אנדור אנדרה גלרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדור אנדרה גלרי
Andor Endre Gelléri
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 30 במרץ 1906
בודפשט, הונגריה
פטירה 3 במאי 1945 (בגיל 39)
גונסקירכן (מחנה ריכוז), אוסטריה
מדינה הונגריה
לאום יהודי
מקום קבורה בית הקברות היהודי של אובודה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הונגרית
סוגה ריאליזם קסום
יצירות בולטות המכבסה הגדולה, המשרתים העצמאים, סיפורו של כבוד עצמי
תקופת הפעילות 19241945 (כ־21 שנים)
הושפע מ לאג'וס מייקס, מילאן פושט
פרסים והוקרה פרס באומגרטן (1932, 1934)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אַנְדוֹר אֶנְדרֶה גֶלֵרִי (במקור גרינהוט - Grünhut, בהונגרית: Gelléri Andor Endre; בודפשט, 30 במרץ 1906גונסקירכן (מחנה ריכוז), אוסטריה, 3 במאי 1945) היה סופר יהודי-הונגרי, נחשב לאחד הסופרים ההונגרים הססגוניים והחשובים ביותר במאה העשרים. ניספה בשואת יהודי הונגריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באובודה למשפחה יהודית ממעמד הפועלים. אביו ג'וזף היה מנעולן וניהל בית מלאכה לכספות. מכיוון שגדל בסביבת פועלים הכיר את תנאי החיים של העובדים, ואלו היוו בסיס לסיפוריו הקצרים. אביו לא ראה בעין טובה את נטייתו הספרותית, ולבקשת אביו למד גלרי במכללה טכנולוגית לתעשייה במשך 3 שנים. הוא נשר מהתיכון ב-1921 ואחר כך סיים לימודים בבית ספר הטכני בין השנים 19231926 וקיבל תעודה במקצוע "תעשיית המתכת והברזל". למרות שהצליח כסופר בגיל צעיר, גלרי היה צריך להתפרנס מעבודות בשכר. בין היתר הועסק כמחנך, עגלון, מזכיר, עובד במכבסה ושרטט טכני.

בשנת 1924, כשהיה בן 18, פורסמה הנובלה הראשונה שלו ביומון "אשט". עורך העיתון, לאג'וס מייקס היווה עבור גלרי מנטור, חונך ודמות אב. מאוחר יותר פורסמו סיפוריו בכתב העת המרכזי לספרות ההונגרית "ניוגט".

בשנת 1928 זכה במלגה לתחרות כתיבה מאת היומון "אשט". לאחר מכן בילה כמה חודשים בגרמניה (פרנקפורט ומינכן) ובאיטליה. לאחר שובו עבד גלרי במכבסה בבודפשט.

הוא נתמך על ידי הסופרים הגדולים ז'יגמונד מוריץ ומילאן פושט, מבקרים מפורסמים שיבחו את יצירותיו, כתב העת הספרותי והאמנותי החשוב ניוגט פרסם את הנובלה שלו "מכשף, עזור לי" (Varázsló, segíts).[1] ב-1930 כתב את הרומן היחיד שלו, "המכבסה הגדולה" (A nagymosoda). ב-1933 פורסם ספר הסיפורים הקצרים הראשון שלו, "משרתים צמאים" (Szomjas inasok),[2] ועליו קיבל את פרס באומגרטן שהיה עד אחרי מלחמת העולם השנייה הפרס הספרותי החשוב ביותר בממלכת הונגריה. ב-1935, לזכר הוצאתם להורג של שני היהודים הקומוניסטים החפים מפשע שאנדור פירסט ואימרה שלאי, הוא כתב סיפור קצר סמלי בשם "הוצאה להורג של האוקראינים" (Ukránok kivégzése).

בגלל מוצאו היהודי הוא נלקח לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) מספר פעמים משנת 1941 (במחנות בהונגריה: מונור, נג'קאטה, אסוד, יאסברן ובאוקראינה באוקראינית: [Кобилецька Поляна [Kobilecka Poljana). בשל יהדותו הוא חי ברדיפה מתמדת עד סוף המלחמה. בתקופה שבין שתי הקריאות שלו לשרות העבודה, כתב את האוטוביוגרפיה שלו שפורסמה רק לאחר מותו בשנת 1957, בשם "סיפורה של תודעה עצמית" (Egy önérzet története). עם כניסת הוורמכט להונגריה ב-21 במרץ 1944 (מבצע מרגרטה), הוא גורש תחילה למאוטהאוזן, אוסטריה, ולאחר מכן למחנה הריכוז גונסקירכן. הוא שרד את שחרור המחנה, אך גופו המוחלש לא עמד בתלאות נוספות, והוא מת ממחלת טיפוס הבהרות בבית החולים האמריקני בהרשינג באמצע מאי 1945.

אמנות הכתיבה שלו הגיעה לרמה הגבוהה ביותר בסיפור הקצר כלומר בנובלות, והוא גילה את שירת חיי היומיום. הגיבורים שלו הם אנשים קטנים שחיים בשולי החברה, עובדי תובלה ומשלוחים, מובטלים, נוודים, פרולטריון, איתם היה בקשר יומיומי. הוא ראה את הטרגדיות של חיי הפועלים בצורה ברורה יותר מאשר חבריו הסופרים. הנושא המרכזי כמעט בכל הטקסטים של גלרי הוא מצוקתו של מעמד הפועלים. אבטלה המונית, חסרי בית, ועוני הם תנאי החיים של הדמויות. גיבוריו העליזים שומרים על שמחת החיים שלהם, כך שסיפוריו של גלרי חורגים מתיאורים טבעיים בלבד של הפריפריה העירונית. הדיקציה המוזרה, המשלבת אלמנטים מוזרים-סוריאליסטיים עם תיאורים מציאותיים היא תופעה ייחודית בספרות ההונגרית.

על אף שהוא לא היה מהפכן, הביקורת החברתית שלו הייתה מהפכנית. למרות הבעיות החברתיות והנטיות השמאלניות שלו, בניגוד לרוב הדמויות הספרותיות של אותה תקופה, הוא נשאר בלתי נגוע בקומוניזם, מעולם לא התחייב למגמה זו.

"הגורל השליך אותי לארץ העניים, וכאן פיתחתי את החזון החברתי שלי. הייתה לי תאווה בלתי מנוצחת להנציח את העולם סביבי. פסלים יצרתי מהחימר שמצאתי בתעלות בית החרושת ללבנים, וציירתי, עיצבתי כל מה שראיתי."

לוח לזכרו נמצא על קיר בית הספר היסודי בקישצלה

דז'ה קוסטולאני כינה אותו "ריאליסט של הפיות", טיבור דרי כינה אותו "ריאליסט לא אמיתי" ומילאן פושט כינה אותו "חולם מציאות".

בנוסף לספרות, הוא היה פעיל גם בספורט, בעקשנות כזו שלמרות גופו החלש והנוטה למחלות, הוא היה זורק דיסקוס טוב במיוחד.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו היה יוז'ף גלרי (גרינהוט) (18801938), מסגר מומחה, ואמו הייתה שרה פרנקל (קראוס) (1880–1973).[3] אמו חלתה במחלה קשה כתוצאה מזיהום שהתרחש במהלך לידת הילד.[4]

אשתו הייתה יוליאנה דרייר (נולדה ב-1916). הם נישאו ב-19 באוגוסט 1937. יחד עם שני ילדיה הקטנים (אגנש ויוז'ף), רעייתו שרדה את הרדיפות של השואה ואת מלחמת העולם.[5]

בן דודו הוא אביו של דניאל גלרי.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון במעונו לפני השואה ברחוב בסטרצה 25 ברובע 3 של בודפשט
מצבתו של אנדור אנדרה גלרי בבית הקברות היהודי של אובודה. (בודפשט, רובע 3. דרך בצ'י 369)

פורסמו עד 1945[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורסמו אחרי 1946[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נמל חורף. סיפורים; למשל, בודפשט, 1946
  • אצל הספקים. סיפורים נבחרים, לאסלו קרדוש; רוואי, בודפשט, 1950
  • בית באחוזה. נרטיבים נבחרים ; עם. זולטן זלק, לשעבר. Tamás Ungvári; ספרות, בודפשט, 1955
  • פְטירה. סיפורים קצרים ; György B. Szabó; יחידת האחים, נובי סאד, 1955
  • סיפורה של תודעה עצמית. אוטוביוגרפיה ; תחת העיתונות, יהודית גלרי; ספרות, בודפשט, 1957. הספר נכתב בשואה בהפסקות בין סתיו 1942 לבין קיץ 1944. תורגם לעברית בשם "סיפורו של כבוד עצמי" בידי דוד טרבאי ויצא בהוצאת סיון בתל אביב בשנת 2005.
  • מכשף, עזור לי! אוסף סיפורים קצרים, בודפשט, 1959
  • אור מר. סיפורים ; למשל, int. ג'ורגי מולדובה, ביוגרפיה, הערות. בודפשט, 1960 (פניני הספרות ההונגרית)
  • הסיפורים הקצרים של אנדור אנדרה גלרי, 1-2; ספרות, בודפשט, 1964
  • מהתילה, כוכבים. סיפורים קצרים נבחרים ; int. Lajos Kántor; ספרותי, בוקרשט, 1965
  • שיר על לבה של אישה. סיפורים קצרים ; כרך, המשך טיבור באלינט; קריטריון, בוקרשט, 1977
  • לחם לישה מכסף. אספו סיפורים קצרים ; איסוף, ניהול טקסט, הערות. גבריאלה לודי, או זולטן הוזאריק; בדיוני, בודפשט, 1979
  • יצירות נבחרות של אנדור אנדרה גלרי ; עריכה, ניהול טקסט, הערות. קלמן ורגה; Szépirodalmi, בודפשט, 1981 (סופרים הונגריים)
  • רום ג'מייקה (סדרת ספרייה זולה, סיפורים קצרים נבחרים, 1984)
  • סיפורה של תודעה עצמית, 1-2. ; סדר העיתונות. אגנש גלרי, 2000
  • פרוטה (סיפורים קצרים, 2000)
  • צייר המיטה המאוהב (סיפורים נבחרים, 2005)
  • אני זקוק לאהבה. לכבוד לאנדרה אנדרה גלרי ;עורכת אגנש גלרי, פטר קירשנר, הקדמה מאת קארוי סאקוני; קרן Tevan–MAZSIKE, בודפשט, 2013 (ספריית Tevan)
  • הנשיקות של פמיצ'קה. סיפורים, מסמכים, זיכרונות שלא פורסמו ; אוסף שפורסם עם הקדמה מאת לאסלו אורבן; Argumentum, בודפשט, 2015

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bálint György: Gelléri Andor Endre A nagymosoda (Pesti Napló, 1931)
  • Németh László: Három elbeszélő (Tanú, 1932)
  • Kosztolányi Dezső: Gelléri Andor Endre (Nyugat, 1933)
  • Halász Gábor: Gelléri Andor Endréről (Nyugat, 1934)
  • Vas István: Gelléri Andor Endre Kikötő (Válasz, 1936)
  • Sz. Lódi Gabriella: Gelléri Andor Endre (Irodalomtörténeti Közlemények, 1954 4. sz.)
  • Füst Milán: Emlékezések és tanulmányok (Budapest, 1956)
  • Kardos László: Vázlatok, esszék, kritikák (Budapest, 1959)
  • Nádass László: Utolsó találkozás (Élet és Irodalom, 1966. 14. sz.)

עיבוד יצירותיו לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1958 יצא הסרט "iron flower"(אנ')(הו') בבימויו של הבמאי היהודי-הונגרי יאנוש הרשקו, ע"פ סיפוריו של גלרי[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדור אנדרה גלרי בוויקישיתוף

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A novella szövege a Nyugat folyóiratban: Varázsló, segíts (1928. 21. szám)
  2. ^ A címadó novella a Nyugat folyóiratban: Szomjas inasok (1931. 23. szám)
  3. ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest II. kerületi polgári házassági akv. 311/1905. folyószáma alatt".
  4. ^ Gelléri Andor Endre: Tavaszt vártam, a költők, a szabadság tavaszát!” A magyar kultúra veszteségei – esszéíró pályázat: Ferenczi Debóra pályaműve a Nyugat-magyarországi Egyetem különdíjban részesült.
  5. ^ Szeretők és házastársak
  6. ^ זאב רב נוף, "את המהפכה עשו אחרים", בעיתון "דבר", 7 באוקטובר 1960