אנדראס פפנדראו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדראס פפנדראו
Ανδρέας Γεώργιος Παπανδρέου
אנדראס פפנדראו
פפנדראו, 1968
לידה 5 בפברואר 1919
כיוס
פטירה 23 ביוני 1996 (בגיל 77)
אתונה
שם מלא אנדראס גאורגיוס פפנדראו
מדינה יוון יווןיוון
מקום קבורה אתונה
השכלה אוניברסיטת אתונה, אוניברסיטת הרווארד, מכללת אתונה, אוניברסיטת מינסוטה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, כלכלן, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית
שושלת
אב Georgios Papandreou
אם Sofia Mineyko
צאצאים יורגוס פפנדראו
Níkos Papandréou
Andreas Papandreou
Sofia Papandreou
Emilia Nyblom
ראש ממשלת יוון (כהונה ראשונה)
21 באוקטובר 19812 ביולי 1989
(7 שנים ו-36 שבועות)
ראש ממשלת יוון (כהונה שנייה)
13 באוקטובר 199317 בינואר 1996
(שנתיים ו-13 שבועות)
פרסים והוקרה
הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Andreas-g-papandreou-signature-circa1985.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנדראס גאורגיוס פפנדראויוונית: Ανδρέας Γεώργιος Παπανδρέου; ‏5 בפברואר 1919 - 23 ביוני 1996) היה כלכלן, מדינאי ופוליטיקאי יווני בולט בהיסטוריה של יוון. הוא כיהן כראש ממשלת יוון בשתי קדנציות - הראשונה בין השנים 1989-1981 והשנייה בין השנים 1996-1993.

נשיא ארצות הברית ביל קלינטון עם אנדראס פפנדראו, 1994. בצד ימין אשתו של פפנדראו, דימיטרה ליאוני
קברו של פפנדראו באתונה

פפנדראו היה מייסד התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית ומנהיגה במשך שנים רבות, וכיהן כראש ממשלת יוון הסוציאליסטי הראשון. הוא הוביל להצלחתה של מפלגתו במספר מערכות בחירות לפרלמנט ההלני. פפנדראו היה פופולרי מאד בקרב הציבור היווני, במיוחד בתחילת כהונתו. הוא אחראי למספר רפורמות, ביניהן רפורמה בחוקי הנישואים, קבע בחוק את האמנציפציה לנשים ואף הוריד את גיל ההצבעה מ-21 ל-18.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפנדראו נולד באי כיוס. לפני שלמד באוניברסיטה, הוא למד בבית ספר פרטי בשם מכללת אתונה, מכללה שהייתה אז בית ספר פרטי מוביל ביוון. הוא למד משפטים באוניברסיטת אתונה בין השנים 19381937. בעת לימודיו באוניברסיטה הוא התנגד למשטר ה-4 באוגוסט של הגנרל יואניס מטאקסס. לאחר המעצר הוא גורש לארצות הברית ושם הוא הקדיש את חייו ללימודים גבוהים[1].

בשנת 1943 פפנדראו קיבל כבר אזרחות אמריקאית. הוא השלים לימודי כלכלה באוניברסיטת הרווארד ומיד לאחר קבלת הדוקטורט שלו, פפנדראו הצטרף לצי ארצות הברית ולחם במלחמת העולם השנייה. הוא חזר לעבוד באוניברסיטת הרווארד עם סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1946 ושימש כפרופסור ומרצה עד 1947. הוא הרצה במספר אוניברסיטאות בארצות הברית, ביניהן אוניברסיטת מינסוטה, אוניברסיטת נורת'ווסטרן, ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, (שם הוא היה ראש הפקולטה לכלכלה).

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפנדראו חזר ליוון בשנת 1959. עד שנת 1963 הוא כיהן בכמה תפקידים כלכליים. בשנת 1963 הוא הצטרף לפוליטיקה בעקבות אביו וייסד סיעה שמאלנית בתוך המפלגה של אביו, איחוד המרכז. הוא נבחר לחבר בפרלמנט ההלני וכיהן כשר בממשלה בראשות אביו. עמדותיו נגד המלוכה ביוון הביאו לפיצול בתוך המפלגה, ולבסוף להדחת אביו מראשות ממשלת יוון.

בשנת 1967 השתלטה חונטה צבאית על יוון, והחל משטר הקולונלים. בעקבות זאת נאסרו פפנדראו ואביו, ואחרי שמונה חודשים השתחררו. אביו של פפנדראו נפטר זמן קצר לאחר השחרור, ואילו הוא יצא מרצונו בפעם השנייה לגלות. כגולה, הרצה פפנדראו באוניברסיטת יורק שבקנדה ובאוניברסיטאות בשוודיה. כמרצה הוא הקים את התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית. ב-1974 הסתיים המשטר הצבאי. בבחירות הכלליות ביוון שנערכו ב-1981 הוא זכה בניצחון סוחף בבחירות ונבחר לראשות ממשלת יוון[2].

ראש ממשלת יוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות לכהונתו הוביל רפורמות רבות, ביניהן אמנציפציה לנשים. בערך בשנת 1984 החל מצבה הכלכלי של יוון להתדרדר ומדיניות הרווחה שהנהיג רק הגדילה את הגירעון התקציבי בכלכלת יוון. במקביל, שיעורי האבטלה והאינפלציה עלו במהירות והדבר התבטא במהומות רבות. למרות כל זאת נבחר לכהונה שנייה בבחירות הכלליות בשנת 1985. במהלך הכהונה הזו נקשר שמו בפרשיות שחיתות שלטונית ובקשרי הון-שלטון. ובמקביל, המצב הכלכלי המשיך להתדרדר. ב-1989 נאלץ פפנדראו להתפטר מתפקידו לאחר שנחשד שסייע למעילה בכספי הציבור. באותה שנה גרם מחלוקת ציבורית אחרי שהתגרש מאשתו והתחתן עם המאהבת שלו, דיילת צעירה בשם דימיטרה ליאוני.

בשנת 1992 נוקה שמו מההאשמות בדבר שחיתות שלטונית, ושנה לאחר מכן הוא התמודד בבחירות וזכה. פפנדראו הציג מדיניות פנים וחוץ מרוככת במעט, אך עדיין הייתה לו תדמית של מנהיג נוקשה. במפלגתו שלט ביד רמה, ולא אפשר למתחריו מבית ומחוץ לצבור כוח או אהדה. ב-1996 נאלץ לפרוש מהתפקיד בשל בריאותו הלקויה, וזמן קצר לאחר מכן הלך לעולמו.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפנדראו זכה לשבחים על ניהול מדיניות חוץ עצמאית רב ממדית, ויש שהגדירו אותו כמאסטר בכל הנוגע לדיפלומטיה, לאחר שהעצים את חשיבותה של יוון במערכת הבינלאומית. הוא התנגד למעורבותה הצבאית של ארצות הברית ביוון ואף איים מספר פעמים להוציא את יוון מנאט"ו. עם עלייתו לשלטון מיתן את עמדותיו הרדיקליות ושימר את מדיניות החוץ של יוון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפנדראו הוא בנם של זופיה וג'ורג' פפנדראו, פוליטיקאי ליברלי. סבו מצד אמו, זיגמונט, היה דמות ציבורית ממוצא פולני, ואילו סבתו מצד אמו הייתה יוונייה. בשנת 1948 הוא ניהל מערכת יחסים עם סטודנטית לעיתונאות בשם מרגרט צ'אנט, ובשנת 1951 הם נישאו. לצ'אנט ופפנדראו היו שלושה ילדים וילדה אחת, בהם יורגוס פפנדראו, גם הוא פוליטיקאי, שכיהן כראש ממשלת יוון, הקרוי על שם אביו של אנדראס[3].

בעשור האחרון לחייו סבל מבעיות לב וכליות, שהקשו על תפקודו. לפפנדראו היו שלוש נשים: כריסטינה רסיה, לה היה נשוי בשנים 1951-1941, מרגרט צ'אנט, לה היה נשוי בשנים 1989-1951, ואשתו השלישית והאחרונה הייתה דימיטרה ליאוני, לה היו נשוי משנת 1989 ועד מותו.

פפנדראו השתייך לכנסייה היוונית-אורתודוקסית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריצ'רד לוג, אנדראס פפנדראו - פרופיל פוליטי, 1996 (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדראס פפנדראו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]