אנדרה קאדאר
 | |
| לידה |
17 בדצמבר 1887 קונהדייש, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
נובמבר 1944 (בגיל 56) אושוויץ, גרמניה הנאצית |
| שם לידה |
Schwartz Endre |
| מדינה |
הונגריה |
| השכלה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד (1905) |
| מעסיק |
ניוגט |
  | |
אנדרה קאדאר (במקור שוורץ, בהונגרית: Kádár Endre; קונהדייש, 9 בדצמבר 1886 – אושוויץ, נובמבר 1944)[1] היה עיתונאי, סופר יהודי-הונגרי שניספה בשואה. הוא השתייך לדור הראשון של כתב העת הספרותי ניוגט.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרה שוורץ נולד במשפחה יהודית של חייט ותופרת בקונהדייש כבנם של אנה אלטמן ושל דוד שוורץ, אביו היה חבר מועצת הקהילה היהודית המקומית והיה כבר בן 48 כשבנו אנדרה נולד. הוא סיים את לימודיו בקישאויסאלאש (Kisújszállás) ושינה את שם משפחתו לשם הונגרי בשנת 1904. קאדאר המשיך את לימודיו בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת בודפשט (כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד) ובשווייץ ולאחר מכן הפך לעיתונאי. באוקטובר 1909 נכח בביקורם של סופרי כתב העת הספרותי והאמנותי ניוגט בדברצן.
הרומן הראשון שלו יצא לאור בכתב העת ניוגט בהמשכים (Balalajka, 1918), ויצא לאור כספר בשנה שלאחר מכן. מאמריו וכתביו הופיעו גם בעיתונים ובכתבי העת הבאים:
- יומן בודפשט (Budapesti Napló)
- עיתון הונגרי (Magyar Hírlap)
- האזרח (A Polgár)
- סקירה שבועית פוליטית (Politikai Hetiszemle)
- יומן אוראדיה (Nagyváradi Napló)
- העיתון (Az Újság)
- חיים (Élet)
- צופה הונגרי (Magyar Figyelő)
- היום (A Nap)
במהלך מלחמת העולם הראשונה התגורר בשווייץ עם אשתו, הגרפיקאית ליוויה מיהאי (מקודם מילר) ודיווח לעיתון אשט.[2] (אולם, על פי מקור אחר, "הוא בילה את כל תקופת מלחמת העולם הראשונה בחזית")[3] ברוב שנות ה-20 של המאה ה-20 בני הזוג שהו בצרפת והשתייכו לחוג החברים של הסופר ההונגרי ג'רג' בלני (Bölöni György). נישואיהם התפרקו בשנות ה-30 של המאה ה-20.
מקום מגוריו האחרון של קאדאר היה בעיר גיור, משם גורש לאושוויץ ולא חזר. בשנת 2007, עיר הולדתו הנציחה את שמו על לוח זיכרון.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן הראשון שלו (Balalajka, 1918) התקבל יפה. מיהאי פלדי (מקודם: מיקשה פרנקל) כתב עליו בניוגט ב"שמחת הגילוי".
"בהחלט אין בו שום נחמה והוא קרוב יותר להכל מאשר לשמחה הבלתי מופרעת של מוצרט, אבל זו הספרות הטהורה ביותר, האצילית ביותר".[4]
מחזהו שנכתב והוצג בשנת 1922, זכה לשבחים של הסופר, הפובליציסט, במאי הקולנוע, התסריטאי והמפיק ההונגרי, האנטי נאצי, לימים חבר באקדמיה ההונגרית למדעים לאיוש זילהי, תוך הדגשת החידוש והחזון המקורי של הדרמה.[5] מילאן פושט מתח ביקורת על הרומן השני ורחב היריעה יותר של קאדאר (ענישה עצמית, 1935) בביקורת סוחפת ביותר: "(…) הצרה היא שהרומן הזה, לו היה מובן יותר, היה משעמם עוד יותר."[6]
ברור גם מכתיבתו שעל פי הצהרתו של אנדרה קאדאר הוא כתב את הרומן במשך שלוש עשרה שנים וכי לרומן יש גם "חסידים מרוצים ונהנים".
בזיכרונותיו סיכם אנדרה אילש (מספר הונגרי, מחזאי, מנהל הוצאת ספרים, מתרגם, מבקר אמנות) את רשמיו משני הספרים באופן הבא: "שני הרומנים האלה הפתיעו אותי בגודש המסחרר של הפרטים, המציאות, הדמויות, הסיטואציות האנושיות באותה תקופה. זה היה כאילו חזר הביתה עם מזוודה שלמה של תצלומים חובבים ממסעו בחו"ל – כזה היה הרומן של אנדרה קאדאר, ובעיקר השני, 'העונש העצמי'. אולי אף אחד לא אסף כמוהו נתונים כה רבים על אירופה המערבית האנרכית בין שתי מלחמות העולם – איזה תמונות גדולות, מגוונות וחדות הן אלה. כמו עושרם של הרומנים של אונורה דה בלזק, מרסל פרוסט, ולרי-לרבו (Valery Larbaud). רק קרום התא הדק והשקוף, שבקושי ניתן להבחין דרכו בין התמונות הבודדות, היה מתוח - כתמונת פסיפס שנזרקה פנימה לדמויות ולמצבים הטרידה את הקורא וסינוור את הרומן בצפיפות ובתנועה שנדחסו לקוביות נפרדות."[7]
עבודותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיוקן אישה (סיפורים קצרים, 1913)
- בללייקה (רומן, בודפשט, 1919)
- האהבה נעלמת, (דרמה ב-3 מערכות, בודפשט, 1922; בכורה ב"תיאטרון מרכז העיר" ב-21 באפריל 1922)
- ענישה עצמית (רומן, בודפשט, 1935).
- מחזהו "חור המנעול" נותר בכתב היד.[8]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אגנש קניירש (עורכת ראשית), אנדרה קאדאר, בלקסיקון הביוגרפי ההונגרי 1000–1900, 1967 (ברומנית) מסת"ב 9630525003
- מרתה ויג: אנדרה קאדאר, סופר, עיתונאי, אחד מהדור הראשון של כתב העת ניוגט. 2007
- Bikácsy Gergely: Balalajka és Önbüntetés (Kádár Endre két regényének elemzése.) Holmi, 1992. 3. szám, 347–353. oldal.)
- Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái – új sorozat I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–1944., 1990–2002., a VII. kötettől (1990–) sajtó alá rendezte: Viczián János
- Horák Magda: A magyar értelmiség veszteségei az 1940-es években. Bp., Szerző, 1996.
- Szavak szárnyán. Kunhegyesi irodalmi antológia. Szerk. Bagi Aranka, Víg Márta. Kunhegyes, Kunhegyes Város Önkormányzata, 2004.
- Magyar Színművészeti Lexikon. Szerk. Erődi Jenő és Kürthy Emil összegyűjtött anyagának felhasználásával... Schöpflin Aladár. Bp., Országos Színészegyesület és Nyugdíjintézete, 1929.
- Uj lexikon. A tudás és a gyakorlati élet egyetemes enciklopédiája. Szerk. Dormándi László, Juhász Vilmos. Bp., Dante-Pantheon, 1936.
- Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Bp., Magyar Könyvklub.
- Új magyar irodalmi lexikon. Főszerk. Péter László. Bp., Akadémiai Kiadó, 1994.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Kádár Endre". Magyar Életrajzi Index.
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest V. kerületi polgári házassági akv. 136/1914. folyószáma alatt".
- ^ Magyar életrajzi lexikon
- ^ Nyugat 1923. 24. szám.
- ^ Nyugat 1922. 9. szám.
- ^ Nyugat 1935. 2. szám.
- ^ Illés Endre. "Mestereim, barátaim, szerelmeim (II. kötet)". אורכב מ-המקור ב-2014-07-14.
- ^ "Magyar Életrajzi Index". אורכב מ-המקור ב-2014-07-14.