אנדרה שוורץ-בארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדרה שוורץ-בארט
André Schwarz-Bart
אנדרה שוורץ בארט מקבל את פרס ירושלים מראש עיריית ירושלים טדי קולק, 30 במרץ 1967
אנדרה שוורץ בארט מקבל את פרס ירושלים מראש עיריית ירושלים טדי קולק, 30 במרץ 1967
לידה 28 במאי 1928
מץ, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בספטמבר 2006 (בגיל 78)
פואנט-א-פיטר, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מחבר רומנים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות אחרון הצדיקים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס גונקור (1959)
פרס ירושלים (1967) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנדרה שוורץ-בארטצרפתית: André Schwarz-Bart;‏ (23 במאי 192830 בספטמבר 2006) היה סופר צרפתי-יהודי. חתן פרס גונקור (1961) ופרס ירושלים (1967).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרה שוורץ-בארט נולד בעיר מץ שבצרפת, שם התגוררו הוריו מאז שהיגרו מפולין ב-1924. משפחתו, שהייתה ענייה, ניסתה לקבל אזרחות צרפתית מספר פעמים, אולם סורבה. החל לעבוד בגיל 11, תחילה כשוליה על ספינת דייגים ובהמשך כמוכר עיתונים לאחר בית הספר. לאחר פלישת הגרמנים לצרפת במלחמת העולם השנייה (1941) גורשה המשפחה לסאן פול דה ליזון (ליד אנגולם) ושם למד מכונאות בבית ספר מקצועי, אך לא סיים את לימודיו. בהמשך השנה נשלחו הוריו לאושוויץ, והוא נותר לפרנס את שלושת אחיו הקטנים בעבודות בבתי איכרים. כמה חודשים אחר כך, בהיותו עדיין נער צעיר, הצטרף שוורץ-בארט לתנועת ההתנגדות הצרפתית (הרזיסטאנס), אף על פי שבקושי דיבר צרפתית (שפת האם שלו הייתה יידיש).

לאחר המלחמה השלים בעצמו את לימודיו התיכוניים, עבר את מבחני הבגרות, ולמד כסטודנט בסורבון.

התנסותו כיהודי בזמן המלחמה הביאה אותו לכתוב את ספרו הראשון והחשוב, Le Dernier des justes ("אחרון הצדיקים"), שראה אור בשנת 1959. בספר זה הוא מתאר את קורותיה של משפחה יהודית מתקופת מסעי הצלב ועד אושוויץ, מנקודת ראותו של ניצול פצוע. הספר, שהיה היצירה הספרותית הראשונה שעסקה באימי השואה, זכה להצלחה גדולה ותורגם לשפות רבות. על ספרו זה זכה שוורץ-בארט בשנת 1961, ב"פרס גונקור", הפרס הספרותי הגבוה ביותר בצרפת, וכמה שנים אחר כך, בשנת 1967, זכה גם בפרס ירושלים, שהוענק לו במהלך יריד הספרים הבינלאומי השלישי שנערך בבירה.

שוורץ-בארט נישא לסימון, בת להורים ילידי גוואדלופ. נראה כי בהשפעתה כתב את ספרו השני, La Mulâtresse Solitude ("המולטית ששמה סוליטיד" [=בדידות]) שיצא לאור בשנת 1972. הספר מספר את סיפורה של דמות היסטורית הקשורה במאבק בעבדות בגוואדלופ בסוף המאה ה-18.

שוורץ-בארט ורעייתו, סופרת בפני עצמה, פרסמו גם ספרים שכתבו ביחד: Un plat de porc aux bananes vertes ("מנה של חזיר בבננות ירוקות") שהתפרסם בשנת 1967 ונחשב ל"רומן בארבע ידיים" היחיד בספרות הצרפתית. כמו כן כתבו השניים אנציקלופדיה בת שישה כרכים Hommage à la femme noire ("מחווה לאישה השחורה") שהתפרסמה ב-1989.

שוורץ-בארט התגורר ויצר בפריז בלוזאן (שווייץ) ובסנגל. בשנותיו האחרונות חי בגוואדאלופ. נפטר מסיבוך בעקבות ניתוח לב.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחרון הצדיקים: רומן; מצרפתית: ברוך קרוא, תל אביב: עידית, תש"ך.
  • מולאטית ושמה בדידות; מצרפתית: מיכל אילן, הוצאת נהר ספרים, 2012.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרנסין קופמן, "'אחרון הצדיקים' מאת אנדרה שוורץ-ברט (1959) - התקבלות רב המכר הראשון של ספרות השואה בצרפת", היסטוריה 5 (פברואר 2000), 78-55. (המאמר כולל גם פרטים ביוגרפיים על הסופר וכן תקציר העלילה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]