אנדראו בוסק אי פוז'ול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדראו בוסק
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 22 בפברואר 1931
ברצלונה שבספרד
פטירה 17 בדצמבר 2004 (בגיל 73)
שם מלא אנדראו בוסק אי פוז'ול
גובה 1.75 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער

1945 - 1948
1948 - 1950
קלוב גורוגו
אלגריה פובלה נואו
ברצלונה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1950 - 1951
1951 - 1958
1958 - 1965
1965 - 1966
1966
אספנייה אינדוסטריאל
ברצלונה
ריאל בטיס
אלצ'ה
סאנטס

147 (17)
135 (12)
נבחרת לאומית כשחקן
1953 - 1955 ספרד 6 (0)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנדראו בוסק אי פוז'ולקטלאנית: Andreu Bosch i Pujol, לעיתים נקרא בשם הספרדי "אנדרס" (Andrés); ‏22 בפברואר 1931 - 17 בדצמבר 2004) היה כדורגלן ספרדי-קטלאני ששיחק כקשר. בוסק נודע בשל תקופתו בברצלונה, שם שיחק במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20. מאוחר יותר שיחק גם בריאל בטיס ובאלצ'ה, ובנוסף, ערך 6 הופעות במדי נבחרת ספרד. אביו, אנדראו בוסק אי ז'ירונה, היה כדורגלן גם הוא, והוא שיחק במדי ברצלונה בשנות ה-20.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוסק נולד וגדל בברצלונה, בן לאנדראו בוסק אי ז'ירונה ששיחק בקבוצת הבכירה בעיר, ברצלונה, והיה שותף עמה לזכייה באליפות הראשונה של ספרד. לאחר ששיחק בילדותו במחלקות הנוער של קבוצות קטנות בעיר, הצטרף בוסק למחלקתה של ברצלונה, וב-1950 החל לשחק באספנייה אינדוסטריאל, ששימשה בפועל קבוצת מילואים עבור המועדון. הוא ערך את הופעת הבכורה במדי הקבוצה הבוגרת של המועדון, תחת המאמן פרדיננד דאוצ'יק, ב-30 בדצמבר 1951, בדרבי בו ניצחה ברצלונה את אספניול 2-0. מנקודה זו הפך לשחקן הרכב בקבוצה. בסך הכול במהלך עונת 1951/1952 ערך 13 הופעות בליגה, והוא עזר לברצלונה לזכות באליפות. בנוסף, פתח בגמר הגביע הספרדי בו ניצחה ברצלונה 4-2 את ולנסיה, וכך היא השלימה דאבל. בקיץ זכה עם הקבוצה בגביע הלטיני לאחר שפתח בשני משחקי הטורניר. ברצלונה זכתה ב-1952 בשני גביעים נוספים, וכך כונתה הקבוצה "בארסה של חמשת הגביעים".

בעונה הבאה המשיכה ההצלחה של ברצלונה, שזכתה בדאבל שני ברציפות. בוסק כבש שער בכורה במדי ברצלונה ב-28 בספטמבר 1952, בניצחון 6-2 על מאלגה. במהלך העונה החמיץ משחק ליגה אחד בלבד והבקיע בסך הכול 6 שערים - כמות שיא בקריירה של שערים בעונה עבור בוסק. בוסק פתח גם בגמר הגביע של עונה זו, בו ניצחה ברצלונה את אתלטיק בילבאו 2-1. עונת 1953/1954 הייתה פחות מוצלחת עבור בוסק בפרט וברצלונה בכלל. הוא כבש שער אחד בליגה, בניצחון 4-1 על סביליה ב-18 באפריל 1954, וברצלונה איבדה את האליפות לריאל מדריד. בגביע הבקיע שער ברבע הגמר נגד אתלטיק בילבאו והוא סייע לקבוצתו להגיע לגמר, שם הובסה 3-0 על ידי ולנסיה ואיבדה גם את התואר הזה.

דאוצ'יק הוחלף בסנדרו פופו, והעונה הבאה הייתה דומה לקודמתה. ברצלונה כשלה בזכייה באליפות או בגביע, ובוסק הבקיע פעמיים ב-23 משחקי ליגה ופעם אחת ב-4 משחקים בגביע. פופו הוחלף בפרנץ פלאטקו אך מצבה של ברצלונה לא השתנה והיא סיימה כסגנית האלופה בפעם השלישית ברציפות. בוסק השתתף בכל משחקי הליגה והבקיע 3 שערים. ברצלונה החליפה מאמן פעם נוספת, ובעונת 1956/1957 שיחקה תחת דומנק בלמניה. חלקו של בוסק במשחקי הקבוצה קטן והוא פתח ב-18 משחקי ליגה בהם כבש 5 שערים, כולל צמד בניצחון 6-1 על לאס פאלמס ב-10 בפברואר 1957. בלמניה הדריך את ברצלונה לתואר ראשון מזה 4 שנים, לאחר שהיא ניצחה את אספניול 1-0 בגמר הגביע, אך בוסק לא שותף במשחק זה. מגמה זו המשיכה גם בעונה הבאה, ובוסק פתח רק ב-6 משחקי ליגה, בהם הבקיע פעם אחת. בוסק השתתף במשחק הראשון והשלישי של חצי גמר גביע ערי הירידים נגד ברמינגהאם סיטי, אך בגמר בו גברה ברצלונה על לונדון XI לא לקח חלק.

בטיס וסוף הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1958 עזב בוסק את ברצלונה ועבר לריאל בטיס, שעלתה בעונה שלפני כן לליגה הראשונה. בוסק לא השתלב במהרה בקבוצתו החדשה, והוא פתח לראשונה במשחק ליגה רק במחזור ה-14. בהופעתו הרביעית במדי בטיס, במשחק הליגה נגד אספניול ב-25 בינואר 1959, הבקיע שער ראשון במדיה ועזר לקבוצתו לנצח 3-1. עד סוף העונה הופיע בשלושה משחקי ליגה נוספים והבקיע פעם נוספת. בגביע הבקיע שער ועזר לבטיס להגיע לרבע הגמר, שם הודחה על ידי ברצלונה. בעונתו השנייה בבטיס התאקלם היטב והופיע ב-26 משחקי ליגה בהם הבקיע פעם אחת, בדרבי העירוני נגד סביליה ב-6 במרץ 1960 והסתיים בניצחון סביליה. הוא עזר לקבוצה להגיע למקום ה-7 בליגה בסיום העונה.

בעונת 1960/1961 שב לשתף פעולה עם המאמן פרדיננד דאוצ'יק, שהפך למאמנה של בטיס. עמו הגיעה בטיס פעם נוספת למקום ה-7, ובוסק ערך 29 הופעות והבקיע פעמיים. הוא עזר לבטיס להגיע לחצי גמר הגביע, אך לא לקח בו חלק, ובטיס הודחה על ידי ריאל מדריד. בעונה הבאה, בה הגיעה בטיס למקום ה-9, הבקיע 3 שערי ליגה ב-22 הופעות. אחד מהם היה בעיטת עונשין לרשתה של ריאל מדריד, ובטיס ניצחה במשחק זה 2-1. במשחק הראשון של שמינית גמר הגביע הבקיע שער לרשתה של סביליה, אך בטיס הודחה בתוצאה המצטברת 5-4. דאוצ'יק עזב באמצע עונת 1962/1963, בטיס המשיכה לבלות בעיקר במרכז טבלת הליגה ובוסק המשיך לשחק בתדירות גבוהה במשחקי הקבוצה.

פעם נוספת הובא לבטיס מאמן שאימן את בוסק בברצלונה - דומנק בלמניה חבר לבוסק והחל לאמן את בטיס לקראת עונת 1963/1964. בלמניה הדריך את בטיס בהצלחה למקום ה-3 בליגה, אך מעמדו של בוסק דעך מעט, והוא שותף ב-17 משחקי ליגה מבלי לכבוש שער. בלמניה עזב את הקבוצה בסוף העונה, ובטיס סבלה מחוסר יציבות בעונה הבאה. היא הודחה כבר בסיבוב הראשון של גביע ערי הירידים, והחל מאמצע העונה הידרדרה ממרכז הטבלה לתחתיתה. בשל כך החליפה מאמן מספר פעמים במהלך העונה. לאחר רצף של 12 משחקים ללא ניצחון, הצליחה לנצח שנים משלושת המשחקים האחרונים לעונה זו, וכך היא עלתה מהמקום ה-14, המוביל לירידיה לליגה השנייה, למקום ה-12, וכך נשארה בליגה הראשונה. בוסק הופיע ב-15 משחקי ליגה והבקיע פעם אחת, שערו המקצועי האחרון בקריירה, בהפסד 4-2 לסביליה ב-7 בפברואר 1965.

בוסק בן ה-34 עזב את בטיס בסוף העונה והצטרף לאלצ'ה, ששיחקה גם היא בליגה הראשונה, אך שם הוא לא זכה לשחק כלל. משום כך, עזב אותה בינואר 1966 ועבר לסאנטס, קבוצה קטנה בקטלוניה ששיחקה בליגה השלישית, ובסוף העונה פרש ממשחק.

נבחרת ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהציג יכולת טובה במדי ברצלונה, ערך בוסק את הופעת הבכורה בנבחרת ספרד ב-19 במרץ 1953, במשחק ידידות בו ניצחה ספרד 3-1 את בלגיה. בהמשך השנה השתתף ב-3 משחקי ידידות נוספים. ב-6 בינואר 1954 ערך את הופעתו הרשמית היחידה במדי הנבחרת, במשחק מוקדמות מונדיאל 1954 נגד טורקיה, בו היה שותף לניצחון 4-1, אך הוא לא לקח חלק בשני המשחקים הנוספים במוקדמות, ונבחרתו כשלה בהעפלה למונדיאל. משחקו השישי והאחרון במדי הנבחרת היה בהפסד במשחק ידידות לצרפת ב-17 במרץ 1955.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]