אנדרה בראט
 | |
| לידה |
24 באפריל 1907 נג'קאטה, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1976 (בגיל 68) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| בן או בת זוג |
Klára Bihari |
  | |
אנדרה בראט (בהונגרית: Barát Endre; נג'קאטה, 24 באפריל 1907 – בודפשט, 17 במרץ 1976) היה סופר, עיתונאי יהודי-הונגרי. שמותיו הבדויים הספרותיים היו: André L'Amie, Endre Baráth, A Friend, Andrew Friend, B. Friend, BE Friend, E. Friend, BE Friends.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתום בחינות הבגרות אנדרה בראט סיים קורסים בכלכלה. הקריירה שלו החלה בתחילת שנות ה-30 ושיריו פורסמו בכתב העת ז'ידו יבה. הוא היה גם לקטור, עורך ועובד ובשנות ה-50 של המאה ה-20 היה גם עובד כפיים מזדמן. הוא התחיל כמשורר, אבל למעשה הפך לסופר ולעורך לאורך כל הדרך.
משנת 1938, היה עובד המערכת של "העיתון הטרי" (Friss Újság), יומון, ופרסם בעיתון זה את הרומנים והשירים שלו. הוא שרד את השואה ולאחר השחרור הסובייטי שאחריו בא הכיבוש הסובייטי, עבד כעורך בעיתונים שבועיים ויומיים שונים. משנת 1945 ב"חירות" (Szabadság), משנת 1950 עד 1951 ב"צבא העם" (Néphadsereg) בתקופה 1957 עד 1959 בטיקר (Tükör) ומ-1959 במשך עשור ב"ארץ-עולם" (Ország-Világ). הוא היה עמית בכיר ופרסם בקביעות גם ב"האומה ההונגרית" (Magyar Nemzet).
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצירתו העשירה לאורך כ-35 שנים ראו אור כמעט ארבעים כרכים שלו וביניהם ניתן למצוא אוספי שירה, רומנים, סיפורים קצרים וספרי מסעות. הוא ניסה כתבים בהשראת נושאים עממיים ובנושאי פועלים (מצאת החמה עד צאת הנשמה, 1939; ההיסטוריון, 1947; ברזל לוהט, 1954), הוא כתב רומני מלחמה לנוער (הפרלמנט, 1954; הם היו שבעה, 1955) ותיאורים היסטוריים בנוסף לביוגרפיות על אמנים (האקורד האחרון, 1938). הוא שאב חלק מהנושאים שלו מניסיונו כעיתונאי-כתב, אבל הוא גם השתמש בכתביו באמפתיה ובידע הפסיכולוגי שלו.
לאחר עבודות די שבלוניות שכתב באמצע שנות ה-50 (הפמוט הדולק, 1954; זהב שחור, 1954; ברזל לוהט, 1954) שב ומצא את הכישרון שלו על ידי כמה מדריכים מרגשים (מגבעת גלרט עד הפירמידות, 1957; בחיזיון מבחצ'יסריי (Bakhchysarai), 1958 עם רעיתו קלרה ביהרי ביחד, פסלים מזמרים (1960) השטיח המעופף, (1966) .
עבודתו כסופר מסתיימת במה שמכונה רומנים אמנותיים, שבהם הוא מנתח את הרבדים העמוקים ביותר של נפש האדם: הכוחות המניעים של הכישרון האמנותי, קונפליקטים של החיים והכישרון החריג עבור אדם הפשוט.
"הפמוט הדולק" הוא דרמה שלו שהוצגה על ידי התיאטרון הלאומי, "הזהב השחור" על ידי התיאטרון הלאומי של סגד. רעייתו הייתה קלרה ביהרי.
יצירותיו העיקריות (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשפת המקור:
- Anteus dalol (Bp., 1934)
- Mese a varróleányról (Bp., 1934)
- Menekülés a pokolból (Bp., 1935)
- Halálsziget (Bp. 1936)
- Emberevők fogságában (Bp., 1936)
- Halálos tánc (Bp., 1938)
- Átkozott gyémánt (Bp., 1938)
- Szólalj Isten (Bp., 1938)
- Dávid a rebellis (Bp., 1938)
- Pusztába kiáltott szó (Bp., 1936)
- Boszorkánytánc (Bp., 1941).
בתרגום:
- אנטיאוס שר (Bp., 1934)
- סיפור על התופרת (Bp., 1934)
- בריחה מהגיהנום (Bp., 1935)
- אי המוות (Bp. 1936)
- בשבי של קניבלים (Bp., 1936)
- ריקוד קטלני (Bp., 1938)
- יהלום מקולל (Bp., 1938)
- אלוהים דבר (Bp., 1938)
- דוד המורד (Bp., 1938)
- מילה שנצעקה לתוך המדבר (Bp., 1936)
- ריקוד מכשפות (Bp., 1941).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדרה בראט. בהיסטוריה של הספרות ההונגרית 1945–1975 . III. כרך. בודפשט: Akadémiai Kiadó. 1982. ISBN 963 05 28 15 0
- Magyar életrajzi lexikon. אנדרה בראט בלקסיקון הביוגרפי ההונגרי, עורכת ראשית אגנש קניירש. בודפשט: 1967
