אנדי סאמרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדי סאמרס
Andy Summers
סאמרס 2015
סאמרס 2015
לידה 31 בדצמבר 1942 (בן 79)
לנקשייר, הממלכה המאוחדת
שם לידה Andrew James Somers
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות 1959–הווה (כ־63 שנים)
מקום לימודים אוניברסיטת המדינה של קליפורניה שבנורת'רידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי, מלחין, צלם
סוגה רוק, פופ, ג'אז, פיוז'ן, גל חדש, מוזיקת העידן החדש
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, זימרה
חברת תקליטים A&M, RCA, Private Music
שיתופי פעולה בולטים הפוליס
צאצאים ליילה זואי, מוריס אקס ואנטון ויי
מספר צאצאים 3
http://www.andysummers.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנדרו ג'יימס סומרסאנגלית: Andrew James Somers; נולד ב-31 בדצמבר 1942), הידוע כאנדי סאמרס (באנגלית: Andy Summers), הוא גיטריסט אנגלי שהיה חבר בלהקת הרוק "הפוליס". הוא הוכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול כחבר בלהקה בשנת 2003.[1] סאמרס הקליט אלבומי סולו, שיתף פעולה עם מוזיקאים אחרים, הלחין ציוני קולנוע והציג את צילומיו בגלריות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרו ג'יימס סאמרס נולד ב"פולטון לה פיילדה", לנקשייר, אנגליה[2] במהלך ילדותו עברה משפחתו לבורנמות', אז בהמפשייר, (היא הוקצתה מחדש לדורסט בשנת 1974). לאחר מספר שנים של שיעורי פסנתר, הוא החליט לנגן על גיטרה.[3]

בגיל צעיר ניגן בגיטרת ג'אז. בשנות העשרה שלו ראה קונצרט של ת'לוניוס מונק ודיזי גילספי בלונדון שהותיר בו רושם.[4] בגיל שש עשרה הוא שיחק במועדונים מקומיים ובהיותו בן תשע עשרה עבר ללונדון יחד עם חברו זוט מאני כדי להקים את להקת "Zoot Money's Big Roll Band".[3]

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה לפני הפוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה המקצועית של סאמרס החלה באמצע שנות השישים בלונדון כגיטריסט של להקת הקצב והבלוז הבריטית "Zoot Money's Big Roll Band", שהגיעה בסופו של דבר להשפעת הסצנה הפסיכדלית והתפתחה ללהקת האסיד רוק "Dantalian's Chariot".[5] בספטמבר 1966, סאמרס היה הגיטריסט הראשון בו נתקל ג'ימי הנדריקס לאחר הנחיתה בבריטניה.[6] סאמרס הצעיר הצטייר כאחד מ"שני תחומי האהבה העיקריים " בספרו של ג'ני פביאן וג'וני בירן, "גרופי" מ-1969, בו ניתן לו השם הבדוי "דייבי".[7]

לאחר התפרקות הלהקה "Dantalian's Chariot", סאמרס הצטרף לסופט מאשין למשך שלושה חודשים וסייר בארצות הברית. לתקופה קצרה בשנת 1968, הוא היה חבר ב"החיות", שנקרא אז "אריק ברדון והחיות", איתו הקליט אלבום אחד,"Love Is". האלבום כולל הקלטה של "Coloured Rain" של טראפיק, הכולל סולו גיטרה של 4 דקות ו-15 שניות של סאמרס. התקליטור כלל גם גרסה מחודשת של הסינגל היחיד של Dantalian's Chariot" -"Madman Running Through the Fields.

לאחר חמש שנים בלוס אנג'לס, בהם בעיקר למד גיטרה קלאסית והלחנה בתוכנית המוזיקה באוניברסיטת קליפורניה סטייט, נורת'רידג', ממנה סיים את לימודיו בשנת 1972, חזר ללונדון עם חברתו האמריקאית, קייט לונקן.[8]

בלונדון, סאמרס הקליט וערך הופעות עם אומנים הכוללים את קווין קווין, ג'ון לורד, ג'ואן ארמטריידינג, דייוויד אסקס, ניל סדקה וקווין איירס. באוקטובר 1975 השתתף בביצוע תזמורתי של "פעמוני הצינורות" של מייק אולדפילד.

בשנת 1977, סאמרס הוזמן על ידי הבסיסט לשעבר, גונג מייק האולט, להצטרף ללהקתו סטרונטיום 90, אך עד מהרה הועלה על ידי חברי עתיד ללהקת המשטרה סטינג וסטיוארט קופלנד.

הפוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאמרס זכה לתהילה בינלאומית כגיטריסט של הפוליס, שאליו הצטרף בשנת 1977, ובסופו של דבר החליף את הגיטריסט המקורי הנרי פדובאני. הפוליס, שהגיעה מסצנת הפאנק של לונדון, זכתה לשם בינלאומי עם שירי להיטים רבים, כולל "Message In A Bottle", "Roxanne", "Don't Stand So Close To Me", " Every Breath You Take " ו-"Every Little Thing She Does Is Magic". בתקופתו בלהקה זכה סאמרס פעמיים בפרס גראמי לביצוע הנגן הרוק הטוב ביותר, לראשונה בשנת 1979 על "Reggatta de Blanc" (שנכתב עם קופלנד וסטינג) וב -1980 על "Behind My Camel".

למרות שסטינג היה זמר הלהקה, סאמרס שר גם הוא מדי פעם, כמו ב"Be My Girl/Sally" (1978), "Friends" (1980), "Mother" (1983), ו- "Someone to Talk To" (1983). חיבורים בולטים נוספים של סאמר מתקופה זו הם "Omegaman" (שהיה יוצא כסינגל הבכורה מתוך האלבום "Ghost in the Machine" משנת 1981 אם סטינג לא היה מתנגד), "Shambelle" (1981), "Once Upon a Daydream", ו- "Murder by Numbers" שניהם נכתבו יחד עם סטינג (שניהם ב-1983). בתחילת 1984, לאחר שבע שנים ביחד ומכירות שיא של כשמונים מיליון, הפוליס התפרקה.[9]

למרות שלא ניתן לו קרדיט לכתיבת שירים, סאמרס כתב את ריף הגיטרה עבור "Every Breath You Take". הוא תועד בטייק אחד עם פנדר סטרטוקסטר שלו מ -1961 במהלך מפגשי הסינכרוניות. השיר היה במקום הראשון במשך שמונה שבועות. סטינג זכה בפרס הגראמי לשיר השנה ב -1983, והמשטרה זכתה בביצוע הפופ הטוב ביותר של קבוצת Duo Or עם ביצוע ווקאלי לשיר זה. סאמרס מספק תיאור של הפגישה בספר זיכרונותיו, "One Train Later".[10]

כחבר בפוליס, סאמרס יצר צליל גיטרה מסחרי, שהסתמך במידה רבה על אפקט מקהלה. הוא הסביר בשנת 2017 כיצד נוצר הצליל:

"יצרתי את זה מעין הכרח; המשימה שלי הייתה 'אנחנו הולכים לנגן במשך שעתיים בכל לילה כשלישייה', אז רציתי לקבל את סאונד הגיטרה הפנטסטי והצבעוני הזה שהיה שונה לכל שיר. אז השתמשתי ב-Echoplex, אז במקהלה, ועוד כמה דוושות ... מסנני מעטפות. ככל שהמשכנו, רכשתי עוד דברים וקיבלתי לוח פיט קורניש. אבל מה שהניע אותה היה לפלוש ולדחוף את הקצה של איך הגיטרה אמורה להישמע, ולהפוך אותו למעניין באמת על פני מופע. אז, זה לא היה רק צליל אחד ישר כל הזמן. יכולתי להזיז אותו. וזה זכה להערכה על ידי מיליוני אנשים רבים (צוחק). כמובן שעכשיו הוא עייף מאוד וקצת 'רטרו'; אני כבר לא מאוד מתלהב מזה. אבל באותם ימים זה היה חדש, טרי ומרגש".[11]

פוסט-פוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאמרס בשנת 1989

קריירת הסולו של סאמרס כללה הקלטה, סיבוב הופעות, הלחנה לסרטים (כולל היחפן בבוורלי הילס וסוף שבוע אצל ברני), והצגת צילומיו בגלריות לאמנות ברחבי העולם.

הוא הקליט את אלבומי הדואט I Advance Masked (1982) ו-Bewitched (1984) עם הגיטריסט רוברט פריפ מקינג ארגמן, כמו גם אלבומי דואט עם ויקטור ביגליונה, ג'ון את'רידג 'ובנימין ורדי. אלבום הבכורה שלו סולו, XYZ, יצא בשנת 1987 והוא האלבום היחיד שאינו אינסטרומנטלי בקטלוג הסולו שלו. למרות שהוא כלל חומרי פופ, כמו הסינגל "Love is the Strangest Way", הוא לא הצליח לבלוט במצעדים. בשנת 1987 סטינג הזמין את סאמרס להופיע באלבומו השני...Nothing Like the Sun, טובה שהזמר חזר על ידי נגינת בס עלCharming Snakes (1990) ובהמשך תרם שירה ל"Round Midnight"באלבום המחווה של סאמרס לת'לוניוס מונק, Green Chimneys, בשנת 1999. באמצע שנות התשעים סאמרס חזר לזמן קצר לצליל מכוון רוק יותר עם Synesthesia (1995) ו- The Last Dance of Mr X (1997) לפני שהקליט שורה של אלבומי ג'אז. הוא גם השתתף מוקדם מאוד בהיווצרות "Animal Logic".

סאמרס בשנת 2006

איחוד הפוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מופע פרסי הגראמי לשנת 2007, הופיעה הפוליס, עם שירה "Roxanne" ובהמשך הודיעה שתצא לסיבוב הופעות. The Police Reunion Tour החל בוונקובר, קולומביה הבריטית, קנדה ב-28 במאי 2007, ונמשך עד אוגוסט 2008, והפך לסבב ההופעות השלישי בגודלו בכל הזמנים.[12]

Circa Zero[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2013, סאמרס הודיע שהקים את להקת Circa Zero עם רוב ג'יילס the Rescues.[13] במקור, המתופף עמנואל קפלט היה גם חבר בלהקה.[14] מופע הבכורה שלהם היה 25 ביולי 2013 בתיאטרון אל ריי בלוס אנג'לס.[15] אלבום הבכורה של הלהקה, Circus Hero, יצא לאור ב-25 במרץ 2014.[16] הוא נקרא על שם תקלה בשם הלהקה שנעשה על ידי רמקול רדיו במהלך ראיון של סאמרס.[17][18]

Call the Police[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2017, סאמרס הודיע כי הקים את Call the Police, להקת מחווה לפוליס, עם שני נגנים ברזילאים, רודריגו סנטוס (באראו ורמלו, הידוע גם בשם רד ברון) על גיטרה בס ושירה וג'אואו בארון (Os Paralamas do Sucesso) בתופים.

אובדן חומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביוני 2019, מגזין הניו יורק טיימס מנה את סאמרס בין מאות מוזיקאים שחומריהם נהרסו בשריפה בארכיוני יוניברסל ב-2008.[19]

פרסים ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס הגראמי, הרוק הטוב ביותר, "Reggatta de Blanc", שנת 1979
  • פרס הגראמי, הרוק הטוב ביותר, "Behind My Camel", שנת 1980
  • כניסה להיכל התהילה של הרוקנרול עם הפוליס, 2003[20]
  • Chevalier ממסדר האמנויות והספרות, עם הפוליס, 2007[21]
  • דוקטור לשם כבוד, מאוניברסיטת בורנמות', 2008[22]
  • היכל התהילה, מגזין "Guitar Player"[10]
  • פרס אור מנחה, פרסי מוזיקה מתקדמת, 2016[23]
  • גיטריסט מספר 85 בכל הזמנים, מגזין הרולינג סטון[24]
  • פרס מפעל חיים, פרסי גיטרה של גיבסון, 2000[25]
  • פרס מפעל חיים, רולנד ו-BOSS, 2017[26]
  • רכבת אחת מאוחר יותר (2006) נבחר על ידי מוג'ו לספר מוזיקת השנה והפך לסרט הדוקומנטרי 2012 Can't Stand Losing You: Surviving The Police.[27] הסרט התיעודי יצא ב-DVD ביולי 2015.[28]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאמרס היה נשוי לזמן קצר לזמרת האמריקאית רובין ליין בין השנים 1969 ל-1970. הוא התחתן עם אשתו השנייה, קייט, בשנת 1973 ונולדה להם בת אחת בשנת 1978, ליילה זואי סאמרס. שנותיו של סאמר עם הפוליס הובילו אותם להתגרש ב-1981, אם כי לאחר מכן הם יתחתנו מחדש בשנת 1985. בשנת 1987 נולדו התאומים של קייט ואנדי מוריס X ואנטון Y.[29] החל משנת 2019, סאמרס מתגורר באזור לוס אנג'לס עם אשתו ומשפחתו.[30]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • XYZ (MCA, 1987)
  • Mysterious Barricades (Private Music, 1988)
  • The Golden Wire (Private, 1989)
  • Charming Snakes (Private, 1990)
  • World Gone Strange (Private, 1991)
  • A Windham Hill Retrospective (Windham Hill Records, 1991) (compilation)
  • Synaesthesia (CMP, 1995)
  • The Last Dance of Mr. X (BMG/RCA Victor, 1997)
  • Green Chimneys: The Music of Thelonious Monk (BMG Classics/RCA Victor, 1999)
  • Peggy's Blue Skylight (BMG Classics/RCA Victor, 2000)
  • Earth + Sky (Golden Wire, 2003)
  • The X Tracks (Golden Wire, 2004) (compilation)
  • Metal Dog (Flickering Shadow, 2015)
  • Triboluminescence (Flickering Shadow, 2017)
  • Harmonics of the Night (Andy Summers Music/Cargo Records, October 15, 2021)

שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • I Advance Masked with Robert Fripp (A&M, 1982)
  • Bewitched with Robert Fripp (A&M, 1984)
  • Invisible Threads with John Etheridge (Mesa, 1993)
  • Fundamental with Fernanda Takai (2012)
  • Circus Hero with Rob Giles as Circa Zero (429 Records, 2014)

פסקולים של סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Wild Life (MCA, 1984)
  • 2010 (A&M, 1984) (contributor)
  • Band of the Hand (1985)
  • Down and Out in Beverly Hills (MCA, 1986)
  • The Craft (Columbia, 1996)

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Parade"/"Train" with Robert Fripp (1984)
  • "2010"/"To Hal and Back" (1984)
  • "Love is the Strangest Way"/"Nowhere" (1987)

כחבר הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הפוליס:

  • Outlandos d'Amour (1978)
  • Reggatta de Blanc (1979)
  • Zenyatta Mondatta (1980)
  • Ghost in the Machine (1981)
  • Brimstone and Treacle (1982)
  • Synchronicity (1983)
  • Every Breath You Take: The Singles (1986)
  • Message in a Box: The Complete Recordings (1993)
  • Live! (1995)
  • The Police (2007)
  • Certifiable: Live in Buenos Aires (2008)
  • Every Move You Make: The Studio Recordings (2019)

עם Eric Burdon and the Animals

  • Love Is (1968)

עם קווין איירס

  • First Show in the Appearance Business (1996)
  • Too Old to Die Young (1998)
  • Yes We Have No Mananas, So Get Your Mananas Today (EMI/Harvest, 2009)

עם קווין קווין

  • Matching Head and Feet (Virgin, 1975)
  • Heartburn (Virgin, 1976)
  • In Living Black and White (Virgin, 1976)
  • Sign of the Times (Virgin, 1994)
  • On Air (Tradition & Moderne, 2008)

עם Dantalian's Chariot

  • Chariot Rising (Wooden Hill, 1996)

עם אברהרד שונר

  • The Book (Ariola 1977)
  • Trance-Formation (Harvest/EMI Electrola 1977)
  • Video-Flashback (Harvest, 1979)
  • Video Magic (Harvest, 1978)

עם Strontium 90

  • Police Academy (Pangaea, 1997)

עם Zoot Money's Big Roll Band

  • It Should Have Been Me (1965)
  • Zoot! (Columbia, 1966)
  • Transition (1968)
  • Were You There? (Indigo, 1999)
  • Fully Clothed & Naked (Indigo, 2000)

כאורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Joan Armatrading, Back to the Night (A&M, 1975)
  • Manuel Barrueco, Nylon & Steel (Angel, 2001)
  • David Bedford, The Odyssey (Virgin, 1976)
  • Gregg Bissonette, Gregg Bissonette (Mascot, 1998)
  • Toni Childs, House of Hope (A&M, 1991)
  • Deeyah Khan, Ataraxis (Heilo, 2007)
  • Jo Jo Laine, Dancin' Man (Polydor, 1980)
  • Jon Lord, Sarabande, (Purple, 1976)
  • Juicy Lucy, Blue Thunder (Outer Music, 1996)
  • Roberto Menescal, Bossa Nova Meets the Beatles (Deck/Jingle Bells 2017)
  • Anthony Moore, Out (Virgin, 1976)
  • Paolo Rustichelli, Capri/Mystic Jazz (Verve Forecast, 1991)
  • Neil Sedaka, Live at the Royal Festival Hall (Polydor, 1974)
  • Michael Shrieve, Stiletto (Novus/RCA/BMG, 1989)
  • Carly Simon, Hello Big Man (Warner Bros., 1983)
  • Sting, ...Nothing Like the Sun (A&M, 1987)
  • Andrew York, Centerpeace (2010)[31]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Throb (William Morrow, 1983)[32]
  • Light Strings (Chronicle, 2005)[33]
  • One Train Later (St Martins, 2006)[34]
  • I'll Be Watching You (Taschen, 2007)[35]
  • Desirer Walks the Streets (Nazraeli Press, 2008)[36]
  • The Bones of Chuang Tzu (Steidl, 2018)[37]
  • A Certain Strangeness (University of Texas Press, 2019)[38]
  • Fretted and Moaning (Rocket88, 2021)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדי סאמרס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Savage, Mark (30 בינואר 2007). "The arresting case of The Police". BBC News. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2019. 
  2. ^ Welch, Chris (1996). The Complete Guide to the Music of The Police and Sting. London: Omnibus Press. עמ' xii. ISBN 978-0-7119-5302-4. Andy Summers was born Andrew James Summers on December 31, 1942, in Poulton-le-Fylde, Lancashire 
  3. ^ 1 2 Huey, Steve. "Andy Summers". AllMusic.com. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2019. 
  4. ^ Maxwell, Jackson (26 באוקטובר 2018). "Andy Summers Talks Echoplex Pedals, Recording with the Police and Jamming with Jimi Hendrix". guitarworld. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2019. 
  5. ^ Bennett, Graham (2005). Soft machine. London: SAF. עמ' 141. ISBN 978-0-946719-84-6. 
  6. ^ Hepworth, David (2017). Uncommon People: The Rise and Fall of the Rock Stars. London: Bantam Press/Transworld. עמ' 101. ISBN 978-0-593-07762-7. 
  7. ^ Wilkinson, Roy (יולי 1997). "All I ever got asked was, Which band is which, did you really do it, can I have a blow-job?". Select: 115. 
  8. ^ Martin, Jorge (11 באפריל 2015). "CSUN Alumnus Andy Summers Reflects on His Police Days and More in "Can't Stand Losing You: Surviving the Police"". 
  9. ^ Welch, Chris (1996). The complete guide to the music of The Police and Sting. London: Omnibus Press. עמ' 25. ISBN 978-0-7119-5302-4. 
  10. ^ 1 2 Summers, Andy (2007). One Train Later: A Memoir. Macmillan. ISBN 978-1429909297. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2015. 
  11. ^ Prato, Greg (2017). "Andy Summers: Creating Light From Dark". Vintage Guitar. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2020. 
  12. ^ Leeds, Jeff (30 בינואר 2007). "The Police Will Kick Off the Grammys". The New York Times. 
  13. ^ Baltin, Steve (13 באוגוסט 2013). "The Police's Andy Summers Goes Back to Basics With Circa Zero". Rollingstone.com. בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2013. 
  14. ^ Ragogna, Mike (26 במרץ 2014). "Silver Rails and Circus Hero: Conversations With Jack Bruce and Andy Summers". huffingtonpost.com. בדיקה אחרונה ב-1 במאי 2014. 
  15. ^ "CIRCA ZERO DEBUT SHOW EL REY THEATRE LOS ANGELES". AndySummers.com. 25 ביוני 2013. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2013. 
  16. ^ "Circa Zero's Circus Hero March 25, 2014 Release Date". AndySummers.com. 7 בפברואר 2014. בדיקה אחרונה ב-1 במאי 2014. 
  17. ^ Ragogna, Mike (26 במרץ 2014). "Silver Rails and Circus Hero: Conversations With Jack Bruce and Andy Summers". huffingtonpost.com. בדיקה אחרונה ב-1 במאי 2014. I was on this early morning radio station and the guy said, "Yeah, here he is with the new record from Circus Hero!" and I went, "Oh, god. It's Circa. Zero." But anyway I told Rob and he said, "Yeah, we should call the album that." Just to be a little bit weird. I thought about the early Police albums where we had all these weird titles that kind of got people's attention. Might as well have fun with it. 
  18. ^ Summers, Andy and Kerr, Jim (12 בנובמבר 2012). Andy Summers Interview Promo Movie & Circa Zero. youtube.com. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2013. 
  19. ^ Rosen, Jody (25 ביוני 2019). "Here Are Hundreds More Artists Whose Tapes Were Destroyed in the UMG Fire". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2019. 
  20. ^ "The Police: inducted in 2003 | The Rock and Roll Hall of Fame and Museum". Rockhall.com. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2011. (הקישור אינו פעיל, 5.10.2021)
  21. ^ "Cérémonie de remise des insignes de Chevalier dans l'Ordre des Arts et des Lettres à Sting, Stewart Copeland, Andy Summers, du groupe The Police". 1 באוקטובר 2007. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2013. 
  22. ^ "2008 Graduates – Graduation Ceremony – Bournemouth University". Bournemouth.ac.uk. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2011. (הקישור אינו פעיל, 5.10.2021)
  23. ^ Beaudin, Jon (2 בספטמבר 2016). "Jon Anderson & Andy Summers Big Winners at Prog Magazine's Progressive Music Awards - Smooth Jazz Now". Smooth Jazz Now. אורכב מ-המקור ב-8 January 2017. בדיקה אחרונה ב-7 בינואר 2017. 
  24. ^ Browne, Davis; Doyle, Patrick; Fricke, Davis (23 בנובמבר 2011). "100 Greatest Guitarists". Rolling Stone. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2015. 
  25. ^ Basham, David (23 בפברואר 2000). "Andy Summers, Jeff Beck, Sheryl Crow Win Guitar Awards". MTV News. בדיקה אחרונה ב-7 בינואר 2017. 
  26. ^ "Roland and BOSS Present Lifetime Achievement Awards to Andy Summers and Jean-Michel Jarre". www.rolandus.com. 17 בפברואר 2017. בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2018. 
  27. ^ Frank W. Hoffmann, Howard Ferstle (2005). Encyclopedia of recorded sound. New York, NY: Routledge. עמ' 845. ISBN 978-0-415-93835-8. 
  28. ^ "2015 Theatrical Movies". Soundtrack.net. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2015. 
  29. ^ Hiscock, John (23 באוגוסט 2015). "Andy Summers: In The Police we were so desirable to girls but I paid heavy price". mirror. 
  30. ^ "Andy Summers - PoliceWiki". www.thepolicewiki.org. 
  31. ^ "Andy Summers Discography". andysummers.com. בדיקה אחרונה ב-9 באוגוסט 2016. 
  32. ^ Summers, Andy (1983). Throb. William Morrow. ISBN 0-688-02339-8. 
  33. ^ Summers, Andy (2004). Light Strings. Chronicle Books. ISBN 978-0-8118-4324-9. 
  34. ^ Summers, Andy (2007). One Train Later: A Memoir. Macmillan. ISBN 978-0-312-37481-5. 
  35. ^ Summers, Andy (2007). I'll Be Watching You: Inside the Police 1980–83. Taschen America LLC. ISBN 978-3-8228-2764-2. 
  36. ^ Summers, Andy (2009). Throb. Nazraeli. ISBN 978-1-59005-256-3. 
  37. ^ Summers, Andy (2018). The Bones of Chuang Tzu. Steidl. ISBN 978-3-95829-403-5. 
  38. ^ Summers, Andy (2019). A Certain Strangeness. University of Texas Press. ISBN 978-1-47731-890-4.