אנדרה ואדאס
 | |
| מרחצאות | |
| לידה |
28 בפברואר 1901 סגד, הונגריה  |
|---|---|
| נרצח |
3 ביוני 1944 (בגיל 43) גדלה, הונגריה |
  | |
אנדרה ואדאס (במקור וייס, בהונגרית: Vadász Endre; סגד, 28 בפברואר 1901 – גדלה, 3 ביוני 1944) היה צייר, גרפיקאי יהודי-הונגרי שנספה בשואה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואדאס נולד במשפחה יהודית בורגנית בעיר סגד. אביו היה שמעון שאנדור ואדאס (מקודם וייס), סוחר תבואה, ואמו הייתה אילונה קוֹהְן (הגרסה ההונגרית-גרמנית לכהן).[1] הוא היה הבן האמצעי, צייר אלבום קריקטורות כבר בגיל שבע עשרה. הוא סיים את בית הספר התיכון הריאלי בסגד. בשנים 1918–1919 למד אצל הצייר היהודי-הונגרי אדן הלר במכללה לאמנויות יפות של סגד. בהמשך למד אצל אדולף פניאש ואחר כך באוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות בכיתה של אוסקר גלאץ. מוריו היו גם אישטוואן זאדור (בשמו בקודם: וייס) וויקטור אולגאי.
עבודתו
בקיץ 1926–1927 הוא הוביל את מחנה המכללות במוהאץ', שם הושפע מאוד גם מהתלבושות העממיות הצבעוניות של מוהאץ' ומנוף הדנובה. הציורים הקסומים שלו מנציחים את האידיליה הזו. כאן פגש את ג'רג'י ולנטין, שאותה נשא לאישה בשנת 1928. בהזמנתו של אלברט קרדוש (בשמו הקודם:כ"ץ) הם עברו לדברצן, שם הפך למורה לציור בגימנסיה היהודית.
בין השנים 1933–1935 צייר בבאיה מארה. הוא השתתף תכופות בתערוכות של גילדת מונקאצ'י, של "אגודת פאל סינאי- מרשה", שהתקיימו במוזיאון ארנסט, אך השתתף גם בביאנלה של ונציה, בתערוכות הקבוצה האירופאית והאמריקאית של איגוד אמני החריטה ההונגרים מאוסלו עד לשיקגו, ומלונדון עד קליבלנד. ציורי השמן והטמפרה שלו, צבעי מים, תחריטיו עדינים וחרוטים שהיו מבוססים על אפקטים של כתמים הפכו פופולריים יותר ויותר. הוא יצר גם כמה אקס ליבריס. בשנות ה-20 ערך מסע לימודים לאיטליה ואחר-כך בשנת 1929 לפריז בעזרת מלגת סיורי הלימודים של נמש מרסל. שם בפריז פגש בחיתוכי העץ יפניים שהשפיעו רבות על עבודותיו המאוחרות. בשנת 1929 זכה בפרס הראשון ביריד העולמי של ברצלונה.
בשנת 1936 עבר עם רעייתו לבודפשט. הוא השתתף בתערוכות רבות וזכה בפרסים רבים. בשנת 1937 ארגנה גלריית טמאש תערוכת אוסף של עבודותיו. חריטותיו, חריטות העץ והלינוליאום שלו ידועות בעיקר, אך הוא יצר גם ציורי טמפרה ושמן. בשנת 1937 פרסם ארתור אלק מחקר אנליטי שכותרתו הייתה "האמנות הגרפית ההונגרית החדשה יותר" בכתב העת "אמנות הונגרית" ובו שיבח את אומנותו של אנדרה ואדאס. ואדאס הוציא גם כמה אלבומי סולו. בתחילת 1940 הוא השתתף בתערוכה של התנועה "לאמנות הונגרית" שפתח העוצר מיקלוש הורטי באולם האמנות הישן בשדרת אנדראשי. בשל החוקים האנטי יהודים (החוק היהודי הראשון, החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי) הוא לא יכל להציג יותר אלא במסגרת הפעילות האומנותית של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך.
עם התקרבותה של מלחמת העולם השנייה, הורגש גם בעבודותיו חרדתו ופחד המוות שלו. ב־3 ביוני 1944, כשנודע לו שאשתו צריכה להיכנס למחרת לגטו בבודפשט, הוא שם קץ לחייו במחנה של שירות העבודה (שרות של עבודות כפייה ליהודים עבור הצבא ההונגרי) בגדלה, כך עשתה גם אשתו.
לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'רג' שאנדור גאל כתב עליו: "אי אפשר לסווג את תמונות אנדרה ואדאס לשום אסכולה. אלה חלומותיו המאושרים של צייר. הוא היה כישרון יוצא דופן, צייר גדול ואדם אמיץ."
בשנת 1971 ארגן מוזיאון פרנץ מורה בסגד תערוכה לכבוד עבודתו, ואחר-כך בשנת 1982 אורגנה תערוכת זיכרון בגלריה הלאומית של ההונגריה. ניתן למצוא רבים מציוריו במוזיאון דרי בדברצן.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המחקר של קטלין ש. קירטי ב- epa.oszk.hu
- ביוגרפיה של אנדרה ואדאס מאת סאבינה גרוס
- אתר הגלריהיהודית ויראג אודות האמן
- מסד הנתונים של פורטל הסחר לאמנות
