה אחר כך לחלק מקבוצת תאלס), חברת נשק ואלקטרוניקה צרפתית. קרוב המשפחה הכיר את ז'אן-כריסטוף מיטראן לחברו פייר פלקון במהלך ארוחת ערב בביתו בסקוטסדייל ביולי 1992.
לאחר הבחירות באנגולה, פגש קוריאל את פלקון, שנסע לאנגולה בפעם הראשונה וארגן עבור ממשלת אנגולה משלוח נשק בתשלום מראש תמורת נפט. מאוחר יותר העניקה לו ממשלת אנגולה משימה רשמית לפקח על אספקת נשק לצבאה מסלובקיה ואספקת מזון ותרופות לאוכלוסייה. ממשלת אנגולה קנתה ב-7 בנובמבר 1993 תחמושת, מרגמות וארטילריה בשווי של 47 מיליון דולר מחברת ZTS-OZOS הסלובקית. באפריל 1994 קנתה הממשלה מטוסי קרב וטנקים בשווי 463 מיליון דולר. עד סוף 1994 ממשלת אנגולה רכשה נשק בשווי 633 מיליון דולר[8].
חשיפת הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'אן-שארל מרציאני, עוזרו של שארל פסקואה, נסע ללואנדה וחתם על הסכם עם הנשיא דוש סנטוש ב-29 בנובמבר 1994, שהבטיח ליישם מערכת יחסים טובה יותר עם ממשלת צרפת, שבה היו כמה שרים, כולל פרנסואה לאוארד (שר ההגנה), ואלן מדלין (שר האוצר), שתמכו בגלוי בז'ונאס סאווימבי במשך שנים רבות. בתמורה, נראה שהם קיבלו תמיכה כספית עבור מפלגתו של פסקואה, שהתמודדה לבחירות באירופה. לאחר מכן, ז'אק שיראק, תכנן להתמודד לנשיאות בבחירות 1995, כאשר פסקואה תמך באדוארד בלדור, יריבו של שיראק. תומכיו של שיראק סיפרו למשרד המס הצרפתי על משלוחי הנשק של פלקון ועל העלמת מס הכנסה לכאורה. אף על פי שקיימת הסכמה שאף נשק מעולם לא עבר דרך צרפת, משרד המס חקר אנשים הקשורים לשערורייה מכיוון שההסכמים נחתמו לכאורה בפריז. עורך הדין של "ברנקו אינטרנשיונל" בצרפת, אמר אחר כך כי ממשלת אנגולה חתמה על העסקה של מרצ'אני בלואנדה, לא בפריז[10].
ב-1996 החרימו הרשויות הפיננסיות הצרפתיות 50,000 מסמכים ממשרדיהם של פלקון וארקדי גאידמק, שהיה שותף של פלקון[11]. גאידמק תיווך בשורה של עסקאות נשק מרוסיה ומצ'כוסלובקיה לאנגולה, ואף קנה את החוב ההיסטורי של אנגולה לברית המועצות (חוב שעבר לרוסיה). אנגולה שילמה לו בנפט וביהלומים אותם שיווק בעולם, בסיוע איש העסקים לב לבייב[12]. לבייב עצמו קיבל זיכיון בלעדי לשיווק רוב ייצוא היהלומים של אנגולה, בהיקף כמיליארד דולר בשנה[13]. הוא הקים חברה בשיתוף ממשלת אנגולה ששיוקה את המותג "יהלומי אנגולה", שכמתחרה בתאגיד דה בירס[14]. בנוסף, הקים באנגולה את מלטשת היהלומים הגדולה ביותר באפריקה[15]. בשנת 2012 תבע גאידמק את לבייב בלונדון, בטענה כי גנב את החצי שלו במיזם היהלומים[16]. אחר כך טען כי שוכנע לחתום על הסכם פשרה עם לבייב במרמה[17], ולבסוף באפריל 2014, הפסיד בתביעה[18].
מעצר ומשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשטרה הצרפתית עצרה את פלקון ב-1 בדצמבר 2000, באשמת הונאת מס[19]. שבעה ימים לאחר מכן הוציאה ממשלת צרפת צו מעצר נגד גאידמק. המשטרה הצרפתית עצרה את ז'אן-כריסטוף מיטראן ב-21 בדצמבר, על תפקידו לכאורה בעסקת הנשק, אך שחררה אותו ב-11 בינואר לאחר שאמו שילמה ערבות של 725,000 דולר. שופט מצא את מיטראן אשם ב-2004 בהונאת מס, והוא נידון למאסר על תנאי של 30 חודש[20]. במקביל מונה צוות חקירה, בראשות שופט חוקר, לחוקר את ההיבטים הפליליים בפרשה.
בינואר 2006, חשף לראשונה גאידמק את גרסתו לפרשה, במסגרת תביעה לא קשורה שהוגשה נגדו בישראל, על ידי איש העסקים יוסף טרוים[21]. בתצהיר לבית המשפט הודה במעורבות בעסקאות נשק באנגולה, אך טען שהדבר נעשה בצורה חוקית, והחקירה בצרפת נערכת מסיבות פוליטיות[22].
במרץ 2007, המליץ צוות החקירה להעמיד לדין 42 אנשים במעורבות בפרשה, בהם: ז'אן-כריסטוף מיטראן, ז'אק אטאלי, שארל פסקווה וז'אן-שארל מרציאני, בגין קבלת תשלומים בלתי חוקיים מפייר פלקון[23]. גם נגד ארקאדי גאידמק ופלקון הוגש כתב אישום[3]. גם הסופר פול-לופ סוליצר הועמד לדין, והואשם בקבלת 380,000 אירו מפלקון. סגן האיחוד לתנועה עממית, ז'ורז' פנק, הואשם בכך שקיבל 15,200 אירו ב-1997 מחברת ברנקו. המשפט החל בשנת 2008, בהיעדרו של גאידמק שעזב לישראל. סוליצר הודה שלקח 300,000 אירו בתמורה למידע בדצמבר 2008 והעיד נגד פלקון. הוא האשים את התובעים ב"ניסיון להרוג יתוש באמצעות פצצה גרעינית". לעומת זאת, ז'אן כריסטוף מיטראן זוכה מאשמה של סחר בנשק.
על שר הפנים לשעבר של צרפת, שארל פאסקווה, נגזרה שנת מאסר וקנס של מיליון אירו בשל חלקו בפרשה. מיד אחר כך אמר בריאיון לעיתון לה פיגארו כי גאידמק, היה סוכן של ה-DST, שירות הביטחון הצרפתי. פאסקווה, שמתוקף תפקידו כשר הפנים היה אחראי על ה-DST וגם על החברה הממשלתית לסחר בנשק, אישר את טענותיו של גאידמק כי עבד בשירות הביון הצרפתי. גאידמק טוען כי סייע בחילוצם של טייסים צרפתים שנפלו בשבי בשנות ה-90 של המאה ה-20 במלחמות יוגוסלביה, ושל קציני מודיעין צרפתים שנשבו על די מורדים בקווקז[24].
אדם נוסף שנחקר במסגרת הפרשה היה סמואל מנדלספט, אזרח צרפת ממוצא יהודי-פולני, שנאשם ששימש בלדר כספים של ארקדי גאידמק ושותפו פייר פלקון בפרשה, נמלט לישראל ב-2001 ועברת את שמו לשמואל שקד. באוגוסט 2005 הוציאה נגדו צרפת צו מעצר בינלאומי, וביקשה מישראל להסגירו. ישראל לא נענתה לבקשה, בטענה שהעבירות שבגינן הוא מבוקש אינן בנות הסגרה[25].
ב-26 באוקטובר 2009 בית המשפט בצרפת גזר עונש של שש שנות מאסר וקנס של חמישה מיליון אירו על גאידמק. יחד עם 41 הנאשמים הנוספים, הורשע גאידמק בסחר בלתי חוקי בנשק, ובמעורבות בהלבנת הון בסכומים של מאות מיליוני דולרים[9]. בהחלטתו תקף השופט הצרפתי, ז'אן באטיסט פרלו, בחריפות את גאידמק והאשים אותו שפעל לקידום עסקאות נשק "תוך זלזול בגבולות, חוקים ומשפט"[26]. הנאשמים הגישו מיד ערעור על פסק הדין. גאידמק היה באותה עת ברוסיה שאין לה הסכם הסגרה עם צרפת, כך שהוא התחמק ממאסר. במקביל היה אמור להתייצב למשפט בישראל על הלבנת הון בסך כ-650 מיליון שקלים בנק הפועלים, אך חשש להגיע למשפט בישראל, שלה הסכם הסגרה עם צרפת[27]. בפבאור חתמה הפרקליטות על הסדר טיעון עם עם גאידמק, בו בוטל האישום נגדו בהלבנת הון, הוא הודה בקבלת דבר בתחבולה, ושילם קנס[28].
הערעור על פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלטת בית המשפט לערעורים בפריז ניתנה ב-29 באפריל 2011, וממצאיו היו שונים בתכלית. בית המשפט ביטל את הרשעותיהם של שר הפנים לשעבר שארל פסקואה ושל ז'אן-שארל מרציאני. גם האישומים נגד פייר פלקון וארקדי גאידמק באשמת סחר בנשק, שוחד והלבנת הון בוטלו, אך הוא הותיר את הרשעתם בהעלמת מס. עונשו של גאידמק הופחת משש שנות מאסר לשלוש, והוטל עליו קנס של כ-120 אלף יורו. בית המשפט לערעורים הכיר במיוחד בכך שהם פעלו בסמכותו של "מנדט ממלכתי" שהוצא על ידי ממשלת אנגולה, אשר ביקשה "להבטיח את הישרדותה" של המדינה. וכי הסחר בנשק נעשנה בהקשר של מצב ביטחוני מחמיר, לפיכך ביקשה ממשלת אנגולה מפייר פלקון ומארקאדי גאידמק לרכוש נשק, מזון ותרופות[4].
הסגרה ומאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2013, נעצר גאידמק בשווייץ, בשל מעורבות בפרשה אחרת, וצרפת ביקשה את הסגרתו. עם זאת, גאידמק התחמק מהסגרה, ונמנע מהגעה לצרפת. ב-24 בנובמבר 2015, גאידמק הסגיר את עצמו לצרפת, נעצר מיד על ידי המשטרה, ונשלח לרצות את עונשו בכלא[29]. אולם אחרי 4 חודשים בלבד שוחרר ממאסר בתנאים מגבילים, כולל ענידת אזיקים אלקטרוניים, למשך יתרת תקופת המאסר לה נדון[30].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסי מלמן, חשד: חלק מכספי פלקון-גיידמק הופקדו בישראל, באתר הארץ, 27 במרץ 2001
- יוסי מלמן, שר הפנים לשעבר של צרפת: ארקדי גאידמק היה סוכן ביון צרפתי, באתר TheMarker, 29 באוקטובר 2009
- גור מגידו, גאידמק מהכלא בצרפת: "הנאמנים על רכושי בגדו בי וגנבו מיליארדים", באתר גלובס, 23 בפברואר 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נמרוד הלפרן, פרשת "אנגולה גייט": משפטו של גאידמק נפתח אתמול בפאריס; צפוי לעונש של עד 10 שנות מאסר, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2008
- ^ יוסי מלמן, שר הפנים לשעבר של צרפת: גאידמק היה סוכן מודיעין שלנו, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2009
- ^ 1 2 איי.פי, גאידמק נאשם בצרפת על סחר נשק עם אנגולה, באתר הארץ, 8 באפריל 2007
- ^ 1 2 שירות גלובס, צרפת: גאידמק זוכה מרוב העבירות בפרשת "אנגולה גייט", באתר גלובס, 29 באפריל 2011
יוסי מלמן, בימ"ש לערעורים בצרפת זיכה את גאידמק מאשמת סחר בנשק, שוחד והלבנת הון, באתר הארץ, 1 במאי 2011 - ^ סי"צ, הסתיימה מלחמת האזרחים באנגולה, בדרך לדמוקרטיה, חדשות, 2 ביוני 1991
- ^ 1 2 27 שנים של מלחמת אזרחים, באתר הארץ, 5 באפריל 2002
- ^ רויטרס, 19 הרוגים ו־31 פצועים בהפגזות המורדים באנגולה, חדשות, 20 באוגוסט 1993
- ^ 1 2 ג'ון הנלי, הגרדיאן, שר הפנים הצרפתי לשעבר נחשד במעורבות בפרשת "אנגולה-גייט", באתר הארץ, 22 באפריל 2001
- ^ 1 2 שירות "גלובס", ההרשעה בצרפת: מכירת נשק סובייטי לאנגולה תמורת זיכיונות לקידוחי נפט, באתר גלובס, 28 באוקטובר 2009
- ^ מאיה נסטלבאום, פריז, משפט גאידמק בפרשת "אנגולה גייט" נפתח הבוקר בצרפת, באתר גלובס, 6 באוקטובר 2008
- ^ יוסי מלמן, חשד: חלק מכספי פלקון-גיידמק הופקדו בישראל, באתר הארץ, 27 במרץ 2001
- ^ נועם שרביט, גאידמק: לא יודע מה עשיתי, באתר גלובס, 28 בנובמבר 2005
- ^ אורה קורן, איש העסקים לב לבייב חושף נתונים על עסקיו באנגולה: אני מקווה שנוכל להגדיל את היבוא ל-700–800 מ' ד', באתר TheMarker, 13 ביולי 2004
- ^ אורה קורן, לבייב וממשלת אנגולה יפתחו משרד לשיווק יהלומי גלם בישראל, באתר TheMarker, 12 ביולי 2004
- ^ אורה קורן, לבייב חנך באנגולה את מלטשת היהלומים הגדולה ביותר באפריקה, באתר TheMarker, 6 בנובמבר 2005
- ^ סוכנויות הידיעות, ארקדי גאידמק נגד לב לבייב: נפתח המשפט בלונדון, באתר TheMarker, 23 במאי 2012
- ^
הגרדיאן, גאידמק מחדש את התביעה נגד לבייב: "הפר את חובותיו כנאמן", באתר TheMarker, 21 באוקטובר 2013
- ^ סוכנויות הידיעות, מכה קשה לגאידמק: הפסיד ללבייב בתביעה של 2 מיליארד דולר בבריטניה, באתר TheMarker, 16 באפריל 2014
- ^ נתן ליפסון, ארקדי גיידמאק הוא המשקיע הרוסי שהציע לרכוש ממשפחת סמי עופר את השליטה בחברה לישראל, באתר TheMarker, 18 באוגוסט 2004
- ^ יוסי מלמן, האוליגרך הסודי נחשף: "הבית שלי בקיסריה הוא אולי היפה ביותר בישראל, אבל כך חייתי גם בצרפת", באתר TheMarker, 18 במרץ 2005
- ^ יצחק דנון, יוסף טרוים מבקש מביהמ"ש לאשר עיקול נגד ארקדי גאידמק, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2005
עמית בן-ארויה, פסק בורר: גאידמק ישלם כ-50 מיליון שקל לאיש העסקים יוסף טרוים, באתר TheMarker, 10 באוגוסט 2008 - ^ יצחק דנון, גאידמק לביהמ"ש: החקירה נגדי בצרפת - פרי פרשה פוליטית אליה נגררתי, באתר גלובס, 16 בינואר 2006
יצחק דנון, גאידמק לביהמ"ש: החקירה בצרפת - מסיבות פוליטיות, באתר גלובס, 16 בינואר 2006 - ^ סוכנויות הידיעות, תובעים בצרפת המליצו להעמיד לדין את ארקדי גאידמק וגורמים נוספים בגין מעורבות בשערוריית אנגולה, באתר TheMarker, 29 במרץ 2007
- ^ יוסי מלמן, שר הפנים לשעבר של צרפת, שארל פאסקווה, מאשר: ארקדי גאידמק היה סוכן ביון צרפתי, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2009
- ^ יוסי מלמן, סמואל מנדלספט, האיש שהעביר מיליונים בשקיות ניילון עבור ארקדי גאידמק, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008
- ^ לילי גלילי ויוסי מלמן, ארקדי גאידמק נידון ל-6 שנות מאסר בצרפת, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2009
- ^ עפרה אידלמן, ארקדי גאידמק יצטרך להתייצב בישראל רק בשנה הבאה במשפט בתיק הלבנת ההון, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2009
- ^ אלה לוי-וינריב, הפרקליטות חתמה עם ארקדי גאידמק על הסדר טיעון; יבוטל האישום נגדו בהלבנת הון, באתר גלובס, 14 בפברואר 2012
- ^ סוכנויות הידיעות, דיווחים בתקשורת בצרפת: גאידמק הסגיר את עצמו בפריז לריצוי גזר דינו בפרשת "אנגולה גייט", באתר TheMarker, 24 בנובמבר 2015
- ^ סוכנויות הידיעות, ארקדי גאידמק שוחרר ממאסר בצרפת; יאלץ לענוד צמיד מעקב אלקטרוני, באתר TheMarker, 11 במרץ 2016
