אנדרה גליקסמן
 | |
| לידה |
19 ביוני 1937 בולון-בילנקור, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
10 בנובמבר 2015 (בגיל 78) פריז, צרפת |
| הושפע מ | לוינס, פיכטה, הגל, מרקס, ניטשה |
| ארצות מגורים |
צרפת |
| פרסים |
קצין בלגיון הכבוד |
  | |
אנדרה גליקסמן (לעיתים נכתב: גלוקסמן; בצרפתית: André Glucksmann; 19 ביוני 1937 - 10 בנובמבר 2015) היה פילוסוף, אקטיביסט וסופר צרפתי. נמנה עם דור הפילוסופים החדשים של הפילוסופים הצרפתים.
תפיסותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
נולד בבולון למשפחה יהודיה אשכנזית ממוצא אוסטרו-הונגרי, אביו נולד בבוקובינה ממנה עבר לרומניה ואמו הייתה ילידת פראג.
בעת מלחמת העולם השנייה היו הוריו פעילים בתנועת ההתנגדות הצרפתית ואמו התנדבה בבית יתומים יהודי.
בראשית דרכו היה גליקסמן מרקסיסט, בהמשך דחה את הקומוניזם בספרו הפופולרי על הגולאג משנת 1975 "Comestor Cuisinière et d'Hommes". מאוחר יותר היה למבקר חריף של הממשל הרוסי. למרות היותו הוגה שמאלי בדעותיו, לא היו דעותיו הכתובות מקובלות לגמרי על השמאל הצרפתי, שביכר באותה תקופה לא למתוח ביקורת גלויה על המשטר הסובייטי, אך הוא עורר ביקורת של ממש רק כאשר תמך בהצבת טילים אמריקאיים על אדמת אירופה בטענה להגנה על שלום המערב.
משנות ה-70 עסק גליקסמן בעיקר בזכויות אדם והגנה על מיעוטים: צוענים בצרפת, פליטים מרואנדה, וייטנאם (אנשי הסירות (צר')), מלחמת בוסניה וצ'צ'ניה. הוא תמך בניקולה סרקוזי בבחירות לנשיאות של 2007[1], אך אחרי הבחירות התאכזב ממנו ותקף אותו בשל שיתוף הפעולה שלו עם רוסיה ונשיאה ולדימיר פוטין.
בסוף שנות ה-90 חבר לבני לוי וברנאר-אנרי לוי לייסוד מכון לחקר משנתו של עמנואל לוינס בירושלים.
ביחד עם ילנה בונר (אנ'), פעילת זכויות אדם ורעייתו של אנדריי סחרוב, כתב ספר על היהודים (לא תורגם).
גליקסמן נפטר בפריז בגיל 78 בנובמבר 2015.
ספרו "שיח השנאה" ראה אור בעברית בשנת 2008 בהוצאת כרמל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב שביידל (עורך), בשפה אחרת – נובמבר 2015: ישרות פילוסופית, מקור ראשון, מוסף "שבת", 27 בנובמבר 2015
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איי.פי, צרפת: אינטלקטואלים מפנים עורף לסגולן רויאל, באתר ynet, 8 בפברואר 2007
